ויליאם הרט

ויליאם הרט
William Hurt
	הרט, 2005
לידה	20 במרץ 1950; וושינגטון די. סי., ארצות הברית
פטירה	13 במרץ 2022 (בגיל 71); פורטלנד, ארצות הברית
שם לידה	William McChord Hurt
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	1977–2022 (כ־45 שנים)
מקום לימודים	בית הספר ג'וליארד; אוניברסיטת טאפטס; בית ספר מידלסקס; PS 6; University of Nebraska Medical Center ;
בן או בת זוג	מרי בת' הרט (2 בדצמבר 1971–9 בדצמבר 1982); ; Heidi Henderson (1989–1992) סנדרין בונר (1992–1997); ; מרלי מטלין (1985–1986) ;
פרסים והוקרה	פרס באפט"א לשחקן הטוב ביותר (1986); חוג מבקרי הסרטים של לונדון לשחקן השנה (1986); פרס דוד דה דונטלו לשחקן זר (1986); פרס באפט"א לשחקן הטוב ביותר (1986); פרס אגודת מבקרי הקולנוע של לוס אנג'לס לשחקן המשנה הטוב ביותר (2005); פרס פטיבל קאן לשחקן הטוב ביותר (1985); פרס מועצת המבקרים הלאומית לשחקן הטוב ביותר (1985); פרס אגודת מבקרי הקולנוע של לוס אנג'לס לשחקן הטוב ביותר (1985); פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר (1985); פרס עולם התיאטרון (1978) ;
	פרופיל ב-IMDb

ויליאם הרט (באנגלית: William Hurt;‏ 20 במרץ 1950 – 13 במרץ 2022) היה שחקן קולנוע וטלוויזיה אמריקאי. הוא זוכה פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר על משחקו בסרט "נשיקת אשת העכביש" (1985), והיה מועמד פעמיים נוספות על הסרטים "ילדים חורגים לאלוהים" (1986) ו"משדרים חדשות" (1987). ב־2005 היה מועמד בפעם הרביעית, הפעם לפרס אוסקר לשחקן משנה על תפקידו בסרט "היסטוריה של אלימות".

ביוגרפיה עריכה

הרט נולד בוושינגטון לקלייר איזבל (לבית מקגיל), שעבדה בטיים אינק. (אנ'), ולאלפרד מק'ורד הרט, שעבד במחלקת המדינה. הוא חי עם אביו בלאהור, במוגדישו ובח'רטום. לאחר שהתגרשו הוריו נישאה אימו להנרי לוס השלישי (בנו של המו"ל הנרי לוס). בתקופת ילדותו למד הרט בבית ספר מידלסקס (אנ'). הוא נרשם לאוניברסיטת טאפטס ולמד פילוסופיה של הדת, אך מאוחר יותר שינה את דעתו ולמד משחק בבית הספר ג'וליארד לצד כריסטופר ריב.

קריירה עריכה

הרט החל לשחק בתיאטרון, בשנים 1977–1989, היה חבר בקבוצת התיאטרון "Circle Repertory Company". הוא זכה בפרס אובי על הופעת הבכורה שלו שם ב"חיים שלי" של קורין ג'קר, וזכה בפרס עולם התיאטרון לשנת 1978 על הופעותיו ב"חמישי ביולי", "יוליסס" ו"לולו". ב-1979 גילם הרט את "המלט".

בשנת 1977 שיחק במיני־סדרה The Best of Families לצידה של סיגורני ויבר. שמו עלה לתהילה בתחילת שנות ה־80 שכיכב בסרט "מצבים משתנים" (1980) של הבמאי קן ראסל, המבוסס בחלקו על מחקר שנערך בשנות ה־60 במכלי בידוד תחת השפעת סמים פסיכו-אקטיביים^[1]. ואחר כך שכיכב בתפקיד הראשי בסרט הבלשי" המתרחש במוסקבה, "גורקי פארק", בתפקיד ארקדי רנקו, חוקר משטרה צעיר החוקר מציאת שלוש הגופות המתגלות בפארק גורקי שבמוסקבה^[2].

הרט השתתף בארבעה סרטים של הבמאי והתסריטאי לורנס קסדן: "כחום הגוף" (1981, לצד קתלין טרנר), "החברים של אלכס" (1983), "תייר מזדמן" (1988) ו"אני מת עליך" (1990)^[3].

בשנת 1985 כיכב בסרט פורץ הדרך ""נשיקת אשת העכביש (סרט)", כאסיר הומוסקסואל שנשפט לשמונה שנות מאסר בגלל נטייתו המינית, בתקופת הדיקטטורה הצבאית בברזיל. הסרט הוא עיבוד קולנועי לרומן מאת הסופר הארגנטיני מנואל פויג משנת 1976^[4].

בשנת 1986 כיכב בסרט "ילדים חורגים לאלוהים", שבו גילם מורה בבית ספר לחירשים לצד השחקנית לקוית השמיעה מרלי מטלין^[5].

בשנת 2000 כיכב בסדרת הטלוויזיה "חולית" סדרת מדע בדיוני המבוססת על ספר באותו השם^[6].

בשנת 2004 כיכב בסרט "הפרפר הכחול", סיפורו של ילד חולה סרטן סופני, שרצונו האחרון הוא למצוא את פרפר המורפו הכחול החמקמק. הרט גילם את האנטומולוג אלן אוסבורן, שלוקח אותו לג'ונגלים של קוסטה ריקה כדי למצוא את הפרפר^[7].

בשנת 2005 כיכב במותחן "היסטוריה של אלימות", שבויים על ידי דייוויד קרוננברג ונכתב על ידי ג'וש אולסון, עיבוד קולנועי של ספר קומיקס באותו השם^[8].

ביוני 2007 ליהקו אותו Marvel Studios לגלם את גנרל תדאוס "ת'נדרבולט" רוס בסרט "הענק הירוק" משנת 2008, לצד אדוארד נורטון, ליב טיילר וטים רות'. הרט שב לגלם את הדמות גם בסרטים "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" (2016), "הנוקמים: מלחמת האינסוף" (2018), "הנוקמים: סוף המשחק" (2019) ו"האלמנה השחורה" (2021).

בשנת 2008 שיחק לצד אילת זורר בסרט הפעולה שובר הקופות "שמונה צדדים לאמת", כנשיא ארצות הברית הנחטף במהלך ועידת פסגה בספרד^[9].

בשנת 2011 כיכב לצד איזבלה רוסליני בסרט "פריחה מאוחרת" של הבמאית הצרפתייה ז'ולי גברס, על בני זוג בשנות השישים לחייהם^[10].

בשנת 2016 שיחק בסרט "המרוץ", המבוסס על סיפורו של האצן האמריקאי ג'סי אוונס, שזכה ב-4 מדליות זהב באולימפיאדת ברלין (1936), שהתקיימה בגרמניה הנאצית^[11].

בשנת 2019 שיחק בסרט "המידה הגבוהה האחרונה" לצד סמואל ל. ג'קסון^[12].

מועמדויות ופרס האוסקר עריכה

הרט זכה בפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר על משחקו "נשיקת אשת העכביש" (1985, עם הבמאי הקטור בבנקו), שבו גילם אסיר הומוסקסואל. הוא היה מועמד שוב כשחקן ראשי בשנתיים הבאות על "ילדים חורגים לאלוהים" (1986) ועל "משדרים חדשות" (1987). ב־2005 היה מועמד לאוסקר כשחקן משנה על "היסטוריה של אלימות" על תפקיד בן חמש דקות.

חיים אישיים עריכה

הרט היה נשוי לשחקנית מרי בת' הרט (אנ') משנת 1971 עד 1982. מרומן שהחל בין הרט לסנדרה ג'נינגס (Sandra Jennings) ב־1981, שבעקבותיו התגרש ממרי בת' הרט, נולדה לו בת. השניים חיו יחד במדינת קרוליינה הדרומית בלא נישואין, אולם נפרדו מאוחר יותר^[13].

באמצע שנות ה־80 יצא עם עם השחקנית לקוית השמיעה מרלי מטלין במשך שנה, והם חיו יחד במשך שנתיים. ב־1986 שיחקו השניים יחד בסרט "ילדים חורגים לאלוהים". על משחקה בסרט זכתה מטלין בפרס האוסקר לתפקיד הראשי^[14]. בשנת 2009 כתבה מטלין באוטוביוגרפיה שלה ("I'll Scream Later") שחוותה אלימות ושימוש בסמים מצידו של הרט בתקופה שבה חיו יחד. הרט התנצל על כך בפומבי^[15].

בשנים 1989–1992 היה נשוי להיידי הנדרסון ולזוג שני בנים.

בשנים 1992–1997 חי בזוגיות עם השחקנית הצרפתייה סנדרין בונר (אנ'), ולשניים נולדה בת. הרט הלך לעולמו במרץ 2022, מסיבוכים של סרטן הערמונית^[3].

פילמוגרפיה עריכה

קולנוע עריכה

מצבים משתנים (1980)
כחום הגוף (1981)
החברים של אלכס (1983)
נשיקת אשת העכביש (1985)
ילדים חורגים לאלוהים (1986)
משדרים חדשות (1987)
תייר מזדמן (1988)
אליס (1990)
הדוקטור (1991)
עד סוף העולם (1991)
איש נפלא שלי (1993)
עישון (1995)
מייקל (1996)
ג'יין אייר (1996)
הצעה (1998)
עדת ראייה (1999)
ציפור נדירה עם מולי פרקר (2001)
"הפרפר הכחול" (2004)
מעיין הנצח (2002)
המלך (2005)
היסטוריה של אלימות (2005)
אוהיו היפה (2006)
עד קצה העולם (2007)
שמונה צדדים לאמת (2008)
הענק הירוק (2008)
רובין הוד (2010)
The River Why ‏(2010)
פריחה מאוחרת (2011)
גוף מארח (2013)
יום וליל (2013)
היעלמותה של אלינור ריגבי (2014)
המרוץ (2016)
גוליית (2016)
קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים (2016)
הנוקמים: מלחמת האינסוף (2018)
עונת הניסים (אנ')‏ (2018)
הנוקמים: סוף המשחק (2019)
The Last Full Measure‏ (2019)
האלמנה השחורה (2021)
The King's Daughter‏ (2022)
The Fence‏ (TBA)

טלוויזיה עריכה

הטובים במשפחות (1977)
חולית (2001)
The Flamingo Rising‏ (2001) - סרט טלוויזיה של CBS
מרגל ראשי: הסיפור של רוברט הנסן (2002) - סרט טלוויזיה
Damages‏ (2009)
מובי דיק (2011)
גדולים מכדי להיכשל (2011) – סרט טלוויזיה של HBO
בוני וקלייד (2013)
Beowulf: Return to the Shieldlands ‏(2016)
גוליית (2019-2016)
קונדור (2020-2018)
Mythic Quest‏ (2021)
Pantheon‏ (2022–2023) - דיבוב

קישורים חיצוניים עריכה

ויליאם הרט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ויליאם הרט, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
ויליאם הרט, באתר AllMovie (באנגלית)
ויליאם הרט, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
ויליאם הרט, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
ויליאם הרט, באתר Metacritic (באנגלית)
ויליאם הרט, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ויליאם הרט, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ויליאם הרט, באתר Discogs (באנגלית)
ויליאם הרט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ויליאם הרט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים עריכה

^ אילן שאול, ‏צפייה חוזרת ב"מצבים משתנים" אחרי 40 שנה מערבבת את הקלפים במוח, באתר מעריב אונליין, 7 באפריל 2020
^ גורקי פארק, חדשות, 20 באפריל 1984
^ ¹ ² הניו יורק טיימס, השחקן זוכה האוסקר ויליאם הארט מת בגיל 71, באתר הארץ, 14 במרץ 2022
^ עודד סברדליק, איזון עדין - "נשיקת אשת העכביש" מאת: מנואל פואיג: תרגום: ענת חן; מודן ומוניטין, כותרת ראשית, 11 ביוני 1986
^ מאיר שניצר, אילוף הסוררת - "ילדים חורגים לאלוהים"; במאית: רנדה היינס, חדשות, 16 באפריל 1987
^ יצחק קריטי, המשכה וראשיתה של הסאגה המד"בית, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2001
^ רויטרס, סרט חדש לויליאם הארט - "הפרפר הכחול", באתר הארץ, 25 במרץ 2002
^ אורי קליין, ההזיה שמאחורי הנורמליות, באתר הארץ, 7 בפברואר 2006
^ נירית אנדרמן ואיי.פי, סרט בהשתתפות אילת זורר בראש שוברי הקופות בארה"ב, באתר הארץ, 24 בפברואר 2008
^ נירית אנדרמן, סרטים חדשים, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2011
^ אורי קליין, הסרט "המרוץ" מפספס את סיפורו של ג'סי אוונס, באתר הארץ, 13 ביוני 2016
^ Cath Clarke, The Last Full Measure review – half-hearted salute to an American hero, The Guardian, ‏4 באפריל 2020
^ By Lisa Anderson, THE ACCIDENTAL HUSBAND?, Chicago Tribune, ‏MAY 1989
^ ציפי שוחט, ילדים חורגים לאלוהים, באתר הארץ, 3 במרץ 2008
^ Cath Clarke, ‘Deaf is not a costume’: Marlee Matlin on surviving abuse and casting authentically, The Guardian, ‏6 Aug 2021

[1] אילן שאול, ‏צפייה חוזרת ב"מצבים משתנים" אחרי 40 שנה מערבבת את הקלפים במוח, באתר מעריב אונליין, 7 באפריל 2020

[2] גורקי פארק, חדשות, 20 באפריל 1984

[הניו_יורק_טיימס-3] ¹ ² הניו יורק טיימס, השחקן זוכה האוסקר ויליאם הארט מת בגיל 71, באתר הארץ, 14 במרץ 2022

[4] עודד סברדליק, איזון עדין - "נשיקת אשת העכביש" מאת: מנואל פואיג: תרגום: ענת חן; מודן ומוניטין, כותרת ראשית, 11 ביוני 1986

[5] מאיר שניצר, אילוף הסוררת - "ילדים חורגים לאלוהים"; במאית: רנדה היינס, חדשות, 16 באפריל 1987

[6] יצחק קריטי, המשכה וראשיתה של הסאגה המד"בית, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2001

[7] רויטרס, סרט חדש לויליאם הארט - "הפרפר הכחול", באתר הארץ, 25 במרץ 2002

[8] אורי קליין, ההזיה שמאחורי הנורמליות, באתר הארץ, 7 בפברואר 2006

[9] נירית אנדרמן ואיי.פי, סרט בהשתתפות אילת זורר בראש שוברי הקופות בארה"ב, באתר הארץ, 24 בפברואר 2008

[10] נירית אנדרמן, סרטים חדשים, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2011

[11] אורי קליין, הסרט "המרוץ" מפספס את סיפורו של ג'סי אוונס, באתר הארץ, 13 ביוני 2016

[12] Cath Clarke, The Last Full Measure review – half-hearted salute to an American hero, The Guardian, ‏4 באפריל 2020

[13] By Lisa Anderson, THE ACCIDENTAL HUSBAND?, Chicago Tribune, ‏MAY 1989

[14] ציפי שוחט, ילדים חורגים לאלוהים, באתר הארץ, 3 במרץ 2008

[15] Cath Clarke, ‘Deaf is not a costume’: Marlee Matlin on surviving abuse and casting authentically, The Guardian, ‏6 Aug 2021

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]


הרט, 2005
לידה	20 במרץ 1950 וושינגטון די. סי., ארצות הברית
פטירה	13 במרץ 2022 (בגיל 71) פורטלנד, ארצות הברית
שם לידה	William McChord Hurt
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	1977–2022 (כ־45 שנים)
מקום לימודים	בית הספר ג'וליארד אוניברסיטת טאפטס בית ספר מידלסקס PS 6 University of Nebraska Medical Center
בן או בת זוג	מרי בת' הרט (2 בדצמבר 1971–9 בדצמבר 1982) Heidi Henderson (1989–1992) סנדרין בונר (1992–1997) מרלי מטלין (1985–1986)
פרסים והוקרה	פרס באפט"א לשחקן הטוב ביותר (1986) חוג מבקרי הסרטים של לונדון לשחקן השנה (1986) פרס דוד דה דונטלו לשחקן זר (1986) פרס באפט"א לשחקן הטוב ביותר (1986) פרס אגודת מבקרי הקולנוע של לוס אנג'לס לשחקן המשנה הטוב ביותר (2005) פרס פטיבל קאן לשחקן הטוב ביותר (1985) פרס מועצת המבקרים הלאומית לשחקן הטוב ביותר (1985) פרס אגודת מבקרי הקולנוע של לוס אנג'לס לשחקן הטוב ביותר (1985) פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר (1985) פרס עולם התיאטרון (1978)
פרופיל ב-IMDb