וילם הרביעי, נסיך אורנז'
וילם הרביעי, נסיך אורנז' (בהולנדית: Willem IV van Oranje-Nassau, שמו המלא: וילם קארל הנדריק פריסו, Willem Karel Hendrik Friso; 1 בספטמבר 1711 – 22 באוקטובר 1751) היה הסטאדהאודר היורש הראשון של הרפובליקה ההולנדית.
 | |||||||||
| דיוקן של וילם הרביעי מאת יאן ולנטין טישביין – 1751 | |||||||||
| לידה |
1 בספטמבר 1711 לייוורדן, הרפובליקה ההולנדית  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
22 באוקטובר 1751 (בגיל 40) האג, הרפובליקה ההולנדית | ||||||||
| שם מלא | וילם קארל הנדריק פריסו | ||||||||
| מדינה |
הרפובליקה ההולנדית | ||||||||
| מקום קבורה | הכנסייה החדשה, דלפט, הולנד | ||||||||
| השכלה |
אוניברסיטת פרנקר  | ||||||||
| בת זוג | אן, הנסיכה המלכותית | ||||||||
| שושלת בית אורנז'-נסאו | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
| חתימה |
.PNG) | ||||||||
  | |||||||||
ראשית חייו עריכה
וילם נולד בלייוורדן כבנם של יאן וילם פריסו, נסיך אורנז', ראש הענף הפריזי של בית אורנז'-נסאו ושל אשתו מריה לואיזה, רוזנת הסן-קאסל. וילם נולד שישה שבועות לאחר מות אביו וירש אותו כסטאדהאודר של פריסלנד ותחת עוצרותה של אמו עד 1731 כסטאדהאודר של חרונינגן. ב-1722 הוא נבחר להיות הסטאדהאודר של חלרה.
משפחתו עריכה
ב-1720 הוענק לוילם תואר אביר מסדר הבירית. ב-25 במרץ 1734 הוא נשא לאישה בארמון סנט ג'יימס את אן, הנסיכה המלכותית, בתם הבכורה של ג'ורג' השני, מלך בריטניה ושל קרולין, מרקיזת ברנדנבורג-אנסבך. וילם ואן הביאו לעולם חמישה ילדים:
- בת שנולדה מתה ב-1736.
- בת שנולדה מתה ב-1739.
- קרולינה, נסיכת אורנז'-נסאו (1787-1743), נישאה לקרל כריסטיאן, נסיך נסאו-ויילבורג.
- אנה, נסיכת אורנז'-נסאו (נולדה ב-1746 ומתה בגיל חודש וחצי).
- וילם החמישי, נסיך אורנז' (1806-1748)
שנותיו האחרונות עריכה
בשנת 1739 ירש וילם את הנחלות של ענף נסאו-דילנבורג, ובשנת 1743 ירש את הנחלות של ענף נסאו-זיגן.
באפריל 1747 נכנס הצבא הצרפתי לפלנדריה. במאמץ לשכך סכסוכים פנימיים בין הפלגים השונים, מינה הפרלמנט (Staten-Generaal) של הולנד את וילם כסטאדהאודר של כל שבע הפרובינציות המאוחדות של הרפובליקה ההולנדית. וילם ומשפחתו עבור מלייוורדן להאג. וילם פגש לראשונה את לודוויג ארנסט, דוכס בראונשווייג-לינבורג ב-1747 ושנתיים לאחר מכן מינה אותו להיות הפילדמרשל של צבא הרפובליקה ההולנדית. מאוחר יותר הוא היה אחד העוצרים של יורשי וילם. ב-4 במאי 1747 אושרה בחירתו של וילם כסטאדהאודר של הרפובליקה ההולנדית.
וילם נחשב כנסיך המושך, המחונך והמושלם של זמנו. למרות שהיה לו ניסיון מועט בענייני המדינה, הוא היה בתחילה אהוד על ידי בני עמו. הוא הפסיק את המיסוי הבלתי ישיר שבמסגרתו גובי מיסים עצמאיים גרפו רווחים לכיסם. יחד עם זאת, הוא היה גם המנהל הכללי של חברת הודו המזרחית ההולנדית וקרבתו למעמד אנשי העסקים גרמה להעמקת הפער בין העשירים לעניים.
וילם מת בהאג ב-1751 ונקבר בכנסייה החדשה שבעיר דלפט.[1] על שמו נקראה העיר אורנג'בורג שבקרוליינה הדרומית.
אילן יוחסין עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- An Unsuccessful Reformer: William IV, Prince of Orange-Nassau
- וילם הרביעי, נסיך אורנז', באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- וילם הרביעי, נסיך אורנז', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
וילם ה-4, (1711-1751), נסיך אורנג', דף שער בספרייה הלאומית
