ונקובר קנאקס

קבוצת הוקי קרח קנדית מליגת ה-NHL

ונקובר קנאקסאנגלית: Vancouver Canucks) היא קבוצת הוקי קרח מקצוענית מוונקובר, קולומביה הבריטית, קנדה, המשחקת בליגת ה-NHL בה היא חברה בבית הפסיפי שבחטיבה המערבית.

ונקובר קנאקס
Vancouver Canucks
מידע כללי
אולם ביתי
רוג'רס ארנה
(18,910 מושבים)
קנדהקנדה ונקובר, קולומביה הבריטית, קנדה
מדינה קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך ייסוד 1945
ליגה NHL
חטיבה מערבית
בית פסיפי
היסטוריה ונקובר קנאקס (19451952) (בליגת ה-PCHL)
ונקובר קנאקס (1952 - 1970) (בליגת ה-WHL)
ונקובר קנאקס (1970 - ההווה)
בעלים קנדהקנדה פרנססקו אקוויליני
מנכ"ל קנדהקנדה סטן סמיל
מאמן קנדהקנדה ריק טוקט
תארים
אליפויות NHL 0
אליפויות חטיבתיות 3
1982, 1994, 2011
תלבושת
מדים (בית, חוץ)
http://canucks.nhl.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הקבוצה נוסדה ב-1945 כקבוצה בליגות המשניות, ולאחר שה-NHL לא העניקה לה זיכיון בהתרחבות הגדולה של 1967, קיבלה אותה ה-NHL לבסוף לשורותיה כקבוצה מן המניין ב-1970.

הקנאקס לא זכו מעולם בגביע סטנלי, אחת משתי הקבוצות הוותיקות ביותר בליגה שטרם זכו בו.

היסטוריה עריכה

1945 - 1970: טרם הצירוף ל-NHL עריכה

ונקובר קנאקס קמה ב-1945 ושיחקה בליגה המשנית PCHL (ר"ת של Pacific Coast Hockey League). במסגרת הליגה הזו זכתה הקבוצה בשתי אליפויות - בעונות 1945/46 (העונה הראשונה שלה) ו-1947/48.

ב-1952 התמזגה ה-PCHL עם ליגה נוספת כדי ליצור ליגה משנית חשובה וגדולה יותר, ה- WHL (ר"ת של Western Hockey League) שבניגוד לקודמותיה הייתה ליגה מקצוענית מלאה. הקנאקס שיחקו בליגה המאוחדת, ומהלך השנים עברו בקבוצה כוכבי NHL לעתיד כמו ג'וני באוור, טוני אספוזיטו ואנדי בת'גייט. הקבוצה זכתה בארבע אליפויות WHL, בעונות 1957/58, 1959/60, 1968/69 ו-1969/70.

הקבוצה שיחקה עד 1967 ב"ונקובר פורום", היכל שהיה ממוקם במרכז הירידים של העיר. ב-1967, בציפייה להתחרות על זיכיון NHL במסגרת ההתרחבות שסיימה את תקופת "שש המקוריות", נבנה עבורה אולם ביתי חדש ומודרני - ה"פסיפיק קוליסאום".

1970 - 1982: הצירוף ל-NHL והשנים הראשונות עריכה

 
"פסיפיק קוליסאום" בתמונה מ-2006

ההתרחבות של 1967 הכפילה את גודל ה-NHL מ-6 ל-12 קבוצות, בין השאר כדי להתפשט מערבה ולמנוע מצב שבו ה-WHL תהפוך למתחרה ישירה שלה. הציפייה הייתה שוונקובר תקבל את אחד הזיכיונות החדשים, בעיקר לאור הקמת ה"פסיפיק קוליסאום", אולם לבסוף נדחתה הבקשה של בעלי הקבוצה וכל ששת הזיכיונות ניתנו לקבוצות בארצות הברית.

עד היום חלוקות הדעות לגבי הסיבה לאי מתן הזיכיון לקנאקס ב-1967. אחת הסברות היא שההצעה של הקנאקס נתקלה בהתנגדות של הקבוצות הקנדיות הוותיקות - מונטריאול קנדיאנס וטורונטו מייפל ליפס - שלא שאפו לחלוק את תמלוגי שידורי הטלוויזיה בקנדה עם עוד קבוצה. סברה אחרת אומרת שההצעה שהגישה הקבוצה ל-NHL הייתה חובבנית וברמה נמוכה, ובשל כך נפסלה.

לאור הכעס הגדול שהתעורר בקנדה על כך שלא ניתן זיכיון לעוד קבוצה בקנדה, ולאור איום בתביעה משפטית, העניק ה-NHL ב-1970 זיכיון לקבוצת משקיעים חדשה שקנתה את הקנאקס, והיא החלה את משחקיה כקבוצת NHL בעונת 1970/71 יחד עם באפלו סייברס.

אף על פי שוונקובר נמצאת על חוף האוקיינוס השקט, במערב קנדה, שובצו הקנאקס דווקא לבית המזרחי של הליגה - הבית שהכיל את רוב הקבוצות הוותיקות של הליגה ועלה ברמתו בהרבה על הבית המערבי. הקנאקס התקשו מאוד בתחילת דרכם ולא הצליחו לעלות לפלייאוף בארבע העונות הראשונות שלהם בליגה.

לקראת עונת 1974/75, עם התרחבות נוספת של הליגה, אורגן מחדש מבנה הליגה ל-4 בתים, כאשר הקנאקס שובצו לבית שנקרא אז "בית סמיית'". בפעם הראשונה סיימו הקנאקס את העונה הרגילה במאזן חיובי, זכו באליפות הבית ועלו לפלייאוף הראשון שלהם. בסיבוב הראשון של הפלייאוף נוצחו הקנאקס על ידי מונטריאול קנדיאנס. גם בעונת 1975/76 עלו הקנאקס לפלייאוף עם מאזן חיובי, ונוצחו על ידי ניו יורק איילנדרס.

הקנאקס עלו שוב לפלייאוף ברצף בין עונות 1978/79 ו-1980/81, אולם בכל שלוש הפעמים נוצחו בסיבוב הראשון, ואל עונת 1981/82 הגיעה הקבוצה בלא שניצחה סדרת פלייאוף מאז שהצטרפה ל-NHL.

ריצת הפלייאוף של 1982 עריכה

כמו בכל העונות מאז 1976, סיימו הקנאקס את העונה הרגילה במאזן שלילי, אולם בפלייאוף הפתיעו הקנאקס בריצה מרשימה כשהדיחו את קלגרי פליימס, לוס אנג'לס קינגס ושיקגו בלאק הוקס, ועלו בפעם הראשונה לסדרת גמר גביע סטנלי. בכל שלוש הסדרות נוצחו הקנאקס בשני משחקים בלבד. כוכבי הריצה היו השוער ריצ'רד ברודר, המגן טייגר ויליאמס והחלוצים תומאס גרדין וסטן סמיל.

בסדרת הגמר פגשו הקנאקס את אלופת השנתיים הקודמות, ניו יורק איילנדרס. במשחק הראשון בלונג איילנד עלו הקנאקס ליתרון סמוך לסיום, אולם טעות של ברודר שהתנגש באחד ממגיניו עלתה לקנאקס בשער שוויון ובהפסד בהארכה. גם במשחק השני הקשו הקנאקס על האיילנדרס, אולם גם בו יצאו האיילנדרס מנצחים.

בשני המשחקים הבאים בוונקובר התקשו האיילנדרס פחות, ניצחו בשניהם בקלות יחסית וזכו בגביע סטנלי שלישי רצוף.

1983 - 1994: שקיעה וחזרה עריכה

 
פאבל בורה, כוכב הקנאקס בשנות ה-90

לאחר הריצה המפתיעה של 1982 שקעו הקנאקס שוב בבינוניות למשך שארית שנות ה-80. למרות הצטיינותו של הקפטן סטן סמיל, הקנאקס הגיעו לפלייאוף רק ארבע פעמים ובכולן נוצחו בסיבוב הראשון.

בתחילת שנות ה-90 חזרו הקנאקס להיות גורם משמעותי בליגה בזכות דור חדש של כוכבים - השוער קירק מקלין, הקפטן החדש טרבור לינדן והחלוץ הרוסי פאבל בורה שהגיע ככוכב מוכח מצסק"א מוסקבה. בין 1991 ו-1993 עלתה הקבוצה ברציפות לפלייאוף, אך לא עברה את הסיבוב השני.

ריצת הפלייאוף של 1994 עריכה

בעונת 1994 עלו הקנאקס בקושי לפלייאוף כמדורגים 7 בחטיבה המערבית. בסיבוב הראשון פגשו את המדורגים 2 בחטיבה, קלגרי פליימס. לאחר שנקלעו הקנאקס לפיגור 3:1 בסדרה, ניצחו בשני המשחקים הבאים בהארכה וכפו משחק שביעי ומכריע. המשחק השביעי הגיע לשתי הארכות, ופאבל בורה כבש בהארכה השנייה את השער שהביא לקנאקס את העלייה לסיבוב השני. הסדרות הבאות היו קלות יותר, והקנאקס הדיחו את דאלאס סטארס וטורונטו מייפל ליפס בחמישה משחקים כל אחת כדי לעלות לגמר גביע סטנלי שני בתולדותיהם.

בסדרת הגמר חיכתה לקנאקס ניו יורק ריינג'רס עם הקפטן מרק מסיה. לריינג'רס היה יתרון ביתיות. זו הייתה אחת הסדרות הנצפות ביותר בתולדות הליגה בשל הפופולריות של הריינג'רס והבצורת הארוכה ממנה סבלו - 54 שנים רצופות ללא זכייה בגביע סטנלי.

במשחק הראשון במדיסון סקוור גארדן, בעזרת הצטיינות של השוער מקלין שעצר 52 מכות לשערו, ניצחו הקנאקס ועלו ליתרון בסדרה. הריינג'רס ניצחו במשחק השני, אולם יתרון הביתיות היה אצל הקנאקס כאשר הסדרה עברה לשני משחקים בוונקובר.

שער מוקדם של פאבל בורה הוביל את הקנאקס ליתרון במשחק השלישי, אולם בהמשך המשחק הורחק בעקבות מכה עם מקל ההוקי שלו בפניו של שחקן יריב. הריינג'רס ניצחו 5:1 ועלו ליתרון בסדרה. גם במשחק הרביעי הוליכו הקנאקס, 2:0, אולם שוב הפכו הריינג'רס את התוצאה וניצחו, והסדרה חזרה לניו יורק כאשר לריינג'רס יתרון גדול ואפשרות לזכות בגביע באולמם הביתי.

במשחק החמישי הפתיעו הקנאקס כשעלו ליתרון 3:0 בפתיחת השליש השלישי. הריינג'רס חזרו תוך זמן קצר עם שלושה שערים והשוו, אולם הקנאקס ענו בשלושה שערים מהירים משלהם, ניצחו 6:3 והחזירו את הסדרה למשחק שישי בוונקובר. גם במשחק השישי ניצחו הקנאקס.

שני שערים של הקפטן טרבור לינדן לא הספיקו לקנאקס במשחק השביעי, והריינג'רס ניצחו 3:2 כדי לזכות בגביע סטנלי היסטורי מבחינתם - גביע שסיים 54 שנות בצורת.

1995 - 2000 עריכה

בעונות הבאות לא הצליחו הקנאקס לשחזר את ההצלחה. ב-1994/95 הודחו בסיבוב השני של הפלייאוף על ידי שיקגו בלאקהוקס. זו הייתה גם העונה האחרונה ב"פסיפיק קוליסאום" והקבוצה עברה לאולם חדש, "ג'נרל מוטורס פלייס".

הכוכב הרוסי אלכסנדר מוגילני הגיע לקבוצה וחזר לשחק עם חברו מצסק"א מוסקבה, פאבל בורה, אולם הקנאקס הודחו בסיבוב הראשון של פלייאוף 1996 על ידי קולורדו אוולאנש. עונת 1996/97 הייתה רעה עוד יותר, והקנאקס כלל לא עלו לפלייאוף.

דור הכוכבים של ריצת הפלייאוף ב-1994 החל להתפרק, כאשר טרבור לינדן הועבר לניו יורק איילנדרס עם הגעתו של הכוכב הוותיק מרק מסיה מהריינג'רס. ועונה לאחר מכן עזב גם פאבל בורה. גם ב-1998 ו-1999 החמיצו הקנאקס את הפלייאוף.

עם זאת, הקנאקס החלו לבנות דור חדש של שחקנים לקראת תחילת המאה ה-21. טוד ברטוזי שהגיע מהאיילנדרס תמורת לינדן התגלה כחלוץ מוכשר. כך גם החלוץ השוודי מרקוס נזלונד שהגיע ב-1996 והלך והשתפר. בדראפט לקראת עונת 1999/2000, בשל מאזנם הגרוע בעונה הקודמת, הייתה לקבוצה את הבחירה מס' 2 הכללית. הקנאקס לא הסתפקו בה, ורכשו בעסקה גם את הבחירה מס' 3. את שתי הבחירות הם ניצלו כדי לבחור את התאומים השוודים שנחשבו לכישרונות גדולים, הנריק ודניאל סדין, ששיחקו יחד מאז ילדותם בשוודיה ורצו להמשיך ולשחק ביחד. הוותיקים מרק מסיה ואלכסנדר מוגילני עזבו, ולקבוצה הגיע ברנדן מוריסון, חלוץ מרכזי שהגיע מניו ג'רזי דווילס תמורת מוגילני.

2001 - 2010 עריכה

 
התאומים דניאל (מלפנים) והנריק סדין

בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21 העלו הקנאקס את רמתם. השילוב ההתקפי של ברטוזי, מוריסון ונזלונד התגלה כמוצלח, ובעונת 2000/01 חזרו הקנאקס לפלייאוף לראשונה מאז 1996. ללא נזלונד ששבר את רגלו לקראת סוף העונה הרגילה הובסו הקנאקס בסיבוב הראשון על ידי קולורדו אוולאנש.

עונה לאחר מכן, עם טרבור לינדן שחזר לקבוצה, שוב עלו הקנאקס לפלייאוף ושוב הודחו מוקדם - הפעם על ידי דטרויט רד וינגס.

עונת 2002/03 הייתה פורייה במיוחד עבור התקפת הקנאקס, כאשר נזלונד מסיים שני בליגה עם 104 נקודות וברטוזי מוסיף 97 נקודות (חמישי בליגה). הקנאקס ניצחו סדרת פלייאוף לראשונה מזה שמונה עונות מול סנט לואיס בלוז, אולם בסיבוב השני הודחו בידי מינסוטה ויילד.

עונת 2003/04 עמדה בסימן תקרית קשה בה היה מעורב טוד ברטוזי במשחק באמצע העונה הרגילה. סטיב מור, שחקן של קולורדו אוולאנש, ביצע תיקול קשה על מרקוס נזלונד שגרם לו לזעזוע מוח. ברטוזי הנרגז הכה את מור מאחור, ומור נפל על הקרח כשפניו קדימה, ראשו פוגע במשטח הקרח ועליו נופלים ברטוזי ושחקנים נוספים. כתוצאה מהתקרית סדק מור מספר חוליות בצווארו ונאלץ לפרוש ממשחק. ברטוזי הושעה לשארית העונה, והתקרית הובילה גם להליכים משפטיים מצדו של מור נגד ברטוזי, הליכים שהסתיימו רק ב-2014 בהסכם פשרה שתנאיו נשמרו בסוד. ללא ברטוזי הקנאקס הודחו בידי קלגרי פליימס בסיבוב הראשון של הפלייאוף.

עונת 2005/06, לאחר העונה שבוטלה בעקבות סכסוך עבודה בליגה, החלה בצורה מבטיחה כאשר הקנאקס התחזקו בשני כוכבים מוכחים - אנסון קרטר וריצ'רד פארק. אולם העונה הייתה בסופו של דבר לאכזבה, בעיקר מצידו של קו ההתקפה הראשון - נזלונד, מוריסון וברטוזי, שהרשימו בעונות הקודמות. דווקא הקו השני, של קרטר והאחים סדין, הביא תוצאות טובות יותר. לקראת סיום העונה מונה אלן ויניו, שהגיע מקבוצה-בת של הקנאקס בליגות המשניות, למאמן הקבוצה.

מיד אחרי מינויו של ויניו ביצעו הקנאקס עסקה גדולה עם פלורידה פנתרס שבמרכזה עבר טוד ברטוזי לפלורידה. השחקן המרכזי שהגיע בתמורה היה השוער רוברטו לואונגו.

רכישתו של לואונגו התגלתה כהצלחה בעונת 2006/07, כאשר עונה מצוינת שלו הובילה את הקנאקס לפלייאוף. הם פתחו אותו בניצחון מול דאלאס סטארס בארבע הארכות - המשחק הארוך ביותר בתולדות הקבוצה. הקנאקס ניצחו בסדרה בשבעה משחקים, אולם הודחו בסיבוב השני בידי אנהיים דאקס. למרות זאת, המאמן ויניו זכה בגביע ג'ק אדמס כמאמן העונה.

עונת 2007/08 הייתה מרובת זעזועים בקבוצה, כאשר שחקנים רבים נקלעו לפציעות ועסקאות רבות שינו את סגל הקבוצה. הזעזוע הקשה מכל היה מותו של המגן הצעיר לוק בורדון בתאונת אופנוע. סיום העונה היה רע מאוד, כאשר הקנאקס הפסידו שבעה משמונת המשחקים האחרונים של העונה והעלייה לפלייאוף חמקה מידיהם.

בעונת 2008/09 עזב את הקבוצה מרקוס נזלונד, והשוער רוברטו לואונגו מונה במקומו לקפטן. זו הייתה הפעם הראשונה מאז 1947 ששוער מונה לקפטן קבוצה ב-NHL. הקנאקס הגיעו עד הסיבוב השני בפלייאוף, והודחו בידי שיקגו בלאקהוקס.

עונת 2009/10 הייתה עונה שונה מקודמותיה. האולם הביתי של הקבוצה, "ג'נרל מוטורס פלייס" (כיום רוג'רס ארנה) אירח את טורניר ההוקי קרח באולמיפיאדת החורף שהתקיימה בוונקובר. שם האולם שונה ל"קנדה הוקי פלייס" בתקופת האולימפיאדה, עקב חוקי הוועד האולימפי הבינלאומי שאסרו לקרוא לו על שם תאגיד. גם האולם הישן של הקבוצה, "פסיפיק קוליסאום", אירח תחרויות באולימפיאדה. כתוצאה מכך שונתה תוכנית המשחקים של הקנאקס והם לא שיחקו בביתם במשך 6 שבועות רצופים (כולל פגרת האולימפיאדה שארכה שבועיים), ובסך הכל קיימו 14 משחקי חוץ רצופים - מסע משחקי החוץ הארוך ביותר בהיסטוריה של ה-NHL. הקנאקס שוב הודחו בידי שיקגו בסיבוב השני של הפלייאוף.

בסיום אותה עונה זכה הנריק סדין בגביע ארט רוס לאחר שצבר 112 נקודות (שערים + אסיסטים), והיה לשחקן הראשון של הקנאקס שזכה בו.

ריצת הפלייאוף של 2011 עריכה

 
אוהדים מתפרעים בוונקובר אחרי ההפסד במשחק השביעי של סדרת הגמר ב-2011

עונת 2010/11 נפתחה בטקס לציון העונה ה-40 של הקנאקס ב-NHL. הנריק סדין מונה לקפטן החדש של הקבוצה במקום השוער רוברטו לואונגו, שוויתר על התפקיד. הקנאקס הפיקו את העונה הרגילה הטובה בתולדותיהם, כאשר לואונגו הצטיין בשער, קווין ביאקסה בלט בהגנה, והאחים סדין הובילו את ההתקפה והתמקמו שניהם בצמרת המבקיעים של הליגה. דניאל סדין סיים את העונה עם 104 נקודות וירש את אחיו התאום כזוכה בגביע ארט רוס. הנריק סיים עם 94 נקודות. הקנאקס זכו בפער משמעותי בגביע הנשיאים כבעלי המאזן הטוב בליגה לראשונה אי פעם, ובפעם הראשונה בתולדותיה התייצבה הקבוצה לפלייאוף כשהיא מדורגת ראשונה בחטיבה המערבית.

בסיבוב הראשון פגשו הקנאקס את האלופה, שיקגו בלאקהוקס. הקנאקס השמיטו יתרון של 3:0 בסדרה, ונאלצו לשחק משחק שביעי מכריע שהגיע להארכה. שער של אלכסנדר בורוז הביא לקנאקס את הניצחון במשחק ובסדרה, והדיח את האלופה.

הסיבובים הבאים היו קלים יותר - הקנאקס הדיחו בשישה משחקים את נאשוויל פרדטורס ובחמישה משחקים את סן חוזה שארקס בגמר החטיבתי, ועלו בפעם השלישית בתולדותיהם לסדרת הגמר על גביע סטנלי, שם פגשו את בוסטון ברואינס.

הסדרה הגיעה למשחק שביעי ומכריע לאחר שבששת המשחקים הראשונים ניצחה כל אחת מהקבוצות את משחקיה הביתיים, אם כי ניצחונותיה של בוסטון היו גבוהים במיוחד ואילו ניצחונותיה של ונקובר היו כולם על חודו של שער. במשחק השביעי כשלו הקנאקס בביתם, הובסו 4:0 והחמיצו הזדמנות לזכות בגביע סטנלי לראשונה בתולדותיהם. אוהדי הקנאקס, שהתקשו להשלים עם ההפסד, עוררו מהומות ברחובות ונקובר שכללו מעשי ונדליזם וביזה בהיקף נרחב.

2011 - 2019: סוף עידן התאומים סדין עריכה

לאחר מפח הנפש של ההפסד בגמר, המשיכה הקבוצה להראות את יכולתה במהלך העונה הרגילה של 2011/12. הקנאקס התחרו בצמרת הליגה, ולמרות פיגור אחרי קבוצות הצמרת האחרות במרבית העונה עלה בידיה לעבור את סנט לואיס בלוז ולזכות במקום הראשון בחטיבה המערבית. במשחק האחרון של העונה ניצלו הקנאקס הפסד של מובילת המזרח, ניו יורק ריינג'רס, כדי לסיים את העונה במקום הראשון בליגה כולה ולזכות בגביע הנשיאים בפעם השנייה ברציפות.

הציפיות הגבוהות לקראת הפלייאוף הפכו לאכזבה נוספת, כאשר לוס אנג'לס קינגס, המדורגים 8 במערב, הדיחו את הקנאקס כבר בסיבוב הראשון.

המאפיין של הצלחה בעונה הרגילה וכישלון בפלייאוף חזר על עצמו גם עונה אחת לאחר מכן, כאשר הקנאקס זכו באליפות הבית הצפון-מערבי ועלו לפלייאוף מהמקום השלישי בחטיבה המערבית, אך בפלייאוף גילתה הקבוצה יכולת ירודה והובסה על ידי סן חוזה שארקס בארבעה משחקים בלבד. רצף העליות לפלייאוף של הקבוצה נעצר בעונת 2013/14, כאשר הקנאקס החמיצו את הפלייאוף לראשונה מאז 2007/08. לאחר עונת 2014/15 בה עלתה הקבוצה לפלייאוף ושוב נוצחה בסיבוב הראשון, החמיצה הקבוצה שוב את הפלייאוף בארבע העונות לאחר מכן. זכייתה של סנט לואיס בלוז בגביע סטנלי ב-2019 הותירה את הקנאקס, ואת באפלו סייברס שהצטרפה לליגה יחד איתה, כקבוצות הוותיקות ביותר בליגה שטרם זכו בגביע סטנלי.

בתווך, עם סיום עונת 2017/18, תם עידן בקבוצה, כאשר הנריק ודניאל סדין הודיעו על פרישה ממשחק.

2019 - ההווה עריכה

בעונת 2019/20 נעצרה טרם זמנה עקב מגפת הקורונה חזרו הקנאקס לפלייאוף, לאחר שמוקמו במקום השביעי החטבה המערבית עם עצירת העונה. בסיבוב המוקדם המיוחד שנוסף לפלייאוף הבליטו הקנאקס את הקפטן בו הורוואט ואת השוער השוודי יאקוב מרקסטרום, שהעלו את רמתם והובילו את הקנאקס לניצחון על קלגרי פליימס ולאחר מכן בסיבוב הראשון על האלופה המכהנת סנט לואיס בלוז, תוך הפגנת רוח לחימה בלתי מתפשרת.

את רוח הלחימה לקחו איתם הקנאקס לסיבוב השני, מול וגאס גולדן נייטס העדיפה בהרבה. למרות היעדרות של מרקסטרום מהמשחקים האחרונים בסדרה, ולמרות שהגולדן נייטס הפגינו את עליונותם בכל משחקי הסדרה, הצליחו הקנאקס לנצח שלושה משחקים ולכפות הכרעה במשחק שביעי. השוער המחליף תאצ'ר דמקו, שהחליף את מרקסטרום בשלושת המשחקים האחרונים, הצטיין במיוחד והקשה מאוד על התקפת הגולדן נייטס. לבסוף הצליחו הגולדן נייטס להתגבר על הקנאקס העקשנים ולהדיח אותם.

השוער המצטיין מרקסטרום עזב את הקבוצה לאחר אותה עונה, ובמקומו הגיע לקבוצה בריידן הולטבי שביסס את עצמו כאחד השוערים הטובים בליגה במדי וושינגטון קפיטלס. עונה חלשה של הקבוצה הסתיימה במקום האחרון בבית הצפוני שהוקם במיוחד לאותה עונה, ועונה חלשה נוספת ב-2021/22 הסתיימה גם היא ללא פלייאוף. הקבוצה ניסתה לשנות את המצב בשינויים רבים בסגל לפני בומהלך עונת 2022/23, כולל עזיבתו של הקפטן בו הורוואט; אך הקבוצה שוב נכשלה ולא עלתה לפלייאוף.

מסורת עריכה

 
"כוח המגבת" - אוהדי הקנאקס מנופפים במגבות לבנות, מסורת שהחלה בעונת 1981/82

מסורת אוהדים מפורסמת החלה ב"פסיפיק קוליסאום" בעונת 1981/82 כאשר רוג'ר נילסון, שהיה מאמן זמני בקבוצה, ביקש למחות על שיפוט שלדעתו קיפח את קבוצתו באחד המשחקים. הוא קשר מגבת לבנה למקל הוקי ונופף בו, כמסמן לשופטים על כניעתו.

המסורת התפשטה מאז לקהל, ומכונה "כוח המגבת" (towel power).

מסורת נוספת של אוהדי הקבוצה הייתה האנשים הירוקים (The Green Men), שני אוהדים של הקבוצה שבמשך שש עונות, מאז 2009, נהגו לשבת בצמוד לתיבת העונשין של הקבוצה היריבה לבושים בחליפות גוף ירוקות-זרחניות. כאשר שחקן של הקבוצה היריבה נשלח לתיבת העונשין, האנשים הירוקים התגרו בו בתנועות ריקוד מוזרות, תוך שימוש באביזרים ושלטים משונים. השניים הפכו לאטרקציה במשחקי הקבוצה ובליגה בכלל, הוצגו באופן תדיר במסכי הווידאו במשחקי הבית של הקנאקס, ואוהדים רבים נהגו להצטלם איתם לפני המשחק. אחרי עונת 2014/15 "פרשו" האנשים הירוקים וחדלו ממנהגם.

סגל שחקנים עריכה

נכון ל-15 במרץ 2024

מס' עמדה שם
5 ארצות הברית  מגן טאקר פולמן
6 ארצות הברית  חלוץ אגף ימני ברוק בוזר
7 קנדה  מגן קרסון סוסי
8 ארצות הברית  חלוץ אגף ימני קונור גרלנד
9 ארצות הברית  חלוץ מרכזי ג'יי. טי. מילר (קפטן חלופי)
17 צ'כיה  מגן פיליפ הרונק
18 ארצות הברית  חלוץ מרכזי סאם לאפרטי
21 שוודיה  חלוץ חלוץ אגף שמאלי נילס הוגלנדר
23 שוודיה  חלוץ מרכזי אליאס לינדהולם
24 שווייץ  חלוץ מרכזי פיוס סוטר
29 ארצות הברית  שוער קייסי דסמית
31 לטביה  שוער ארתורס סילובס
34 קנדה  חלוץ אגף שמאלי פיליפ די ג'וזפה
מס' עמדה שם
35 ארצות הברית  שוער תאצ'ר דמקו
40 שוודיה  חלוץ חלוץ מרכזי אליאס פטרסון (קפטן חלופי)
43 ארצות הברית  מגן קווין יוז
47 קנדה  מגן נואה ג'ולסן
51 קנדה  מגן מרק פרידמן
53 לטביה  חלוץ מרכזי תאודורס בלוגרס
57 ארצות הברית  מגן טיילר מאיירס
65 רוסיה  חלוץ אגף ימני איליה מיכאייב
81 ארצות הברית  חלוץ מרכזי דקוטה ג'ושוע
82 ארצות הברית  מגן איאן קול
88 שוודיה  חלוץ מרכזי נילס אמאן
91 רוסיה  מגן ניקיטה זדורוב
92 רוסיה  חלוץ אגף ימני וסילי פודקולזין

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ונקובר קנאקס בוויקישיתוף