ויליאם גרנט סטיירס
ויליאם גרנט סטיירס (באנגלית: William Grant Stairs; 1 ביולי 1863 – 9 ביוני 1892) היה חוקר, חייל והרפתקן קנדי-בריטי ,[1] שהיה לו תפקיד מוביל בשניים מהמסעות מעוררי המחלוקת ביותר בתולדות הקולוניזציה של אפריקה.
 | |
| לידה |
1 ביולי 1863 הליפקס, קנדה  |
|---|---|
| פטירה |
9 ביוני 1892 (בגיל 28) מוזמביק, האימפריה הפורטוגזית |
| מדינה |
קנדה |
| השכלה |
המכללה המלכותית הצבאית של קנדה |
  | |
חינוך עריכה
סטיירס נולד בהליפקס, נובה סקוטיה, ילדם השישי ובנם השלישי של ג'ון סטיירס ומרי מורו. הוא למד בבית הספר באקדמיית פורט מאסי בהליפקס, בית הספר מרציסטון, בטירת אדינבורו, סקוטלנד, ובמכללה הצבאית המלכותית של קנדה בקינגסטון, אונטריו, כתלמיד מס '52.
קריירה עריכה
לאחר שסיים את לימודיו כמהנדס מיומן, העביר סטיירס שלוש שנים בעבודה בסקר טריגונומטרי של ניו זילנד. בשנת 1885, הוא קיבל את הצעתה של ועדה בחיל ההנדסה המלכותית הבריטית והתאמן בצ'אטאם, אנגליה. בשנת 1891 הוא עבר לגדוד הוולשי.
משלחת הצלה של אמין פאשה עריכה
ערך מורחב – משלחת ההצלה של אמין פאשה
סרן סטיירס מונה למסע ההצלה של אמין פאשה בראשות הנרי מורטון סטנלי, שנחשב באותה העת לחוקר המהולל ביותר של אפריקה. סטיירס הפליג מלונדון ב־20 בינואר 1887 ופגש את סטנלי בסואץ ב־6 בפברואר. משלחתם החלה מבומה בשפך נהר קונגו ב־19 במרץ והסתיימה בבגמויו, טנזניה ב־5 בדצמבר 1889. סטיירס מונה למפקד הטור השני לאחר שנהרג קפטן ברטלוט ב -19 ביולי 1888.
במהלך מסע של 5000 הקילומטרים ברחבי אפריקה דרך כמה מארצותיה הקשות ביותר, דרך יערות גשם וביצות כמעט בלתי חדירות, סבלו סטיירס ועמיתיו לעיתים קרובות ממלריה ודיזנטריה. לסטיירס הייתה סיבולת, קשיחות והתמדה. הוא גילה את אחד ממקורת הנילוס נהר הסמליקי, והפך לאירופאי הראשון שטיפס אי פעם בהר הרובינזורי, והגיע לגובה 10,677רגל, לפני שהיה צריך לחזור.
הוא נפצע באורח קשה בחזהו על ידי חץ מורעל במהלך התקפה של ילידים, שהניחו שהם משלחת סוחרי עבדים. המשלחת הבריטית הרגה מאות מהתוקפים. סטיירס התאושש מפצעו והמשיך במסע.
בדבלין, אירלנד, יש לוח ברונזה המתאר את אירועי 13 באוגוסט 1887 על פסל המשלחת המנתח רס"ן תומאס האזל פרק שהסיר את החץ ומצץ את הרעל מהפצע.
המשלחת זכתה לשבחים באירופה ובצפון אמריקה בגין עלילותיה שנראו כהרואיות. עם שובו לאנגליה קבל קפטן סטיירס תואר עמית של החברה הגאוגרפית המלכותית והחברה הגאוגרפית הסקוטית המלכותית בשנת 1890. באותו הזמן פורסמו פרטים על אפריקאים רבים שנהרגו במהלך המשלחת.
הדוחות של סטנלי חשפו כיצד הוא ירה באפריקאים שהפריעו להתקדמות המשלחת. המשלחת נהגה באכזריות גם נגד הסבלים שהיו איתה. סטנלי בילה את שנותיו שנותרו בהגנה על עצמו ועל המשלחת מביקורת שנעשתה בעיקר בבריטניה בגלל הכוח המופרז וניהול לא נכון של חלק המשלחת בפיקודו של ברטלוט.[2]
מסע סטיירס לקטנגה עריכה
ערך מורחב: מסע סטיירס לקטנגה
בשנת 1891 על פי המלצתו של סטנלי, מונה סטיירס על ידי המלך ליאופולד השני מבלגיה לפקד על משימה לכבוש את קטנגה ( גרנגאנזה) עם או בלי הסכמתו של המלך החזק באזור שנקרא מסירי.[3] לאופולד השתמש בעבר בשירותיו של סטנלי והסכים לשימוש בכוח והבין שסטיירס ינהג באותה צורה. בנוסף לסטיירס היה מוניטין כמקבל מרות ומבצע הוראות באופן מוחלט וללא היסוס.[4]
משלחת סטיירס הייתה משימה צבאית עם 400 אנשים תחת דגל מדינת קונגו חופשית. המשלחת הייתה חמושה ב -200 רובים מודרניים לתקופתם.[5] סטיירס ניהל משלחת מאורגנת וזכה בנאמנותם של קצינים וראשיהם (עוזרים מזנזיבר). המשלחת הזאת הייתה קטנה וקלה יותר ממשלחתו הקודמת, עם שני קצינים צבאיים נוספים בלבד. הם היו במירוץ נגד חברת דרום אפריקה הבריטית של ססיל רודוס שהתפשטה צפונה מכיוון דרום, וכבר שלחה שתי משלחות שנכשלו במשא ומתן עם מסירי. סטיירס וג'וזף מולוני, קצין הרפואה הבריטי של המשלחת, היו מודעים לכך שהם עלולים להיכנס לסכסוך מזוין עם משלחת בריטית, והסכימו כי בכל זאת שיבצעו את תפקידם למעסיקם המלך ליאופולד.[6]
משלחת סטיירס ידועה לשמצה בהקשר לגורלו של המלך מסירי. לאחר שלושה ימים של משא ומתן ללא התקדמות, סטיירס נתן למסירי אולטימטום לחתום על האמנה ביום שלמחרת, 20 בדצמבר 1891. כשהמלך מסירי לא הופיע, סטיירס שלח את סגנו, סרן בודסון לעצור את המלך מסירי. בודסון ירה בו למוות, ופרצה מלחמה רבתי. המשלחת החזירה את פצועיה ואת גופתו של מסירי למחנה שלהם שם המתין סטיירס. הם כרתו את ראשו של המלך ושיפדו אותו על עמוד כ"שיעור לעמו".[5] חלק מאנשי השבט נטבחו על ידי חיילי המשלחת, והשאר ברחו אל תוך היערות.
סטיירס העביר את גופתו של מסירי לשני אחיו ולבנו המאומץ, מקנדה בנטו, שאותו מינה סטיירס כממלא מקום המלך שיחליף את מסירי. בנו המאומץ של המלך, חתם על ההסכם שהכיר בלאופולד כריבון הממלכה. שני האחים סירבו לעשות זאת עד שסטיירס איים עליהם שגורלם יהיה כמו של אביהם.[7]
ההיסטוריה בעל פה של אנשי גרנגנזה מספרים כי המשלחת שמרה על ראשה של מסירי - אך היא קיללה והרגה את כל מי שנשא אותה ובסופו של דבר גם את סטיירס.[8][9] סטיירס חלה במלריה במהלך ינואר 1892. לאחר שהוקל לו, הוא יצא למסע חזרה ארוך אל זנזיבר. סטיירס, נחלש והיה חולה לעיתים קרובות, אולם החלים עד מאי 1892. בספינת קיטור במורד הזמבזי התחתון עבר התקף נוסף של מלריה שגרם למותו ב־9 ביוני 1892.
הוא קבור בבית העלמין האירופי בצ'ינדה, מוזמביק, בפתח נהר זמבזי..[10]
רק 189 מתוך 400 האנשים במשלחת חזרו לזנזיבר, שנה אחרי שעזבו, רוב השאר מתו ומיעוטם נטשו. קטנגה הפכה לחלק ממדינת קונגו החופשית, שסופחה על ידי בלגיה בשנת 1908 לאחר מחאה בינלאומית על ההרג, האכזריות והעבדות בידי משטרו של ליאופולד.
בראשית המאה העשרים לאחר התפתחות תעשיות המכרות של קטנגה, סטיירס נחרט בזיכרון כשכיר חרב של המלך הבלגי ובוגד באימפריה הבריטית.[11]
הנצחה עריכה
קפטן סטיירס מונצח בשלושה לוחות זיכרון זהות (שהוצבו בערך 1902) בפרוזדור של בניין מקנזי במכללה הצבאית המלכותית של קנדה, בקתדרלת סנט ג'ורג '(קינגסטון, אונטריו) ובקתדרלת רוצ'סטר ליד צ'אטם, אנגליה. נכתב בהן:
"ויליאם גרנט סטיירס, קפטן הגדוד הוולשי. נולד בהליפקס נובה סקוטיה 1 ביולי 1863. סגן מהנדסי רויאל 1885–1891 שירת בצוות משלחת ההצלה של אמין פאשה 1887 בהנהגת סטנלי והפגין אומץ רב ומסירות נפש. נפטר ממלריה ב -9 ביוני 1892 בצ'ינדה שבזמבזי, בזמן שפיקד על משלחת קטנגה שנשלחה על ידי מלך הבלגים."
אוסף של חפצים שאסף באפריקה נמצאים בפורט פרדריק (קינגסטון) וכמה מיומניו נשמרים בארכיון הציבורי של נובה סקוטיה.
האי סטיירס, פארי סאונד, באונטריו נקרא לכבודו.
קישורים חיצוניים עריכה
- ויליאם גרנט סטיירס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Joseph Moloney: With Captain Stairs to Katanga. Sampson Low, Marston & Co, London (1893)
- ^ Daniel Liebowitz; Charles Pearson : The Last Expeditio n: Stanley's Mad Journey Through the Congo, 2005
- ^ African Exploits: The Diaries of William Stairs, 1887-1' by McGill Queens Univ Press 1997
- ^ Joseph Moloney: With Captain Stairs to Katanga. Sampson Low, Marston & Co, London (1893)p. 14
- ^ 1 2 René de Pont-Jest: L'Expédition du Katanga, d'après les notes de voyage du marquis Christian de Bonchamps, in: Edouard Charton (editor): Le Tour du Monde magazine, also published bound in two volumes by Hachette, Paris (1893)
- ^ oseph Moloney: With Captain Stairs to Katanga. Sampson Low, Marston & Co, London (1893),p. 11, 14
- ^ Joseph Moloney: With Captain Stairs to Katanga. Sampson Low, Marston & Co, London (1893),p. 197
- ^ “The history of Zaire as told and painted by Tshibumba Kanda Matulu in conversation with Johannes Fabian.” Archives of Popular Swahili, Volume 2, Issue 2 (11 November 1998)
- ^ David Gordon: "Decentralized Despots or Contingent Chiefs: Comparing Colonial Chiefs in Northern Rhodesia and the Belgian Congo." KwaZulu-Natal History and African Studies Seminar, University of Natal, Durban, 2000.
- ^ Joseph Moloney: With Captain Stairs to Katanga. Sampson Low, Marston & Co, London (1893),p. 276
- ^ Mr Justice J B Thomson: "Memories of Abandoned Bomas No. 8: Chiengi". Northern Rhodesia Journal online at NRZAM.org. Vol II, No. 6, pp67−77 (1954). See p67: "…Stairs, the renegade Englishman...