ניו יורק ריינג'רס

קבוצת הוקי קרח אמריקאית מליגת ה-NHL

ניו יורק ריינג'רסאנגלית: New York Rangers) היא קבוצת הוקי קרח מקצוענית מניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NHL בה היא חברה בבית המטרופוליטני שבחטיבה המזרחית.

ניו יורק ריינג'רס
New York Rangers
מידע כללי
אולם ביתי
מדיסון סקוור גארדן
(18,006 מושבים)
ארצות הבריתארצות הברית ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך ייסוד 1926
ליגה NHL
חטיבה מזרחית
בית מטרופוליטני
היסטוריה ניו יורק ריינג'רס (1926 - ההווה)
בעלים ארצות הבריתארצות הברית חברת מדיסון סקוור גארדן
מנכ"ל ארצות הבריתארצות הברית כריס דרורי
מאמן ארצות הבריתארצות הברית פיטר לביולט
תארים
אליפויות NHL 4
1928, 1933, 1940, 1994
אליפויות חטיבתיות 2
1994, 2014
תלבושת
מדים (בית, חוץ)
http://rangers.nhl.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הקבוצה נוסדה ב-1926, והיא אחת מהקבוצות המכונות שש המקוריות (The Original Six), שש הקבוצות הקבועות שהרכיבו את הליגה בין 1942 ו-1967 והיוו את הבסיס ל-NHL המודרנית.

הריינג'רס זכו ב-4 גביעי סטנלי, האחרון שבהם בעונת 1993/94 לאחר בצורת של 54 עונות.

היסטוריה עריכה

 
טקס ריקרד, מייסד הקבוצה

1926 - 1940: הצלחה בשנים הראשונות עריכה

הקבוצה נוסדה ב-1926 וצורפה לליגה בעונת 1926/27. טקס ריקרד, אמרגן איגרוף ובעלי מדיסון סקוור גארדן, הגה את הקמת הקבוצה בעקבות הצלחת קבוצת NHL אחרת, ניו יורק אמריקנס שנוסדה שנה קודם לכן ושיחקה את משחקיה הביתיים במדיסון סקוור גארדן. הפופולריות העצומה של האמריקנס שכנעה את ריקרד שיש בסיס להקמת קבוצה נוספת שהוא, בעלי האולם, יהיה גם הבעלים שלה.

הרעיון לשם הקבוצה בא מעיתוני ניו יורק שכינו את הקבוצה החדשה "הריינג'רס של טקס" (Tex's Rangers, משחק מילים על "טקסס ריינג'רס"). על בניית הקבוצה הפקידו ריקרד ונשיא הקבוצה, ג'ון האמונד, את קונסטנטין "קון" סמיית', איש עסקים מטורונטו שהיה בעברו שחקן ומאמן. עוד לפני המשחק הראשון של הריינג'רס פיטר האמונד את סמיית', שלימים יהפוך לבעלים המיתולוגי של טורונטו מייפל ליפס. במקומו מונה למאמן לסטר פטריק.

כבר בעונות הראשונות ראו הריינג'רס הצלחה. בעונת 1926/27, הראשונה שלהם בליגה, זכו הריינג'רס בראשות הבית האמריקאי של הליגה בעונה הרגילה. בפלייאוף הודחו בידי בוסטון ברואינס. ב-1927/28, העונה השנייה לקיומם, כבר זכו הריינג'רס בגביע סטנלי בפעם הראשונה, עם ניצחון בסדרת הגמר על מונטריאול מארונס. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שבגביע סטנלי זוכה קבוצה אמריקאית - עד אז זכו בו רק קבוצות קנדיות. במשחק השני בסדרת הגמר מתוך חמישה אירע מקרה יוצא דופן, כאשר שוער הריינג'רס, לורן שאבו, נפצע. מאחר שבאותן שנים לא נכללו בסגלי הקבוצות שוערים מחליפים עלה המאמן, לסטר פטריק, אל הקרח ושיחק בשער הריינג'רס. פטריק, שהיה אז בן 44, ספג שער בודד וסייע לריינג'רס לנצח במשחק. כוכב הזכייה היה החלוץ המרכזי פרנק בושה.

עונה לאחר מכן המשיכו הריינג'רס בהצלחותיהם ועלו שוב לגמר גביע סטנלי, אולם הפעם נוצחו על ידי בוסטון ברואינס.

לאחר שלוש עונות בינוניות הגיעו שוב הריינג'רס לגמר גביע סטנלי, והפעם ניצחו בארבעה משחקים את טורונטו מייפל ליפס. גם בזכייה הזו כיכב פרנק בושה במרכז ההתקפה.

לקראת סוף העשור, לאחר מספר שנים חלשות, פרש פרנק בושה ממשחק והחליף בעמדת המאמן את לסטר פטריק. ב-1940 הוביל בושה בעמדת המאמן את הריינג'רס לגביע סטנלי שלישי, לאחר ניצחון בחצי הגמר על בוסטון ובגמר על טורונטו.

1940 - 1968: ימי "שש המקוריות" ותחילתה של בצורת עריכה

שארית שנות ה-40, העשור הראשון של תקופת "שש המקוריות", היו תקופה קשה למועדון. ב-6 עונות מתוך אותו עשור לא עלו הריינג'רס כלל לפלייאוף, כשבדרך הם סופגים תבוסות קשות בהפרשים גבוהים, כולל מספרים דו ספרתיים של שערי חובה בחלק מהן.

בתווך התעוררה שערורייה בין הריינג'רס לנשיא ה-NHL רד דאטון. דאטון הגיע מהיריבה העירונית, ניו יורק אמריקנס, שהתפרקה ב-1942. לאחר מלחמת העולם השנייה קיווה דאטון לחדש את פעילות הקבוצה, אולם הריינג'רס התנגדו ופעילות האמריקנס לא חודשה. דאטון התפטר בזעם מנשיאות הליגה ב-1946, תוך אמירה שהריינג'רס לא יזכו עוד בגביע סטנלי במשך שארית חייו. כיוון שכך אכן היה - הריינג'רס אכן לא זכו בגביע סטנלי עד לאחר מותו של דאטון ב-1987 - נודעה האמירה הזו כ"קללת דאטון" בקרב אוהדי הריינג'רס עם השנים.

רק ב-1950 עלה בידי הריינג'רס לעלות שוב לסדרת גמר גביע סטנלי. הריינג'רס היו במצב של נחיתות, כיוון שלא יכלו לשחק את משחקיהם הביתיים במדיסון סקוור גארדן שהיה תפוס על ידי קרקס ברנום-ביילי, ונאלצו לארח בטורונטו. למרות התנאים הצליחו הריינג'רס למתוח את הסדרה מול דטרויט רד וינגס של גורדי האו וטד לינדסי ל-7 משחקים, אך במשחק השביעי והמכריע נוצחו הריינג'רס והחמיצו את הזכייה בגביע.

בשאר תקופת "שש המקוריות" היו הריינג'רס אחת הקבוצות החלשות בליגה. מאז 1951 ועד התרחבות הליגה ב-1967 עלו הריינג'רס לפלייאוף רק 4 פעמים, ללא הישגים משמעותיים.

1968 - 1994: קבוצת תחרותית ללא תואר עריכה

 
ז'אן רטל, כוכב הקבוצה בשנות ה-70

בשנות ה-70, עם אולם חדש (מדיסון סקוור גארדן החדש, במיקומו הנוכחי), הרייג'רס היו קבוצה מאוששת ותחרותית. ב-1972 חזרו הריינג'רס לסדרת הגמר של גביע סטנלי, אולם שיחקו בה ללא כוכבם הפצוע ז'אן רטל, ונוצחו על ידי בוסטון ברואינס וסוללת הכוכבים שלה בראשות בובי אור ופיל אספוזיטו.

באותו הקיץ החלה לפעול ליגה מתחרה ל-NHL - ליגת ה-WHA. בעיירה יוניונדייל, פרבר של ניו יורק במחוז נסאו שבאי לונג איילנד, נבנה באותו זמן אולם חדש. כיוון שה-NHL שאפה לתפוס אותו לפני ה-WHA, שרצתה להכניס לאולם קבוצה משלה באזור ניו יורק, העניקה ה-NHL זיכיון להקמת קבוצה נוספת בניו יורק רבתי שתתפוס את האולם, למרות התנגדות הריינג'רס לקבוצה נוספת שתתחרה איתה על השוק הניו יורקי. לבסוף הושג הסכם עם הריינג'רס, יזמי הקבוצה החדשה שילמו לריינג'רס דמי כניסה של 4 מיליון דולר, ובהסכם הוגבל מיקומה של הקבוצה החדשה באזור ניו יורק לאי לונג איילנד בלבד (אם כי ההסכם התיר להם לעבור, אם יחפצו, לרבעים של העיר ניו יורק עצמה הנמצאים על האי - ברוקלין וקווינס). הקבוצה החדשה, ניו יורק איילנדרס, החלה לפעול בעונת 1972/73. זו הייתה תחילתה של יריבות בין הקבוצות הנמשכת עד היום. סדרת פלייאוף ראשונה בין הקבוצות התקיימה בסיבוב הראשון ב-1975, והאיילנדרס הפתיעו את הריינג'רס וניצחו.

בעונת 1978/79, עם החלוצים השוודים אנדרש הדברג ואולף נילסון שהגיעו מה-WHA, ועם פיל אספוזיטו שנרכש בעסקה מבוסטון (תמורתו ויתרו על ז'אן רטל וכוכב נוסף, בראד פארק), הגיעו הריינג'רס שוב לסדרת גמר גביע סטנלי, כאשר בגמר החטיבתי הם מדיחים את יריביהם המרים, האיילנדרס. בסדרת הגמר נוצחו הריינג'רס על ידי מונטריאול קנדיאנס.

במהלך שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 הריינג'רס עלו לפלייאוף בכל עונה למעט אחת, אך בפלייאוף כשלו בסיבובים המוקדמים פעם אחר פעם. ההצלחה הגדולה ביותר שלהם באותה תקופה הייתה ההגעה לגמר חטיבת נסיך ויילס (כיום החטיבה המזרחית) ב-1986, שוב מול מונטריאול. בעונת 1991/92 עלו הריינג'רס לפלייאוף עם המאזן הטוב ביותר בליגה בעונה הרגילה, עברו את ניו ג'רזי דווילס בסיבוב הראשון, אך כשלו בסיבוב השני מול האלופה פיטסבורג פינגווינס.

בקבוצה של 1991/92 שסיימה את הליגה הרגילה במאזן הטוב ביותר שיחקו כמה מכוכבי אדמונטון אוילרס ששלטה ב-NHL במחצית השנייה של שנות ה-80, ונחשבת לאחת הקבוצות הטובות בתולדות הליגה. החלוצים מרק מסיה ואדם גרייבס שהגיעו בתחילת העשור הצטרפו לכוכבים של הריינג'רס במחצית השנייה של שנות ה-80, השוער מייק ריכטר והמגן בריאן ליץ'. בקיץ 1992 הגיע כוכב נוסף מאדמונטון של שנות ה-80, החלוץ הפיני אסה טיקנן. זה היה שלד הסגל איתו הגיעה הקבוצה לעונה שסיימה את בצורת גביע סטנלי בת 54 השנים של הריינג'רס, עונת 1993/94.

 
קפטן הריינג'רס, מרק מסיה, מקבל את גביע סטנלי ההיסטורי של 1994 מידי קומישנר ה-NHL גארי בטמן
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

הזכייה בגביע סטנלי 1994 עריכה

בעונת 1993/94, בפעם השנייה בשלוש עונות, סיימו הריינג'רס את העונה הרגילה במאזן הטוב בליגה, עם 52 ניצחונות לעומת 24 הפסדים ו-8 תיקו - 112 נקודות בטבלה, המאזן הטוב בתולדות הקבוצה. בסיבוב הראשון בפלייאוף פגשו שוב את ניו יורק איילנדרס וניצחו אותם בקלות בארבעה משחקים. גם הסיבוב השני היה קל יחסית עם ניצחון בחמישה משחקים על וושינגטון קפיטלס.

בגמר החטיבה המזרחית פגשו הריינג'רס את ניו ג'רזי דווילס לסדרה קשה בהרבה, שהתבררה כאחת ההפכפכות בתולדות הליגה. הריינג'רס הפסידו במשחק הראשון במדיסון סקוור גארדן והפסידו את יתרון הביתיות. לאחר שני ניצחונות רצופים החזירו לעצמם את היתרון, אך שמטו אותו שוב בשני הפסדים רצופים ועמדו בפני עוד הדחה מאכזבת במשחק השישי, שהיה משחק חוץ. במשחק פיגרו הריינג'רס 2:1 לאחר שני שלישים, אך בשליש השלישי כבש הקפטן מרק מסיה שלושער, והריינג'רס ניצחו 4:2 והעבירו את הסדרה למשחק שביעי ומכריע במדיסון סקוור גארדן. המשחק השביעי הגיע לשתי הארכות לפני שהריינג'רס הבקיעו שער ניצחון והכריעו את הסדרה.

בסדרת גמר גביע סטנלי פגשו הריינג'רס את אלופת המערב המפתיעה, ונקובר קנאקס. שוב נוצחו הריינג'רס במשחק הפותח ואיבדו את יתרון הביתיות, אולם ניצחו בשלושת המשחקים הבאים ששניים מהם היו בוונקובר.

עם יתרון 3:1 בסדרה ולפני המשחק החמישי בניו יורק נוצרה הזדמנות לריינג'רס לזכות בגביע סטנלי באולם הביתי שלה, דבר שלא קרה מעולם עד אז - הזכיות הקודמות בגביע היו כולם באולמות של יריבותיה.

התוכניות השתבשו כאשר ונקובר עלתה ליתרון 3:0 ולא נשברה גם כאשר הריינג'רס הישוו ל-3:3. הקנאקס הבקיעו עוד שלושה שערים, ניצחו 6:3, והסדרה עברה למשחק שישי בוונקובר. גם את המשחק השישי ניצחו הקנאקס, והסדרה חזרה למשחק שביעי ומכריע על גביע סטנלי במדיסון סקוור גארדן.

במשחק השביעי עלו הריינג'רס ליתרון 2:0 ולאחר מכן 3:1. הקנאקס הצליחו רק לצמצם ל-3:2, והריינג'רס ניצחו וזכו בגביע סטנלי היסטורי לאחר 54 שנות בצורת - הבצורת הארוכה ביותר בתולדות ה-NHL עד אז.

מרק מסיה הוא עד היום השחקן היחיד שהיה קפטן של שתי קבוצות שונות שזכו בגביע סטנלי, לאחר שהיה הקפטן של אדמונטון אוילרס בזכייתה בגביע סטנלי ב-1990. המגן בריאן ליץ' זכה בגביע קון סמיית' כ-MVP של הפלייאוף, ובכך היה לשחקן האמריקאי הראשון, והראשון מכל מדינה שאיננה קנדה, שזכה בגביע קון סמיית'.

 
וויין גרצקי במדי הריינג'רס, 1997

1994 - 2004: רכש יקר וכושל עריכה

עשר העונות שאחרי הזכייה בגביע סטנלי היו זמנים קשים לריינג'רס. המאמן שהוביל את הקבוצה לגביע, מייק קינן, הסתכסך עם הנהלת הקבוצה ופוטר עוד באותו קיץ. צוות האימון החדש בקבוצה נקט במדיניות של רכש של כוכבים יקרים ומבוגרים ששיאם מאחוריהם.

וויין גרצקי הגיע ב-1996 לריינג'רס, אך גם מי שנחשב שעיני רבים לשחקן הטוב בכל הזמנים היה מעבר לשיאו ולא היה יכול להוביל את הקבוצה להישגים משמעותיים, והישג השיא בתקופתו היה ההגעה לגמר החטיבה המזרחית ב-1997, שם נוצחו הריינג'רס על ידי פילדלפיה פליירס. גרצקי קיים את משחק הפרישה שלו במדיסון סקוור גארדן במדי הריינג'רס ב-1999.

מרק מסיה, הקפטן וגיבור הזכייה בגביע סטנלי ב-1994, עזב לפני עונת 1997/98. בלעדיו לא הצליחו הריינג'רס לעלות לפלייאוף מאז ועד אחרי העונה המבוטלת של 2004/05, למרות נוכחותם של כוכבים כמו תיאורן פלרי, פאבל בורה, אריק לינדרוס, אלכסיי קובאלב ויארומיר יאגר.

2005 - 2013: התאוששות יחסית עריכה

אחרי עונת 2004/05 שבוטלה בשל סכסוך עבודה בליגה, חזרו הריינג'רס בכוחות מחודשים. בעונת 2005/06 עלו לפלייאוף לראשונה מאז 1997, כאשר הכוכב הצ'כי יארומיר יאגר שובר את שיא השערים לעונה אחת שהחזיק אדם גרייבס, ואת שיא הנקודות (שערים + אסיסטים) לעונה, של כוכב שנות ה-70 ז'אן רטל. השוער השוודי הנריק לונדקוויסט, בעונתו הראשונה בליגה, התגלה כהצלחה גדולה. הריינג'רס סיימו את הליגה עם המאזן הטוב ביותר שלהם מאז עונת הזכייה ב-1994, אולם נוצחו 4:0 בסיבוב הראשון בפלייאוף על ידי ניו ג'רזי דווילס.

הקבוצה המשיכה להגיע לפלייאוף בשלוש העונות הבאות והגיעה פעמיים לסיבוב השני, אולם ב-2009/10 שוב החמיצה את הפלייאוף, למרות רכישתו של הכוכב הסלובקי מריאן גבוריק. במשחק האחרון של העונה מול פילדלפיה פליירס, שהיה קרב ישיר על הכרטיס האחרון לפלייאוף, נוצחו הריינג'רס בדו-קרב מכות עונשין. ב-2010/11 חזרה הקבוצה לפלייאוף לאחר שהגיעה אליו בקושי רב, שם נוצחה בסיבוב הראשון על ידי וושינגטון קפיטלס.

ב-13 במאי 2011 הכתה טרגדיה את הקבוצה כאשר החלוץ דרק בוגרד נמצא מת בדירתו במיניאפוליס. בוגרד היה בן 28 בלבד במותו.

בעונת 2011/12 סיימו הריינג'רס את העונה הרגילה במאזן מצוין של 109 נקודות, כולל 51 ניצחונות, שהביא להם את המקום הראשון בחטיבה המזרחית, בעיקר בזכות 41 שערים של גבוריק. בפלייאוף התקשו הריינג'רס ועברו בקושי את שני הסיבובים הראשונים מול אוטווה סנטורס ומול וושינגטון קפיטלס בשבעה משחקים. הריינג'רס עלו בכך לגמר החטיבה המזרחית לראשונה מאז 1997, אך התקוות הגדולות נכזבו מול ניו ג'רזי דווילס והריינג'רס שמטו יתרון 2:1 בסדרה והודחו בשישה משחקים.

עם סיום העונה ביצעה הקבוצה רכש משמעותי כאשר רכשה את כוכב קולומבוס בלו ג'אקטס ריק נאש, מטובי החלוצים בליגה, תמורת שלושה שחקנים ובחירת דראפט בסיבוב הראשון. בעונתו הראשונה בקבוצה הגיעו הריינג'רס לסיבוב השני בפלייאוף ונעצרו בו על ידי בוסטון ברואינס.

ריצת הפלייאוף של 2014: גמר ראשון אחרי 20 שנה עריכה

 
הנריק לונדקוויסט התבסס בריינג'רס כאחד השוערים הטובים בעולם

כמו בעונה הקודמת, גם בעונת 2013/14 המשיכו הריינג'רס ברכש משמעותי. הפעם הגיע לקבוצה מרטן סן לואי, כוכב ההתקפה של טמפה ביי לייטנינג. הריינג'רס עלו לפלייאוף מהמקום השני בבית המטרופוליטני, והדיחו בסיבוב הראשון את פילדלפיה פליירס.

ריצת הפלייאוף נמשכה בשתי סדרות מול קבוצות עדיפות, ללא יתרון ביתיות. בהנהגתו של השוער הנריק לונדקוויסט, ומאחורי יכולת התקפית משובחת של מרטן סן לואי, עברו הריינג'רס תא פיטסבורג פינגווינס ומונטריאול קנדיאנס והגיעו לסדרת גמר גביע סטנלי, לראשונה מאז הזכייה ההיסטורית ב-1994.

בגמר לא הצליחה הגנת הריינג'רס לעמוד מול היכולת ההתקפית של לוס אנג'לס קינגס, והריינג'רס נוצחו בסדרה בחמישה משחקים.

2014 - ההווה עריכה

בעונת 2014/2015 המשיכו הריינג'רס להיות קבוצת צמרת בליגה. הם סיימו את העונה הרגילה עם המאזן הטוב ביותר (113 נקודות) וזכו בגביע הנשיאים בפעם השלישית בתולדות המועדון והגיעו עד גמר החטיבה המזרחית, אך בו נוצחו על ידי טמפה ביי לייטנינג. בתום העונה הודיע מרטן סן לואי, כוכב הרכש שהגיע מהלייטנינג שתי עונות קודם לכן, על פרישתו ממשחק.

בשתי העונות לאחר מכן עלו הריינג'רס שוב לפלייאוף, אך נוצחו כבר בסיבובים הראשונים, ובעונת 2017/18, עונת בנייה שכללה את שחרורם של הכוכב ריק נאש והקפטן בראיין מקדונה לקבוצות אחרות תמורת שחקנים צעירים ובחירות דראפט, החמיצו את הפלייאוף לראשונה מזה 8 שנים, וכך עשו שוב ב-2018/19. הרצף המאכזב נשמר גם בעונת 2019/20, כאשר בסיבוב המוקדם של הפלייאוף המיוחד שנקבע לאחר הפסקת העונה הרגילה בשל מגפת הקורונה הודחו הריינג'רס על ידי קרוליינה הוריקנס בלא שניצחו ולו משחק אחד, ובעונה שלאחר מכן בה שבו והחמיצו את הפלייאוף. בתווך, עם סיום עונת 2019/20, תם עידן בקבוצה כאשר השוער הנריק לונדקוויסט, שב-15 שנותיו בקבוצה התבסס כאחד השוערים הטובים בעולם, עזב לוושינגטון קפיטלס. שוער רוסי צעיר, איגור שסטיורקין, נכנס לנעליו.

עם הרכב צעיר ומבטיח, כולל השוער שסטיורקין, כוכב ההתקפה הרוסי ארטמי פנארין והנבחר מספר 1 בדראפט שנחשב לכשרון גדול בליגות הצעירים, אלכסי לפרנייר, התייצבו הריינג'רס לעונת 2020/21 - שהסתיימה באכזבה ובהחמצה נוספת של העלייה לפלייאוף. נקודת אור הייתה הצטיינותו של המגן אדם פוקס, שנבחר למגן העונה ב-NHL וזכה בגביע נוריס.

בעונת 2021/22 חל שיפור ניכר בקבוצה. בניצוחם של ארטמי פנארין וחלוץ הרכש השוודי מיקה זיבניג'אד סיימו הריינג'רס את העונה הרגילה עם 110 נקודות ובמקום השני בבית המטרופוליטני החזק, ובפלייאוף - בכיכובם של זיבניג'אד ושל המגן אדם פוקס, המגן המצטיין מהעונה הקודמת - הגיעו עד לגמר החטיבה המזרחית, שם נוצחו על ידי האלופה טמפה ביי לייטנינג בשישה משחקים.

היכולת הטובה נמשכה בעונה הרגילה של 2022/23 אותה סיימו עם 107 נקודות בטבלה ומקום שלישי בבית המטרופוליטני, אך בסיבוב הראשון בפלייאוף נוצחו הריינג'רס במשחק שביעי ומכריע על ידי אחת מיריבותיהם המושבעות, ניו ג'רזי דווילס.

יריבויות עריכה

כאחת הקבוצות הוותיקות בליגה, לריינג'רס יש יריבות מסורתית עם הקבוצות הוותיקות האחרות בליגה, חברותיה לקבוצת "שש המקוריות" - מונטריאול קנדיאנס, טורונטו מייפל ליפס, בוסטון ברואינס, דטרויט רד וינגס ושיקגו בלאקהוקס. היריבות עם שלוש הראשונות מודגשת יותר, כיוון שהן חברות עם הריינג'רס בחטיבה המזרחית, ולכן נפגשות יותר פעמים בעונה הרגילה ונפגשות גם בפלייאוף.

יריבות אזורית התפתחה גם עם הקבוצות החדשות יותר באזור ניו יורק - ניו יורק איילנדרס וניו ג'רזי דווילס. היריבות עם האיילנדרס חזקה באופן מיוחד, עם שורה של תקריות בין האוהדים. בתחילת שנות ה-80 זכו האיילנדרס בארבעה גביעי סטנלי רצופים, בעוד הריינג'רס נמצאו בבצורת הארוכה שהסתיימה לבסוף ב-1994. עד 1994 נהגו אוהדי האיילנדרס לשיר במשחקים בין שתי הקבוצות "1940! 1940!" כדי להזכיר לריינג'רס מתי זכו בגביע לאחרונה. משם התפשט השיר לאוהדי קבוצות אחרות.

בעשור השני של המאה ה-21 התפתחה יריבות בין הריינג'רס לוושינגטון קפיטלס. שתי הקבוצות נפגשו בפלייאוף 5 פעמים במהלך העשור.

מסורת עריכה

 
שחקני הריינג'רס מצדיעים לקהל אחרי ניצחון במדיסון סקוור גארדן

במשחקי הבית של הריינג'רס התפתחו מספר מסורות ייחודיות שהפכו לחלק בלתי נפרד מהמועדון ואוהדיו.

"אוהדי המושבים הכחולים", "הצ'יף" ו"לארי המרקד" עריכה

שני אוהדים מפורסמים של הקבוצה הפכו לחלק מהפולקלור שלה. האחד, רוברט קומאס שכונה "הצ'יף", היה דמות קבועה במשחקי הקבוצה בין 1971 ו-1995, כשעל ראשו נוצות אינדיאניות ועל פניו צבוע לוגו הקבוצה. "הצ'יף" נהג לעבור ביציעי המדיסון סקוור גארדן, ללחוץ ידיים לאוהדים אחרים, ולרקוד מעין ריקוד מלחמה אינדיאני. באחת מתחנות הרדיו באזור ניו יורק הייתה לו פינה קבועה למחרת משחקי הריינג'רס, בה ניתח את המשחקים. בתקרית מפורסמת במשחק עם ניו יורק איילנדרס גנב אוהד האיילנדרס את עיטור הנוצות של "הצ'יף", ואוהדי הריינג'רס רדפו אחריו, תפסו אותו, הפשיטו אותו מחולצת האיילנדרס שלבש, והחזירו לצ'יף את נוצותיו.

קומאס פרש מתפקיד "הצ'יף" ב-1995 אחרי הזכייה בגביע סטנלי. בהמשך ניסה לרוץ לסנאט של מדינת ניו יורק, ומשכשל במירוץ, עזב את ניו יורק ועבר לפלורידה עד מותו ב-2009, בגיל 62.

אוהד אחר שהפך לחלק מפולקלור הקבוצה הוא לארי גודמן, הידוע בכינוי "לארי המרקד". גודמן יושב במושב קבוע בגארדן מאז 1988 ועד היום, וב-10 הדקות האחרונות של המשחק הוא נוהג לקום ולרקוד. עם השנים הפך הריקוד שלו לאטרקציה במשחקי הבית של הריינג'רס, והוא מוקרן באופן קבוע על מסכי הוידאו באולם.

"אוהדי המושבים הכחולים" היא קבוצת האוהדים הקולנית ביותר של הקבוצה, ומהקולניות בליגה כולה. "אוהדי המושבים הכחולים" יושבים ביציע קבוע בחלק העליון של הגארדן, שמושביו היו כחולים לפני שיפוץ שנעשה באולם ב-1990, ומכאן כינויים.

שירה נגד דני פוטוון עריכה

אחת המסורות של אוהדי הריינג'רס, שהתחילה אצל "אוהדי המושבים הכחולים" והתפשטה לאולם כולו, היא שירה נגד כוכב ניו יורק איילנדרס בשנות ה-70 וה-80, דני פוטוון. מקור המסורת במשחק בין הריינג'רס לאיילנדרס ב-1979, שבו תיקל פוטוון את חלוץ הריינג'רס אולף נילסון, וגרם לכך שנילסון שבר את קרסולו והחמיץ את שארית העונה. למרות הזמן הרב שעבר מאז, השירה נגד פוטוון נמשכת עד היום.

הצדעת השחקנים לקהל עריכה

מסורת שהתפתחה במדיסון סקוור גארדן והתפשטה לשאר הליגה היא הצדעת השחקנים לקהל אחרי כל ניצחון ביתי. השחקנים מתקבצים במרכז זירת הקרח ומרימים את מקלות ההוקי שלהם כהצדעה לאוהדיהם.

המסורת הזו החלה ב-2006 ביוזמתו של שחקן הקבוצה באותה עונה, דריוס קספרייטיס. קספרייטיס, מגן ליטאי, הביא את המסורת מאירופה, שם היא פופולרית לאחר משחקים, בעוד ב-NHL היא לא הייתה קיימת לפני כן.

אף על פי שבדרך כלל שמורה המסורת למשחקים המסתיימים בניצחון, מתקיימת הצדעת השחקנים לעיתים גם לאחר הפסדים - בעיקר הפסדי פלייאוף המסיימים עונה הזוכה להערכת הקהל.

כיום מקובלת המחווה בקבוצות נוספות ב-NHL.

סגל שחקנים עריכה

 
ג'ייקוב טרובה, קפטן הריינג'רס

נכון ל-11 במרץ 2024

מס' עמדה שם
4 קנדה  מגן בריידן שניידר
5 ארצות הברית  מגן צ'אד רואדל
6 ארצות הברית  מגן זאק ג'ונס
8 ארצות הברית  מגן ג'ייקוב טרובה (קפטן)
10 רוסיה  חלוץ מרכזי ארטמי פנארין (קפטן חלופי)
13 קנדה  חלוץ אגף שמאלי אלכסי לפרנייר
16 ארצות הברית  חלוץ מרכזי וינסנט טרוצ'ק
17 ארצות הברית  חלוץ אגף ימני בלייק וילר
20 ארצות הברית  חלוץ אגף שמאלי כריס קריידר (קפטן חלופי)
21 קנדה  חלוץ מרכזי ברקלי גודרו (קפטן חלופי)
22 ארצות הברית  חלוץ מרכזי ג'וני ברודזינסקי
23 ארצות הברית  מגן אדם פוקס (קפטן חלופי)
24 פינלנד  חלוץ אגף ימני קאפו קאקו
מס' עמדה שם
26 ארצות הברית  חלוץ אגף שמאלי ג'יימי וסי
31 רוסיה  שוער איגור שסטיורקין
32 ארצות הברית  שוער ג'ונתן קוויק
50 קנדה  חלוץ אגף שמאלי ויל קייל
55 ארצות הברית  מגן ראיין לינדגרן
56 שוודיה  מגן אריק גוסטפסון
72 צ'כיה  חלוץ מרכזי פיליפ חיטיל
73 קנדה  חלוץ מרכזי מאט רמפי
79 ארצות הברית  מגן קיאנדרה מילר
91 שוודיה  חלוץ מרכזי אלכס ונברג
93 שוודיה  חלוץ מרכזי מיקה זיבניג'אד (קפטן חלופי)
96 ארצות הברית  חלוץ מרכזי ג'ק רוסלוביק

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ניו יורק ריינג'רס בוויקישיתוף