ויקטור בראר

היה היסטוריון, דיפלומט ופוליטיקאי צרפתי

ויקטור ברארצרפתית: Victor Bérard;‏ 10 באוגוסט 1864, מורה (Morez)13 בנובמבר 1931, פריז) היה היסטוריון, דיפלומט ופוליטיקאי צרפתי.

ויקטור בראר
Victor Bérard
לידה 10 באוגוסט 1864
מורה, ז'ורה, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 בנובמבר 1931 (בגיל 67)
הרובע הארבעה-עשר של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מעסיק אקול פראטיק דה אוטז אטיד, Revue de Paris עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד
  • סנטור ברפובליקה הצרפתית השלישית (11 בינואר 192013 בינואר 1931)
  • vice president of the Senate (12 בינואר 1922ינואר 1924)
  • מזכיר כללי (19041911) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס ת'רואן (1901)
  • קצין בלגיון הכבוד (22 ביולי 1905)
  • אביר בלגיון הכבוד (28 באוקטובר 1897) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

כיום, הוא ידוע בעיקר בזכות עבודותיו על מחקרים הלניסטיים וגאוגרפיה של האודיסאה (אנ').[1][2] בתקופתו החלה הגאווה האירופית "לטהר" את מדעי הרוח וההיסטוריה מכל השפעה כנענית או פיניקית קדומה שהתגלתה בהם; בראר מחה נגד דרך זאת, ופירש את כתבי הומרוס באופן הרואה את הכנענים כמחנכי יוון הצעירה וכמתיישבים וסוחרים בה.[3][4][5][6][7] הוא שיער מקור משותף לתנ"ך ולאודיסאה, אך לא זכה לראות בחייו את פענוח שירת אוגרית.[4] "L'Angleterre et l'impérialisme" (אנגליה והאימפריאליזם) של בראר תורגם לאנגלית ופורסם ב־1906 כ־"British imperialism and commercial supremacy" (אימפריאליזם בריטי ועליונות מסחרית).[8]

מבחר כתביו

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא ויקטור בראר בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ "Victor Bérard", in Je m'appelle Byblos, Jean-Pierre Thiollet, H & D, 2005, p. 250.
  2. ^ שאול טשרניחובסקי, אודיסאה (אחרית דבר), הוצאת עם עובד, 2009: "אחד החוקרים הגדולים של הומרוס, מר וִיקטוֹר בֶּרַאר (Victor Bérard), שהקדיש 41 שנה לחקירת מספר שירים באודיסיה."
  3. ^ Victor Bérard, La Résurrection d'Homère - Tome 1, Bernard Grasset, Paris, 1930, p. 73: "מעין אנטישמיות מדעית שררה בשנים 1890–1910, שבראשהּ עמד מר שלמה רינך, וגירשה מיוָן הקדומה את רוכליה ומוריה, גם ירדה לחייהם. במשיכת קולמוס אחת השמידם מר איזידור לוי מתוך תחומו של ים התיכון. ופוֹגרוֹם ממש נערך בהם ובכל הקדמונים והחדשים שגוננו עליהם ובכל המצבות שהיה בהן כדי להפריע את זעמם של הפיניקוֹפוֹבּים" (תרגם שאול טשרניחובסקי באחרית דבר לאודיסיאה).
  4. ^ 1 2 ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 304, 308
  5. ^ Adolphe G. Horon, Canaan and the Aegean Sea: Greco-Phoenician Origins Reviewed, Diogenes 15, 1967, עמ' 40–41 doi: 10.1177/039219216701505803
  6. ^ Cyrus H. Gordon, The Dreros Bilingual, Journal of Semitic Studies 8, 1963, עמ' 76 doi: 10.1093/jss/8.1.76: "... הגישה הפיניקית הנכונה של בראר לא החזיקה מעמד כנגד הגישה הלא־שמית השגויה של בלוך (אנ'). לרוע־המזל, ידיעותיו של בראר בבלשנות שמית לא הספיקו לו להגן במומחיות על עמדותיות הצודקות."
  7. ^ נחום סלושץ, מחקרים עברים כנענים, לשוננו ב', 1930, עמ' 341–342
  8. ^ Victor Bérard, British imperialism and commercial supremacy, H. Fertig, 1973
  9. ^ "Review of Les Phéniciens et l'Odyssée par Victor Bérard". The Quarterly Review. 202: 344–370. באפריל 1905. {{cite journal}}: (עזרה)