ז'אן אסטרוק

פרופסור לרפואה במונפלייה ובפריז, שכתב את החיבור הגדול הראשון על עגבת ומחלות מין

ז'אן אסטרוקצרפתית: Jean Astruc; נולד בסוב (אנ')‏, צרפת, 19 במרץ 1684פריז, 5 במאי 1766) היה פרופסור לרפואה במונפלייה ובפריז, שכתב את החיבור הגדול הראשון על עגבת ומחלות מין. הוא גם כתב חוברת שפורסמה בעילום שם, והיוותה חלק מהותי במקורות הניתוח הטקסטואלי הביקורתי של יצירות המקרא. אסטרוק היה הראשון שניסה להפגין, באמצעות טכניקות ניתוח טקסטואליות שהיו מקובלות בחקר הקלאסיקות החילוניות, את התיאוריה שבראשית הורכבה על בסיס מספר מקורות, גישה שנקראה כיום השערת התעודות.

ז'אן אסטרוק
Jean Astruc
Jean Astruc 01.jpg
לידה 19 במרץ 1684
סוב, לנגדוק, ממלכת צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 במאי 1766 (בגיל 82)
פריז, ממלכת צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת מונפלייה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות קולז' דה פראנס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חיים וקריירהעריכה

אסטרוק נולד לכומר פרוטסטנטי שעבר לקתוליות (אף כי בית אסטרוק היה ממוצא יהודי מימי הביניים). הוא למד במונפלייה, אחד מבתי הספר הגדולים לרפואה בראשית אירופה המודרנית. בגיל 19 פרסם את עבודת המחקר הראשונה שלו, בנושא ריקבון ופירוק, והכילה אזכורים רבים למחקרים של תומאס ויליס ורוברט בויל בנושא הריאות. לאחר סיום לימודיו במונפלייה התקבל כחבר בפקולטה לרפואה באוניברסיטת פריז. רוב פרסומיו הרפואיים נשכחו, אך עבודה שפרסם בעילום שם בשנת 1753 הבטיחה לו את התהילה והמוניטין. הספר שכותרתו: Conjectures sur les memoires originaux dont il paroit que Moyse s'est servi pour composer le livre de la Genese. Avec des remarques qui appuient ou qui éclaircissent ces conjectures ("השערות בדבר התעודות שבהן השתמש משה כדי לחבר את ספר בראשית"). הספר פורסם בבריסל, מעבר להישג ידם של הרשויות בצרפת.

ההגנה שכזו נדרשה עקב הקונטרה-רפורמציה בצרפת ורדיפות ההוגנוטים שהתחוללו באזור לידתו של אסטרוק. בתקופתו של אסטרוק, סופרי האנציקלופדיה הגדולה עבדו תחת לחץ גדול ובסתר, הכנסייה הקתולית לא הייתה סובלנית לביקורת המקראית.

זה היה אירוני במקצת, שכן ארסטרוק ראה את עצמו תומך באורתודוקסיה; הוא לא הכחיש שמשה חיבר את ספר בראשית, אלא בהגן על טענה זו. במאה הקודמת חוקרים כמו תומאס הובס, אייזק לה פייר(אנ') וברוך שפינוזה ערכו רשימות ארוכות של סתירות ואנכרוניזם בתורה, והשתמשו בהן כדי לטעון שמשה לא יכול היה להיות היה מחברם של כל חמשת הספרים. אסטרוק זעם על ידי "מחלת המאה שעברה" (la maladie du dernier siecle) זו והיה נחוש להשתמש בשיטות מודרניות מהמאה ה-18 כדי להפריך את טענות המאה ה-17.

הוא השתמש בשיטות שכבר התבססו היטב בחקר הכתבים הקלאסיים לצורך ניפוי והערכה של כתבי יד שונים. הוא ערך מספר טורים והקצה פסוקים לכל אחד מהם על פי מה שציין כ'תכונות מגדירות': האם פסוק השתמש במונח "יהוה" או במונח "אלוהים", והאם יש בו כפילות סיפורית (לדוגמה שני התיאורים של בריאת האדם, ושני הסיפורים של שרה נלקחת על ידי מלך זר). אסטרוק מצא ארבעה "מקורות" בספר בראשית, אותם סידר בארבעה טורים, והצהיר שכך כתב משה את ספרו במקור, בדומה לארבע הבשורות של הברית החדשה. את ארבעת המקורות שילב סופר מאוחר יותר ליצירה אחת וכך התהוו החזרות וחוסר העקביות אותם ציינו הובס, שפינוזה ואחרים.

את עבודתו של אסטרוק המשיכו של מלומדים גרמנים, כאשר האקלים האינטלקטואלי בגרמניה היה אז חופשי יותר, והם היוו את היסוד לביקורת המודרנית של הברית הישנה והחדשה.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ז'אן אסטרוק בוויקישיתוף