ויריאתוס

מנהיג ואיש צבא לוסיטני

ויריאתוסלטינית: Viriathus, ידוע בפורטוגזית ובספרדית כ-Viriato;‏ 180139 לפנה"ס) היה מצביא לוסיטני, החשוב שבמנהיגיהם שהתנגדו להתפשטות הרומאים במערב "היספניה" (לפי המינוח הלטיני) או מערב איבריה (לפי המינוח היווני). בסופו של דבר הרומאים גברו על התנגדותם והקימו באזור את פרובינקיה לוסיטניה. נראה כי מעמדו בראש הלוסיטנים לא נוצר בגלל התורשה אלא בזכות הישגיו הצבאיים.[1] ויריאתוס כרת בריתות עם קבוצות קלטיות אחרות, אף הרחק מהזירה שבה לחם, ודחף אותן למרוד ברומאים. בשנים 139–147 לפנה"ס בתמיכת רוב השבטים הלוסיטנים והווטונים ובני בריתו האחרים בקרב הקלטו-איברים, הוביל ויריאתוס את לוחמיו לשורה של ניצחונות נגד הרומאים, עד שנבגד ונרצח בשנתו. תאודור מומזן אמר עליו: נראה שבאותו עידן פרוזאי קם לתחייה אחד הגיבורים ההומריים.[2]

ויריאתוס
Viriathus
פסל ויריאתוס בעיר סמורה בספרד
פסל ויריאתוס בעיר סמורה בספרד
לידה 180 לפנה״ס
לוסיטניה עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 139 לפנה״ס (בגיל 41 בערך)
לוסיטניה עריכת הנתון בוויקינתונים
דת פגנית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חייו עריכה

מקורות עתיקים עריכה

המקורות המעידים על ויריאתוס הם כולם קלאסיים, כתבי היסטוריונים רומאים, בייחוד אפיאנוס ודיודורוס סיקולוס בעוד שהראשון עוסק יותר בקטלוג כרונולוגי של האירועים, תוך דגש על ההתרחשויות הצבאיות, השני דוגל בצד המוסרי והדרמטי, ועושה אדיאליזציה של המנהיג הלוסיטני.[3] על ויריאתוס כתבו גם אוטרופיוס, פאולוס אורוסיוס וסוידס[דרושה הבהרה], טיטוס ליביוס ופלורוס.

מקום מוצאו עריכה

המקורות הזמינים על ויריאטוס אינם מאפשרים לקבוע איפה נולד או איפה הופיע לראשונה וקיימת חוסר ודאות באם מקורו היה בשטח הנוכחי של פורטוגל או של ספרד.[4] ישנם מחברים הרואים בבטוריה, בדרום-מזרח הפנינסולרי, בין הזרמים האמצעיים והתחתיים של הנהרות גוודיאנה וגואדלקיביר – כמקום אפשרי למוצאו של ויריאתוס.[5] מחקרים שנערכו בצומת המאה ה-19 ו-20 קבעו כי אזור השפעתו של ויריאטוס השתרע בין הנהרות אברו לטחו.[6][7] בספרו שכונה במפורש "ויריאטו לא היה פורטוגזי אף לו קלטיברי" אנסלמו ארנס לופס ייחס לו בטעות מוצא לוסוני במקום לוסיטני.[8][9] לעומת זאת פריס החשיב אותו כ"איברי ולנסיאני".[10] אחד ממקומות המסתור של ויריאטוס כונה "ההר של אפרודיטה" או "של ונוס" ולפי ההיסטוריון הגרמני אדולף שולטן נמצא ברכס הקרוי כיום הרי בסן ויסנטה.[11] בפורטוגל לפי המסורת הנתמכת גם על ידי שולטן, מקורו של ויריאטוס היה בהרי הרימניוס, ככל הנראה בסיירה דה לה אסטרליה של היום,[12][13] בחבל הישן של ביירה אלטה בפורטוגל.[14] מאוחר יותר הועלתה ההשערה שויריאתוס נולד בשטח פורטוגל של ימינו, קרוב לאוקיינוס האטלנטי בחבל אלנטז'ו.[12][15] ישנם מחברים שמעלים ספק שויריאטוס היה לוסיטני מכיוון שבאותה תקופה המונח לוסיטנים כלל גם עמים אחרים, כולל קלטים.[16] ב-1958 בנוגע לספקות סביב מוצאו של ויריאתוס, אלפרד קינדלן טען שבשבילו, כמו בשביל ז'ואקים פדרו דה אולביירה מרטינש, השתייך ויריאתוס לפורטוגל ולספרד כאחד. לפי מרבית המקורות, במיוחד טיטוס ליביוס, ויריאטוס היה במקור רועה צאן שהפך לצייד וללוחם. מקורות אחרים טוענים שהוא היה בן לכת לוחמים, לאליטת המנהיגים של הלוסיטנים.[17] אפיאנוס מספר שהיה אחד הלוחמים ששניצל מהטבח שערך הפרטור הרומאי סרביו סולפיקיוס גאלבה בצעירים הלוסיטנים. לדעתו ויריאתוס לא היה מנהיג תורשתי אלא נבחר מקרב ה"ברברים" בזכות כישוריו כמנהיג, כאדם נועז השש לקרב והגון בחלוקת השלל.[18][19] אפיאנוס מוסר שבמשך שמונה שנות המלחמות הלוסיטניות צבאו ההטרוגני של ויריאטוס לא מרד בו באף רגע,[20] והיה ההחלטי ביותר בשעת הסכנה. כך או כך ההיסטוריונים הרומאים ראו בו את מנהיג הצבא (dux) הלוסיטני, מגן (adsertor) של היספניה.[21][22]

השם עריכה

השם ויריאתוס נגזר, ככל הנראה, מהמילה הקלטית "ויריה" התואמת את המונח הלטיני "טורקואטוס" המתייחסת ל"טוקווה" torque – סוג של קולר אופייני ללוחמים הקלטיים.[23] אפשרות אחרת היא קשר עם המילה האיברית "ויריה" המציינת גם כן קישוט כמו צמיד.[24]

התחלת מנהיגותו עריכה

במאה השלישית לפנה"ס בימי המלחמה הפונית השנייה התחילה רומא בכיבוש היספניה, במטרה למנוע הגעת תגבורות לחניבעל ששהה באיטליה. הכיבוש הרומי נמשך מאתיים שנה, והמלחמה הלוסיטנית הייתה אחד האירועים המשמעותיים בתקופה זו. ב-185 לפנה"ס תקפו הרומאים לראשונה בלוסיטניה. הם ביקשו לשים קץ למסעי השוד והפשיטות של הלוסיטנים השכנים בשטחים שהיו בשליטתם. ב-151 הפרטור הרומאי מרקוס אטיליוס סראנוס חתם איתם הסכם שלום,[25] אולם ההסכם הופר במהרה.[26] ב-152 הפרוקונסול לוקיוס ליקיניוס לוקולוס פלש ללוסיטניה כתגובה למרד של תושביה. לפי עדותו של אפיאנוס הרג הרבה מקומיים. הלוסיטנים הסכימו להיכנע לפרטור של היספניה אולטריור (בערך באנדלוסיה של ימינו), סרביוס סולפיקיוס גלבה גלבה הזמין אותם באלפיהם לעזוב את מבצריהם בהרים ולחלק להם אדמות פוריות. כשהגיעו, פיזר אותם לשלושה מחנות, ביקש מהם להניח את נשקם ואחר כך במפתיע טבח ב-8,000–9,000 מהם.[27][26] כ-20,000 מתוכם נלקחו בשבי כעבדים ונמכרו בגאליה.[28] לפי המסורת כאלף לוסיטנים ששרדו את הטבח התאספו סביב ויריאתוס,[29][30][31] גלבה נשפט מאוחר יותר על ידי הסנאט הרומאי ונמצא זכאי.[32] המצוקה אליה נקלעו הלוסיטנים והתגובה לטבח על ידי גלבה הניעו את ויריאתוס להרים את דגל המרד.[28]

המסעות נגד רומאים עריכה

הניצחונות הראשונים (147–145 לפנה"ס) עריכה

 
מפת המסעות של ויריאתוס נגד הרומאים

בשנת 147 יצאו כעשרת אלפים לוסיטנים בראשות ויריאתוס לפשיטה נגד הרומאים בחבל טורדטניה.[33] בסביבות אורסו,[33] צבאו של הפרטור קאיוס וטיליוס קיף אותם והציע להם הסכם שלום. ויריאתוס שלא האמין להם דחה את ההצעה.[33] לבסוף הצליח עם לוחמיו להפוך את המצב, לפרוץ את המצור הרומאי וארבו לווטיליוס ככל הנראה בקניון של הנהר[34] הסבו לרומאים 4,000 אבדות והביסו אותם.[34] אחד הלוסיטנים הרג את וטיליוס הקשיש והשמן, מתוך מחשבה שהוא רומאי פשוט.[35][36] בעקבות מותו של וטיליוס בסמוך לעיר טריבולה, שדדו חלק מההלוסיטנים את קרפטניה וכמו גדודים אחרים שלהם תקפו את הרומאים בגואדיאנה ועל הנהר טגוס.[28] בנוסף התחזק מעמדו של ויריאתוס כמנהיג הלוסיטנים.[37]

לקריאה נוספת עריכה

  • Anselmo Arenas Lopez Viriato no fue portugués si no celtíbero 1900 Guadalajara, p.126
  • Marco García Quintela, Viriato y la ideología trifuncional indoeuropea. POLIS, Revista de ideas y formas políticas de la Antigüedad Clásica (5) 1993: 111-138. ISSN 1130-0728
  • , José María Gómez Fraile. Precisiones sobre el escenario geográfico de las guerras lusitanas (155-136 a. C.). A propósito de la presencia de Viriato en Carpetania. Habis (36) 2005: 125-144. ISSN 0210-7694.
  • Enrique Gozalbes Cravioto,. Caput celtiberiae: la tierra de Cuenca en las fuentes clásicas. Universidad de Castilla-La Mancha. 2000 ISBN 9788484270843.
  • Pablo Paniego Díaz. La guerra en la Beturia céltica: del siglo V a. C. a la muerte de Viriato. Revista Historia Autónoma (2) 2013 13-28. ISSN 2254-8726.
  • Alfredo Kindelan Duany Viriato. Sus teatros de operaciones, Revista de Historia Militar 2. (1958) 9-21
  • Enrique Martínez Ruíz, Consuelo Maqueda Abreu, Atlas histórico de España 1. Ediciones Akal. 2000, ISBN 9788470903496.
  • Mauricio Pastor Muñoz. La figura de Viriato y su importancia en la sociedad lusitana. En Jean Gérard Gorges ;Basarrate Nogales - Trinidad, eds. Sociedad y cultura en Lusitania romana: IV mesa redonda internacional. Casa de Velázquez. pp. 35-52. ISBN 9788476715604.
  • Luciano Pérez Vilatela,. Lusitania: historia y etnología. Real Academia de la Historia. 2000 ISBN 9788489512689.
  • Ramón Villares, Josep Fontana i Làzaro, Domingo Plácido Suárez.Historia de España: Hispana antigua 2009. Editorial Critica. ISBN 9788474239157.
  • Francisco Javier Gómez Espelosín. Guerras ibéricas. Aníbal. traducido de la obra de Apiano. Alianza Editorial. 2006 ISBN 978-84-206-6070-7.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ויריאתוס בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Pastor Muñoz עמ' 22
  2. ^ Theodor Mommsen, The History Of Rome, Book IV עמ' 22
  3. ^ Salinas de Frias 2008, עמ' 92
  4. ^ Gómez Fraile 2005 עמ' 126
  5. ^ 2013 Paniego Díaz עמ' 17
  6. ^ Gozalbes Cravioto 2000 עמ' 55
  7. ^ 2000 Pérez Vilatela עמ' 302
  8. ^ Pastor Muñoz 2004 עמ' 38-39
  9. ^ A.Arenas Lopez 1900 עמ' 126
  10. ^ Pastor Muñoz 2004 עמ' 39
  11. ^ Gómez Fraile 2005 עמ' 128-127
  12. ^ 1 2 2000 Pérez Vilatela עמ' 261
  13. ^ Amilcar Guerra 1992 עמ' 14
  14. ^ Pastor Muñoz 2004 עמ' 217
  15. ^ Amilcar Guerra 1992 עמ' 16-15
  16. ^ 2013 Paniego Díaz עמ' 15
  17. ^ Salinas de Frias 2008 עמ' 98
  18. ^ Villares, Fontana i Lazar, Placido Suarez 2006 עמ' 770
  19. ^ [2006 F Gómez Espelosín. עמ' 145–147, 74-75]
  20. ^ Eutropii Breviarium Liber Quartus, 4, 16
  21. ^ Flori, Epitome de T. Livio bellorum omnium annorum DCC, XXXIII
  22. ^ 1993 García Quintela
  23. ^ 1993 עמ' 117 García Quintela
  24. ^ Pastor Muñoz 2000 עמ' 39
  25. ^ Pérez Vilatela, 2000
  26. ^ 1 2 Pastor Muñoz 2004 עמ' 140
  27. ^ Garcia Riaza 1995 עמ' 250
  28. ^ 1 2 3 Martinez Ruiz, Maqueda Abreu 2000 עמ' 46
  29. ^ Francisco Martin 1996 עמ' 65
  30. ^ Gómez Fraile 2005 עמ' 127
  31. ^ Amílcar Guerra 1992 עמ' 15
  32. ^ Pastor Muñoz 2009 עמ' 42-43
  33. ^ 1 2 3 Pastor Muñoz 2004 עמ' 156
  34. ^ 1 2 Pastor Muñoz 2004 עמ' 160
  35. ^ Francisco Martin 1996 עמ' 65-66
  36. ^ Salinas de Frias 2008 עמ' 99
  37. ^ Pastor Muñoz 2004 עמ' 158