פתיחת התפריט הראשי

ויסנס רץ' אי פלומירקטלאנית: Vicenç Reig i Falomir, לעיתים נקרא בשם הספרדי "ויסנטה" (Vicente); נולד ב-1866 או ב-1867 בבוריול שבספרד, נפטר ב-18 בדצמבר 1918 בברצלונה שבספרד) היה שוער כדורגל קטלאני ששיחק בברצלונה בין 1900 ל-1903. ב-1908 היה נשיא המועדון, תפקיד אותו מילא במשך 22 ימים, פרק הזמן הקצר ביותר לנשיא בהיסטוריית המועדון.

ויסנס רץ'
Player FC Barcelona 1903 year Reig cropped.jpg
מידע אישי
לידה 1866 או 1867
בוריול שבספרד
פטירה 18 בדצמבר 1918
ברצלונה, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא ויסנס רץ' אי פלומיר
עמדה שוער
מועדונים מקצועיים כשחקן
1900 - 1903 ברצלונה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קריירה כשחקןעריכה

 
שחקני ברצלונה שזכו בקופה ברצלונה ב-1903:
עומדים: וידאל, רץ', טרדס וליובט;
יושבים: לסלטה, האריס, גאמפר, ויטי, מייר, שטיינברג ואוסו.

בצעירותו עסק רץ' בספורט, בעיקר ברכיבת אופניים ובכדוריד באסקי, ענף ספורט שדורש כישרון עם הידיים. בזכות כך הצליח לעשות את המעבר לכדורגל כשוער, ובסתיו 1900, כשהיה בן 33 או 34, הצטרף לברצלונה כשוערה.

רץ' עמד בשערה בשתי המהדורות הראשונות של קופה מקאיה, תחרות הכדורגל המסודרת הראשונה בספרד, שהוכרה מאוחר יותר כאליפות קטלוניה. לאחר שהגיעה לגמר ב-1901, זכתה ברצלונה בתואר ב-1902 - היה זה התואר הראשון בהיסטוריית המועדון. במהדורה זו ניצחה ברצלונה את כל 8 משחקיה, תוך שהיא מבקיעה 60 שערים וסופגת שניים בלבד. בהמשך השנה השתתף עם הקבוצה בגביע המלך דון חואן קרלוס הראשון, שהפך מאוחר יותר לטורניר הגביע הרשמי של ספרד. ב-13 במאי 1902 שיחק רץ' בחצי הגמר נגד ריאל מדריד, שהיה למעשה הקלאסיקו הראשון בהיסטוריה, והוא היה שותף לניצחון קבוצתו 3-1. בגמר הפסידה ברצלונה לביסקאיה.

ב-1903 זכה רץ' עם ברצלונה בתואר נוסף, גביע ברצלונה, שמאוחר יותר הוכר כמהדורה הרביעית של אליפות קטלוניה. בסך הכול, השתתף ב-40 משחקים במדי ברצלונה.

נשיא ברצלונהעריכה

ב-1908 היה מועדון הכדורגל ברצלונה בתקופתו הקשה ביותר והיה קרוב לסגירה. מספר שחקנים מובילים עזבו ולא נמצאו להם מחליפים. המועדון לא הצליח לזכות באף תואר מאז אליפות קטלוניה של 1905. מצבו הכלכלי הידרדר, והיו רק 38 חברי מועדון. בישיבת חברי המועדון ב-11 בנובמבר נבחר רץ' לשמש נשיא המועדון, כמחליף של ז'ולי מריאל. רץ', שראה שהוא לא מצליח לשנות את המצב, כינס ישיבה מיוחדת ב-2 בדצמבר, בה נכחו 20 חברי מועדון בלבד. בישיבה הודיע על התפטרותו, 22 ימים בלבד לאחר שהחל בתפקיד. זהו פרק הזמן הקצר ביותר עבור נשיא ברצלונה בהיסטוריית המועדון. החליפו ז'ואן גאמפר, שעמד לראשונה כנשיא המועדון מאז עזר להקימו כ-10 שנים לפני כן. גאמפר הצליח להרים את המועדון ולהצילו מסגירה. רץ' נשאר במועדון, בצוות של חברי הנהלה שתפקידם היה לבחור את השחקנים שישתתפו בכל משחק.

תאריםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • אנטוני קלוזה, Diccionari del Barça ‏ (1999),‏ ISBN 8441201269

קישורים חיצונייםעריכה