וילה קונסטנטין סלאמה
וילה קונסטנטין סלאמה המכונית גם "וילה סלאמה" היא בית מגורים מפואר בכיכר אורד וינגייט בשכונת טלביה בירושלים.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בניין  |
| מיקום |
ירושלים |
| מדינה |
ישראל |
| קואורדינטות | 31°46′16″N 35°13′00″E / 31.771222222222°N 35.21675°E |
|
(למפת ירושלים רגילה)   וילה קונסטנטין סלאמה | |
  | |
היסטוריה עריכה
הווילה נבנתה על ידי איש העסקים הערבי-נוצרי קונסטנטין סלאמה בשנת 1935. סלאמה, ממייסדי שכונת טלביה, עסק במסחר והיה בין היתר היבואן של מכוניות פורד וספק הירקות והפירות של הצבא הבריטי ששלט בארץ ישראל. בד בבד, שמר סלאמה על קשרים הדוקים עם אישים ידועים בציבור היהודי באותה תקופה בירושלים המנדטורית. לתכנון הבית התקשר קונסטנטין סלאמה עם האדריכל הצרפתי מרסל פאבייה, לאחר שהתרשם מעבודתו בתכנון בית הקונסוליה הצרפתית בירושלים, והנחה אותו לתכנן בית "שאין לאף אחד אחר במזרח התיכון"[1], ועל כן בתקופה המנדטורית הוילה זכתה לכינוי "הארמון של סלאמה". אחיו של קונסטנטין, חנא סלאמה, בנה את ביתו וילה חנא סלאמה, בעבר השני של רחוב בלפור, בסמוך למקום משכנו הרשמי של ראש ממשלת ישראל בית אגיון, שנבנו באותה התקופה.
לאחר פרוץ מלחמת העצמאות ניסה סלאמה להגיע להסכם אי-התקפה עם ההגנה, אולם לאחר שההסכם לא צלח הוא לחץ על הבריטים לכלול את טלביה בתוך אזורי ההגנה שלה בירושלים[2]. בפברואר 1948 החליט סלאמה לעזוב את ארץ ישראל, כאשר משפחתו עקרה למצרים ולאחר מכן לביירות. לפני שעזב הוא השכיר את הבית לקונסול בלגיה בירושלים, יאן ניבנהליס. במהלך מלחמת העצמאות התכנסה בבית ועדת ההפוגה של הקונסולים הזרים בירושלים[3].
לאחר המלחמה נוהל הבית על ידי הממונה על נכסי נפקדים, תוך שהקונסולים הבלגיים לדורותיהם ממשיכים להתגורר בו. בשנת 1981 הגיע איש העסקים דוד סופר להסכם עם סלאמה, שנתן לו ייפוי כוח למכירת נכסיו בישראל. סופר מכר למדינה את כל נכסיו של סלאמה בישראל תמורת 700 אלף דולר, וקיבל התחייבות שהוא יקבל את הבית[4]. סופר פנה לממשלת ישראל ודרש ממנה למכור לו את הבית בהתאם להתחייבות שלה בעת כריתת ההסכם עם סלאמה. לאחר כ-20 שנה ופנייה לבג"ץ[5], הושג הסכם להחכרת הבית לקרן סופרים של סופר למשך 200 שנה. סופר פנה אל הקונסוליה הבלגית בדרישה לתשלום דמי שכירות, אך זו סירבה לענות לפניותיו והתעלמה מפסיקת בית המשפט שחייב את הקונסול לשלם לסופר[6]. הקונסוליה הבלגית סירבה לפנות את הווילה, בטענה שישראל עברה על חוקי האו"ם בנוגע לרכוש של העוזבים הערבים. בתום מהלכים משפטיים סבוכים הגיעו הצדדים להסכמה, עלפיה הקונסול הבלגי נשאר בווילה בתמורה לתשלום שכירות. הקונסולים המתחלפים של בלגיה מקפידים על שימור הוילה, ואף משפצים את הריהוט והשטיחים המתבלים, שמוחלפים בשטיחי יוקרה.
תיאור הווילה עריכה
הבית, בסגנון אר דקו עם מוטיבים מזרחיים, שומר על מראהו המקורי משנות ה-30 של המאה ה-20 ללא שינוי. הבית הוא בן ארבע קומות (אחת מהן תת-קרקעית) בשטח בנוי של כ-1,300 מטרים רבועים (כדונם ורבע), ובתוכו ישנה מעלית מיוחדת להעברת מזון מהמטבח אל חדר האירוח. מבואת הכניסה בנויות מחלל מרכזי כפול וקומת גלריה מרוצפת בשיש קרארה בשני צבעים, ובמרכז הבית מזרקה מוטמנת. בבית כ-30 חדרים, ולכל חדר שינה צמוד חדר אמבטיה המצופה קאררה מאיטליה. הבית הכיל את מיטב השכלולים הטכנולוגים מתקופת בנייתו שכלל אריחים וחרסינות מיובאים מאיטליה, ורהיטים מסוגננים מלבנון ומסוריה.
סביב הווילה גן גדול ומטופח, בשטח של כשני דונם. בתקופה שהתגוררה משפחת סלאמה בבית, הייתה בגן "פינת חי" לילדי המשפחה ובה חיו איילות וטווסים. הכניסה הראשית לבית הוקמה בצידו הנסתר ומעליו נקבעו האותיות S.C. (ראשי התיבות של בעל הבית).
כיכר וינגייט שעליה עומדת הווילה, נקראת בפי הירושלמים עד היום "כיכר סלאמה".
קישורים חיצוניים עריכה
- דליה קרפל, של מי הווילה הזאת, באתר הארץ, 6 בינואר 2003
הערות שוליים עריכה
- ^ יובל הימן, ההשתלטות הבלגית בטלביה: סיפורה של וילה סלאמה, באתר nrg, 13 בינואר 2010
- ^ היה מו"מ בין ערביי טלביה וההגנה, המשקיף, 18 בפברואר 1948
- ^ דיפלומטים עם אבן ירושלמית, מעריב, 10 בפברואר 1984
- ^ קרן סופרים לבג"ץ: על הממשלה למכור לנו את בית הקונסוליה הבלגית בי-ם, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2002
- ^ בג"ץ 9737/02 דוד סופר נ' ממשלת ישראל, ניתן ב־29 בספטמבר 2003
- ^ יובל הימן, ההשתלטות הבלגית בטלביה: סיפורה של וילה סלאמה, באתר nrg, 13 בינואר 2010