מגבת היא פיסת בד סופג המשמשת לייבוש עצמים על ידי ספיחת הלחות (בדרך כלל מים) מהם, במגע ישיר, על ידי תנועת שפשוף או על ידי לחיצה. החומר הטוב ביותר למגבת[1] היא כותנה ארוגה או סרוגה[2] לרוב עם לולאות שמגדילות את שטח הספיגה, החומר השני הוא פשתן.

מבט מקרוב על מגבת

היסטוריהעריכה

בתקופת יוון העתיקה וברומא העתיקה, אין שום אזכור שלאנשים הייתה מגבת מיועדת להתנגב בה, הם פשוט התייבשו ביריעות בד כלשהן. בציור מתקופת שלטון קונסטנטין [Constantine] 337-306 נראים רומאים לאחר מרחץ עטופים במעין סדינים גדולים ופיסות בד קטנות יותר על הפנים.

ב-1292 כרוזים [3]עירוניים הסתובבו ברחובות פריז והיללו את מעלות בתי המרחץ, חלקם עם חדרי אדים וחלקם עם אמבטיות, המחירים היו שונים וכללו לעיתים גם ארוחת בוקר ומיטה. בפריז היו באותה תקופה 26 בתי מרחץ ציבוריים. אך שיא האופנה היה אמבטיה בבית, וכדי למשוך שוכרים הוסיפו סוכני בתים גם בדי פשתן מיוחדים לשימוש אחרי הרחצה. ב־1328 כללה רשימת המלאי של קלמנס [Clemence] מהונגריה אשתו של לואי העשירי, מלך צרפת, 'סדיני אמבטיה' או פיסות בד ששימשו לציפוי האמבטיה שתהיה יותר נוחה. חצר בורגונדי [Burgundy] החזיקה סדיני רחצה עם מידות שתועדו.

מתקופת הרנסאנס התחילה רתיעה מרחצה, כי האמינו שהמים מפיצים מגפות, כך נעלמו האמבטיות ויחד עמן גם בדי הניגוב. השתמשו רק בפיסות בד חיתול לחות לניגוב רטוב של הזיעה מהפנים והידיים. ויש אזכורים של 'בד רחצה', באותה תקופה נפוץ מאד השימוש בבשמים ומים ריחניים. דגש הניקיון הפך לבגדים התחתונים.

עד שנות ה1950 מגבות מטבח לניגוב כלים היו בדרך כלל ארוגות במשבצות או עם פסים, משנות ה-50 של המאה ה-20 כחלק מהתאוששות [4]שאחרי מלחמת העולם השנייה מגבות מטבח מודפסות עם שלל דוגמאות החלו לקשט מטבחים. מגבות המטבח המודפסות הראשונות הגיעו משוודיה. יצרני הפשתן באירלנד שעסקיהם היו במצב רופף. התקנאו בשוודים, חברת תומאס סומרסט ושות' האירית שכרה את האמנית לוסיין דאי [Lucienne Day] שהצליחה לעצב מגבות שהיו הצלחה מסחרית. גם המעצבת הבריטית לורה אשלי [Laura Ashley] התחילה לעצב מגבות מטבח עם הדפסים . אחרי זה התחילו מעצבים נוספים לעצב מגבות עם מפות ושמות של ערים הן הפכו למזכרות לתיירים, הן הפכו למעין אמנות עממית.

סוגי מגבותעריכה

 
מגבת נייר
  • מגבת אמבטיה משמשת כדי לנגב את הגוף לאחר הרחצה. צורתה היא בדרך כלל מלבנית וממדיה 75×150 ס"מ.
  • מגבת חוף בדרך כלל גדולה יותר ממגבת אמבטיה. למרות שהיא גם משמשת למטרת ייבוש, השימוש העיקרי שלה הוא להוות משטח לשכב עליו. מגבות חוף בדרך כלל מקושטות בדוגמאות צבעוניות.
  • מגבת ידיים בדרך כלל קטנה הרבה יותר ממגבת אמבטיה (בערך 30x60 ס"מ), והיא משמשת כדי לנגב את הידיים לאחר נטילתן.
  • מגבת נייר היא פיסת נייר שיכולה לשמש כמגבת באופן חד פעמי ואז היא מושלכת לאשפה. גליל עם הכנה לחיתוך של מגבות נייר בדרך כלל ממותקן על מוט אופקי מתאים שאורכו גדול במעט מאורך הגליל (או כל מתקן מתאים אחר). מגבות נייר מגיעות לעיתים גם בצורה של יריעות נפרדות מקופלות.
  • מגבת מטבח היא מגבת המשמשת לייבוש כלי אוכל וסכו"ם לאחר הדחתם, בגדרך כלל היא ארוגה מפשתן.

שימושים אחריםעריכה

 
סיבים במגבת מטבח

ניתן גם להשתמש במגבות למטרות אחרות פרט לייבוש עצמים:

  • אם עוטפים את הגוף במגבת גדולה מספיק, היא יכולה לשמש כפריט לבוש. באופן כזה ניתן גם להחליף בגדים על חוף הים מבלי להיחשף.
  • משתי מגבות אפשר לתפור בגד ושכמיה לחוף, כפי שתיארה שולמית הרטל בספר לבנות הנעורים[5] 'בוטיק בבית' שנפוץ בארץ ב-1970.
  • מגבת יכולה להיות משטח לישיבה, עמידה או כל יציבה אחרת, שמונעת מגע ישיר עם חול, סלע, כיסא או כל עצם אחר. בצורה כזו אפשר להימנע מלהתלכלך, כמו גם להישען על משטח נעים יותר, ובמקרה של ערום חלקי או מלא, למנוע את מגע העור (שהוא אולי מלוכלך) במשטח.
  • כדי להכין את העור לגילוח, ישנם ספרים שמשתמשים במגבות לחות וחמות.
  • מגבת רטובה סביב הפנים היא אמצעי הגנה מצוין נגד שאיפת עשן במקרה של שרפה.

המגבת בסדרה "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה"עריכה

המגבת נחשבת לפריט שימושי שיש לכל אחד, אך אף אחד לא עוצר וחושב על השימושיות שלו. הסופר דאגלס אדמס קרא תיגר על הקביעה הזו בספרו "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", שזכה למעמד של ספר פולחן עבור קוראים רבים. הוא תיאר את הדמויות בספר כמטיילים ברחבי היקום, בדרך כלל כטרמפיסטים, שגילו שמגבת היא הפריט השימושי ביותר שהם יכולים לשאת עמם. המטייל פורד פרפקט משתמש בספר בביטוי "אדם שתמיד יודע איפה המגבת שלו" כדי לתאר אדם שהוא באופן כללי ערני ומוכן לכל.

בעולמו של אדמס, טרמפיסט שנושא עמו מגבת תמיד יכול למצוא טרמפ משום שאם מישהו נושא עמו מגבת, אחרים מניחים (גם אם ללא קשר סיבתי מובהק) שיש לו גם מברשת שיניים, תיק רחצה, כפכפי רחצה, רשתות לשיער, מפות, ארגז כלים, כרטיסים לאופרה, משטחי סיליקון לשבבים, אנציקלופדיה, מבחר מדהים של כרטיסי אשראי, חליפת חלל, המחאות נוסעים וכו', ואם אין להם, היקבועים (אלה שאינם טרמפיסטים) ישמחו להשאיל להם. לכן המליץ המדריך לטרמפיסטים תמיד לשאת עמם מגבת כדי ליצור את הרושם שהם יהיו אורחים טובים.

כמו כן, מגבת יכולה לשמש כערסל, שמיכה או שכמיה. אפשר להספיג את פינות המגבת בוויטמינים, ואף לשזור פיסות תיל לתוכה. אפשר לקשור את פינות המגבת וליצור תיק. אם המגבת רטובה, אפשר אפילו להשתמש בה ככלי נשק לעת מצוא בתגרות, ואם המגבת יבשה, אז אפשר גם להתנגב בה, אם היא מספיק נקייה.

מעריציו של אדמס נתפשו לרעיון, והמגבת מסמלת את דבקותם בספרים. הם חוגגים את יום המגבת ב-25 במאי.

מיחזור משביח למגבותעריכה

במגבות ישנות שחלקים מהן התבלה, אפשר להמשיך ולהשתמש, או על ידי הפיכתן למגבות קטנות יותר או מפיות רחצה. לנעלי בית,[6] כיסוי לקרש הגיהוץ, מפיות לתינוקות, תמיד אפשר להפוך קטעי מגבות לסמרטוטי רצפה או ניקיון.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Martin Hardingham, The Fabric Catalog, עריכה: Mary Anne Sanders, Fiona Roxburgh, London: WALLABY, 1978, 1978, פרק Cotton, עמ' 70, ISBN 0-671-79061-7. (באנגלית)
  2. ^ Christina Bernardi Schiffman, KNIT A PRETTY VINTAGE HAND TOWEL, Canadian Living, ‏13/1/2009 (באנגלית)
  3. ^ Francoise de Bonneville, THE BOOK OF FINE LINEN, תרגום: Bambi Ballard, עריכה: Ghislaine Bavoillot, Paris: Flammarion, 1994, 1994, פרק From Diaper Cloth To Terry Toweling, עמ' 111-121, ISBN 2-08013-557-0. (באנגלית)
  4. ^ Marni Jameson, Marnie Fogg's The Art of the Tea Towel shares history of one of the most democratic art forms, At home with Marni Jameson, ‏16/2/2019 (באנגלית)
  5. ^ שולמית הרטל, בוטיק בבית, תל אביב: קרני, 1970, 1970, פרק גם אני באופנה, עמ' 42-44. (בעברית)
  6. ^ Paul Michael, 19 Ways to Reuse Old Towels, WiseBread, ‏1/5/2012 (באנגלית)