ורד ויניצקי-סרוסי

Israeli sociologist

ורד ויניצקי-סרוסי היא פרופסור לסוציולוגיה ושימשה בעבר כדיקנית הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה העברית.[1] היא הייתה האישה הראשונה שכיהנה בתפקיד זה.

ורד ויניצקי-סרוסי
אין תמונה חופשית
ענף מדעי סוציולוגיה
עיסוק סוציולוגית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
חקר הזיכרון הקולקטיבי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

ויניצקי-סרוסי גדלה בתל אביב, למדה בתיכון עירוני ה', את שירותה הצבאי עשתה בנח"ל. בעלת תואר ראשון בקרימינולוגיה ומדעי המדינה בהצטיינות מאוניברסיטת בר-אילן. בהמשך למדה קרימינולוגיה באוניברסיטה העברית. ב-1989 סיימה לימודי תואר מוסמך, וב-1992 קיבלה תואר דוקטור, שניהם באוניברסיטת סטוני ברוק שבניו יורק[2].

בשנת 1996 נקלטה כחברת סגל אקדמי באוניברסיטה העברית, ב-2009 קיבלה מעמד של פרופסור חבר וב-2012 מעמד של פרופסור מן המניין.

מחקריה של ויניצקי-סרוסי עוסקים זיכרון קולקטיבי ושימורו, דרכי הנצחה ומיתוסים. ויניצקי-סרוסי פיתחה מודל תאורטי המסביר את התפתחותם של אופני הנצחה שונים בחברות המתמודדות עם קונפליקטים[3]. בשנת 1998, פרסמה ויניצקי-סרוסי ספר, על בסיס מחקרה, על מנהג פגישות המחזור של בית הספר התיכון בארצות הברית. בו היא מצאה שהמניע לפופולרית שלהם הוא הצורך של אנשים לקבל את אישורם של אחרים לגבי מקומם בחברה, והדחף להרגיש שכל חברי הקבוצה הם חלק מקהילה אחת[4]. בשנת 2001, פרסמה ממצאי מחקר שעשתה בכ-30 בתי ספר יסודיים-יהודיים ממלכתיים וממלכתיים-דתיים, חלקם בהתנחלויות, על האופן שבו צוין יום הזיכרון ליצחק רבין. ויניצקי-סרוסי מצאה שבשל הרתיעה מהכנסת פוליטיקה לבתי הספר, צוין יום הזיכרון מנותק מכל הקשר פוליטי, דתי או אידאולוגי, ולכן הוא יוצר חלל המתמלא לרוב על ידי רבנים ומנהלי בתי ספר. בחלל שנוצר בעניין הקשר הרצח, מנהלי בתי ספר ורבנים מפיצים בין התלמידים תפישה בנוסח "כולנו אשמים", שאינה עושה הבחנה בין סוגים שונים של אלימות ומטשטשת את הגבולות בין רצח ראש הממשלה רבין לאלימות בכביש או בחצר בית הספר. באמצעות דה פוליטיזציה של הנרטיב וטשטוש הגבולות בין דפוסים שונים של אלימות באמצעות העברת הנרטיב של אלימות פוליטית לרמת המיקרו של יחסים בין התלמידים, מתעלמים מהקשר האידאולוגי פולטי של הרצח. כך שההקשר והמשמעויות של הרצח לא נדון[5]. המחקר נערך בשנת 1997 וויניצקי-סרוסי חזרה לאותם בתי ספר כעבור שמונה שנים, במלאת עשור לרצח, ומצאה שבבתי הספר הדתיים היום לא צוין, או ששולב עם ציון יום פטירתה של רחל אמנו[6][7].

בשנת 2016 הייתה בין מייסדי "פמלי"ה – פורום מרצות ומרצים למניעת הטרדות" באוניברסיטה העברית[8].

בשנת 2019, מונתה למנהלת המכון למחקר ע"ש הרי ס. טרומן למען קידום השלום.

חברה בוועד המנהל של בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה.

חיים אישייםעריכה

ויניצקי-סרוסי היא ילידת תל אביב. נשואה ליאיר סרוסי, יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים לשעבר, ואם לשתי בנות.

פרסומיםעריכה

ספריםעריכה

  • Vinitzky-Seroussi, Vered. After Pomp and Circumstance: High School Reunion as an Autobiographical Occasion. 1998. Chicago: University of Chicago Press. 203 pp.
  • Vinitzky-Seroussi, Vered. Yitzhak Rabin's Assassination and the Dilemmas of Commemoration. 2009. Albany: State University of New York Press. 213 pp.
  • Jeffrey K. Olick, Vered Vinitzky-Seroussi and Daniel Levy (ed). The Collective Memory Reader. 2010. New York: Oxford University Press. 528 pp.

פרקים בספריםעריכה

  • Vinitzky-Seroussi, Vered. “Who We Were, Who We Are: The Official Story.” Pp. 17-39 in Azmi Bishara (ed), Between the “I” and “We”: The Construction of Identities and Israeli Identity. 1999. Tel Aviv: The Van Leer Jerusalem Institute and Hakibbutz Hameucahd. (in Hebrew)
  • Vinitzky-Seroussi, Vered. "Social Memory and Commemoration: Some 'After the Fact' Thoughts" Pp. 231-245 in Tsu Yun Hui, Jan Van Bremen and Eyal Ben-Ari (eds). 2005. Perspectives on Social Memory in Japan. England: Global Oriental.

מאמריםעריכה

  • ‏ ורד ויניצקי-סרוסי, ‏"העשור הקהה".‏ בתוך,‏ זמן אמת:‏ אמיתי מנדלסון ‏(עורך), עבור פרויקט 60 שנות אמנות בישראל.‏ ירושלים:‏ מוזיאון ישראל.‏ עמ'‏ 61-65[9].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה