ונססלאס קוברחר
ונססלאס קוברחר (בהולנדית: Wenceslas Cobergher; 1560 – 23 בנובמבר 1634) היה אדריכל, מהנדס, צייר, אספן עתיקות, נומיסמטיסט וכלכלן. למרות היותו צייר חשוב, הוא זכור בעיקר כאחראי לניקוז אזור הביצות בגבול צרפת-בלגיה. הוא גם אחד מאבות הסגנון האדריכלי של הבארוק הפלמי בדרום הולנד.
 | |
| ונססלאס קוברחר, דיוקן | |
| לידה |
1560 אנטוורפן, ארצות השפלה ההבסבורגיות  |
|---|---|
| פטירה |
23 בנובמבר 1634 (בגיל 74 בערך) בריסל, בלגיה |
| מדינה |
ארצות השפלה הדרומיות |
  | |
ביוגרפיה עריכה
נולד באנטוורפן, ככל הנראה בשנת 1560, הוא היה בנם של ואצלב קוברחר וקתרינה ראמס. שמו נכתב לפעמים בצורות שונות: Coberger, Cobergher, Coebergher, Koeberger.
צייר עריכה
לפני שנודע כמהנדס, החל קוברחר את הקריירה שלו כצייר וכארכיטקט. בשנת 1573 החל את לימודיו באנטוורפן כחניך אצל הצייר מרטן דה פוס. בעקבות הדוגמה של מורו, יצא קוברחר לאיטליה בשנת 1579, בניסיון להגשים את חלומו של כל אמן ללמוד אמנות ותרבות איטלקית. בדרכו לשם הוא שהה זמן קצר בפריז, שם נודע לו על היותו בן לא חוקי על פי צוואת אמו. הוא חזר מיד לאנטוורפן כדי להסדיר כמה עניינים משפטיים הנוגעים לגילוי זה. בהמשך השנה הוא יצא שוב לאיטליה. הוא התיישב בנאפולי בשנת 1580 (כפי שמעיד חוזה) ונשאר שם עד 1597.
בנאפולי הוא עבד בשכר של שמונה דוקאטים יחד עם הצייר הפלמי וסוחר האמנות קורנליוס דה סמט. הוא חזר לזמן קצר לאנטוורפן בשנת 1583, קנה סחורות, ולווה כסף לנסיעה השנייה שלו לאיטליה. הוא מוזכר שוב בנאפולי בשנת 1588. בשנת 1591 קשר ברית עם בן ארצו אחר, הצייר ג'ייקוב פרנקארט הזקן (לפני 1551 - 1601).
הוא עבר לרומא בשנת 1597 (כפי שמעיד במכתב לפטר פאול רובנס מאת ז'אק קולדס). באותה תקופה הוא גם הכין ספר נומיסמטי לפי המסורת של הנדריק גולציוס. הוא בוודאי יצר לעצמו מוניטין כיוצר אמנות, מכיוון שבשנת 1598 הוא התבקש להעריך את ציורי עיזבונו של הקרדינל בונלי.
לאחר מותה של אשתו הראשונה מיכאלה סרף ב-7 ביולי 1599, הוא התחתן שוב, בגיל ארבעים. אשתו השנייה הייתה סוזנה פרנקארט, בת 15, הבת של ג'ייקוב פרנקארט הצעיר, שהיה גם ברומא. נולדו להם תשעה ילדים.
במהלך שהותו ברומא התעניין קוברחר בחקר העתיקות הרומיות, האדריכלות העתיקה והפיסול. הוא התעניין גם באופן בו ייצגו הרומאים את אלוהיהם בציורים, בפסלי ברונזה ושיש, תבליטים וכן על מטבעות עתיקות. הוא אסף אוסף חשוב של מטבעות ומדליות מקיסרי רומא. רישומים ותיאורים אלה נאספו בקבוצת כתבי יד ששניים מהם קיימים בספרייה המלכותית בבלגיה. הוא גם הכין אנתולוגיה של העת העתיקה הרומית שמעולם לא פורסמה.[1]
באותה עת היה עד להשלמת כיפת בזיליקת פטרוס הקדוש בשנת 1590. הארכיטקטורה של כמה כנסיות רומיות עשתה עליו רושם עמוק; ביניהם החזית הראשונה הבארוקית של כנסיית סנטה מריה בטרנספונטינה וסנטה מריה בווליצ'לה. הוא השתמש בעיצוב שלהם במבנים המאוחרים שהוא תכנן.
במהלך שהותו באיטליה, הוא צייר מספר יצירות מזבח ויצירות אחרות לכנסיות חשובות בנאפולי ורומא. הסגנון שלו מעורבב מעט, ומשלב בתוכו אלמנטים קלאסיים ומנריסטים. הקומפוזיציה שלו רציונלית והציור שלו באנטומיה האנושית נכון. כמה ממזבחותיו עדיין שורדים: "תחיית המתים" (סן דומניקו מג'יורה, נאפולי), "צליבה" (סנטה מריה די פדיגרוטה, נאפולי), ו"רוח הקודש" (סנטה מריה בווליצ'לה, רומא). קיימים ציורים שלו במוזיאונים נוספים ברחבי אירופה.
כאדריכל עריכה
קוברחר, החל את דרכו כאדריכל באיטליה, בעיצוב מזרקות ותעלות . על פי הדיווחים, פיקח על בניית ארמונות וביצורים, אך לא ידוע בדיוק אילו מהם.
שמו הידוע כאדריכל הגיע לחצרם של הארכידוכס אלברט ואינפנטה איזבלה, מושלי דרום הולנד. בשנת 1601 הוזמן לבריסל להציג את עצמו בפני החצר, והגיע בספטמבר של אותה שנה. בשנת 1603, הוא נאלץ לחזור לרומא כדי ליישב ענייני משפחה. עם שובו בשנת 1604, הוא הביא ספר מהקרדינל ברוניוס לבית הדפוס של כריסטוף פלנטיין. הוא התיישב באנטוורפן ושם נרשם כמאסטר בגילדת סנט לוק. בשנת 1605 התקבל לגילדת הרומאים.
ב-12 בנובמבר 1604 מונה קוברחר על ידי הארכידוכסים לתפקיד "אדריכל-מהנדס". הוא עבר לכתובתו הסופית בוויולטסטריט בבריסל, שם הוא נשאר עד מותו. ברור שהוא הוערך יותר על ידי הארכידוכס, מאשר ציירי החצר פטר פאול רובנס או יאן ברויגל האב, מכיוון ששכרו הסתכם ב-1,500 גילדן הולנדי (שגדל ל 1800 גילדנים בשנת 1610), בעוד ששכרו של רובנס היה רק 500 גילדן. הדוכס ראה בו בצדק "uomo universale" (אדם אוניברסלי) שקיבל ידע נרחב באיטליה.[2]
כאדריכל קידם קוברחר את סגנון הבארוק בדרום הולנד. הוא התחיל במספר שינויים בארמון בבריסל ובטירות בטרפורן, ועבד באחוזת הצייד של הדוכסים במרימונט. בשנת 1610 עיצב, יחד עם המהנדס הצרפתי סלומון דה קאוס, מזרקות לבריכות בסמוך לארמון בבריסל, בסגנון האיטלקי. אחת המשימות החשובות ביותר שלו הייתה הקמת הכנסייה (1607–1611) והמנזר לכרמליתים בבריסל. חזית הכנסייה התבססה על הכנסיות הרומיות של סנטה מריה בטרנספונטינה וכנסיית הגאסו. אף אחת מהעבודות הקודמות לא שרדה.
בשנת 1607, התבקש קוברחר לתכנן מחדש מעוז של הקונטרה רפורמציה הקתולית - את העיר שרפנווה, בברבנט, עיצוב מחודש כמחווה אלגורית. על בסיס מתווה המבוסס על כוכב בן 7 קודקודים. העיצובים הראשונים שלו לבזיליקה הם משנת 1606. כנסייה זו תהפוך ליצירת המופת שלו. הבנייה החלה בשנת 1609 ונמשכה עד לערך שנת 1624, כשמגדל הפעמונים נותר בלתי גמור. בזיליקה זו היא הכנסייה החשובה הראשונה עם כיפה מרכזית בדרום הולנד.
עבודותיו המאוחרות התפתחו לסגנון משלו, שיש בו יותר הרמוניה עם הרנסאנס הצפוני המסורתי בפלנדריה, אך עם תוספות של אלמנטים בארוקיים קדומים. בשנת 1614 הוא עשה את העיצובים לבניין העירייה של העיר עט, וכנסיית סנט אוגוסטין (1615–1618) באנטוורפן. בשנת 1617 בנה באותו סגנון מעורב את קפלת סנט הוברטוס לארמון בטרוורן. החזית של קפלה זו אומצה מאוחר יותר על ידי אדריכלים אחרים, כמו בכנסייה הכרמליתים (אנטוורפן, 1623), כנסיית סנט ברברה, בדיסט (1665–1667) ובמנזר אברבודה (1164–1672).
ככלכלן עריכה
בשנת 1618 מונה קוברחר לדרגת סגן ניצב של בתי העבוט הציבוריים. ככלכלן, הוא היה אחראי על הצגת הרעיון הזה של חנויות עבוט ציבוריים בפלנדריה, לאחר שראה את מודל המונטי די פיטה (בתי העבוט) באיטליה. ככל הנראה הוא חיבר את מערכת התקנות שלהם. בתי עבוט אלה הציגו את הרעיון המודרני לאפשר הלוואת אשראי כנגד הפקדת ביטחונות.
שני ספרים על בתי העבוט הציבוריים מיוחסים לקוברחר, 1619, 1621.
כמהנדס עריכה
מאז 1615 הוא היה בעל חברה קטנה, שייצרה אשלג. בשנת 1618 השיג את המונופול לייצורו בהולנד הספרדית. פטנט זה הוארך בשנת 1627.
קוברחר זכור ביותר כמהנדס הידראולוג. הוא תכנן כמה עבודות ניקוז בחלקים המערביים והדרומיים של הולנד, אזור שהיה אז בעיקר ביצות, וכבול חולי. בשנת 1616 תכנן תוכניות לביטול ערוץ נהר בין בריסל להאלה. פרויקט אחרון זה מומש רק במאה ה-19.
בשנת 1612, בהשראת תצפיותיו על ביצות פונטין דרומית-מזרחית לרומא, הוא חיבר דוח על ניקוז Les Moëres (בהולנדית: de Moeren), אזור ביצות של כ־3500 דונם. באזור דונקירק בצרפת. טיוב זה יהפוך להישג המרשים ביותר שלו. העבודות הללו החלו בשנת 1619 עם חפירת תעלת ניקוז עם כעשרים טחנות רוח, שאיבת מים לתעלה שנוקזה בסופו של דבר לים. עבודה קולוסלית זו הסתיימה סוף סוף בשנת 1627.
הדוכס פטרונו היה מרוצה מעבודתו, עד שבשנת 1618 הוא העניק לקוברחר תואר ברון. על ידי תואר זה הוא הפך לבעל כמחצית השטח של Les Moëres. בעלות זאת התגלתה כחיסרון רציני מאחר שנכסים אלה גררו אותו להוצאות כלכליות רבות. קוברחר נפטר בבריסל ב־23 בנובמבר 1634 והותיר את משפחתו במצוקה כלכלית עמוקה. היה צריך למכור את הנכסים שלו בלס מואר, כמו גם את ביתו בבריסל. אפילו את אוסף האמנות והמטבעות הנרחב שלו במכירה פומבית עבור 10,000 גילדן.
לקריאה נוספת עריכה
- Personnages célèbres, Wenceslas Cobergher (in French)
- Benezit E. - Dictionnaire des Peintres, Sculpteurs, Dessinateurs et Graveurs - Librairie Gründ, Paris, 1976; ISBN 2-7000-0156-7 (in French)
- Turner, J. - Grove Dictionary of Art - Oxford University Press, USA; new edition (2 January 1996); ISBN 0-19-517068-7
- P. Soetaert, Nieuw Biografisch Woordenboek VIII, pp. 163–174, Brussels, 1979 (in Dutch)
קישורים חיצוניים עריכה
- ונססלאס קוברחר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)