ז'וזף-פרנסואה מישו

ז'אן-פרנסואה מישו (צרפתית: Joseph-François Michaud;‏ 19 ביוני 1767 לה-ביול (La Biolle), דוכסות סבואה – 30 בספטמבר 1839, פאסי (Passy), בימינו חלק מפריז) היה היסטוריון, עיתונאי, פעיל פוליטי ואיש ספרות צרפתי שהתפרסם במיוחד בספרו "היסטוריה של מסעי הצלב".

ז'וזף-פרנסואה מישו

לידה	19 ביוני 1767 Albens, צרפת
פטירה	30 בספטמבר 1839 (בגיל 72) פאסי, צרפת
מקום קבורה	בית הקברות פאסי
פרסים והוקרה	קצין בלגיון הכבוד

רקע משפחתי ושנותיו המוקדמות

ז'וזף-פרנסואה מישו נולד כבן לנוטריון, ביישוב הקטן ביול שבחבל סבואה, שהשתייך אז לממלכת סרדיניה. אחד מאבות המשפחה, איג מישו דה קורסל, הועלה לדרגת אציל על ידי קארל החמישי, אולם נאלץ להימלט לצרפת. סבו זכה להתאזרח בשאמברי ב-18 ביולי 1721.

קריירה ספרותית ועיתונאית

מישו למד במכללה כנסייתית בבורק-אן-ברס. בגיל 19 התקבל כמוכר בחנות ספרים בליון. כעבור זמן קצר כתב את ספרו הראשון Voyage littéraire au Mont-Blanc ("טיול ספרותי במון בלאן"). אחרי שהוצג בפני פאני דה בווארנה שהבטיחה לו את חסותה, נסע לפריז. למרות משיכתו לרעיונותיו של רוסו ווולטר, בחר מישו לתמוך במחנה המלוכני ושיתף פעולה עם אנטון-מארי סריזייה בעיתון "גאזט אוניברסל" ועם ז'וזף-אלפונס אמנאר ב"פוסטיון דה לה גר" (Postillon de la guerre). בהמשך הפך לרפובליקני ופרסם בשנת 1794 את הפואמה "L'immortalité de l'âme (אלמותיות הנשמה), בה ביטא את סלידתו מן המלכות והמלכים: ”Ah ! si jamais des rois et de la tyrannie, Mon cœur subit le joug impie...”. אולם אחרי תשעה בתרמידור הפך שוב למלוכני וכתב בעיתון "לה קוטידיין" (La Quotidienne).

ב-מרד המלוכני ב-13 וונדמיאר הפגין מישו נגד הקונבנט התרמידורי יחד עם המלוכנים. אחר כך נאלץ להימלט ולמצוא מקלט בשארטר. בסופו של דבר נעצר על ידי בורדון דה ל'וואז. הושם במאסר ב"קאטר ניסיון" אך הצליח, לדברי פוז'ולא, לברוח מן המעצר בעזרת ידידו, ז'יגה, אחרי ששיחד על ידי אוכל ושתייה את השוטרים המופקדים ללוותו לבית המשפט. ב-27 באוקטובר 1795 בית הדין הצבאי דן אותו לעונש מוות, שלא בנוכחותו. כפליט באזור ז'ורה בשווייץ, ואחר כך באן אצל קרובי משפחה, מישו כתב שירים ופרסם את Ermenonville, ou le tombeau de Jean-Jacques, ("ארמנונוויל או קברו של ז'אן-ז'אק") בסגנון שהיה אופנתי באותה תקופה.

יחד עם אחיו הקטן, לואי-גבריאל, הקים בשנת 1797 בית דפוס שהתמחה בהדפסת יצירות דתיות ומלוכניות. חזר לפריז אחרי החלפת הדירקטורט על ידי הקונסולט. ב-1799, אחרי הפיכת 18 בברימר נשלח לכלא "טאמפל" לכמה חודשים בגלל פרסום כתב אנטי-בונפרטיסטי. ב-1803 פרסם את הפואמה: Le Printemps d'un proscrit (האביב של איש מנודה).

לבסוף הוכיח מישו את נאמנותו למשטר הקיסר החדש על ידי שירו משנת 1810 le Treizième chant de l'Énéide ou le Mariage d'Énée et de Lavinie, (השיר השלושה-עשר של האנאידה או כלולתיו של איניאס ושל לביניה" המוקדש לחתונתו של נפוליאון, כן על ידי חרוזים דיתיראמביים על לידת המלך של רומא.

פעילותו בימי האימפריה

כשנדרש בשנת 1805 לכתוב מקדמה לספר "מתילד או זכרונות מתולדות מסעי הצלב" של מאדאם קוטן, התעורר בו העניין בתקופה היסטורית זו. אז חיבר את "Tableau historique des trois premières croisades, (תמונה היסטורית של שלושת מסעי הצלב), פתיח ליצירתו המומונומנטלית - Histoire des Croisades (היסטוריה של מסעי הצלב) שהופיעה בשבעה כרכים בשנים 1822-1812 כשאחת ממהדורותיה אוירה על ידי גוסטב דורה.

אחרי 1806 יחד עם אחיו פרסם את הספר "Référence:Biographie universelle ancienne et moderne : histoire par ordre alphabétique de la vie publique et privée de tous les hommes (רפרנס:ביוגרפיה אוניברסלית עתיקה ומודרנית לפי סדר אלפביתי של החיים הציבוריים והפרטיים של כלל בני האדם) הידועה כ"ביוגרפיה האוניברסלית של מישו". היא הופיעה ב-45 כרכים במהדורה שנייה בשנים 1862-1845. ב-1812 ההיסטוריון זכה בדרגת קציון בלגיון הכבוד ובאוגוסט 1813 התקבל כחבר באקדמיה הצרפתית במקומו של ז'אן פרנסואה קאייאווה. בימי הרסטורציה הצרפתית - שיבת בית בורבון לשלטון בצרפת, חזר מישו להיות מלוכני (רויאליסט) והתמנה ל"לקטור" (המקריא) של המלך, בשכר של 1000 ליברות. בתקופת "מאת הימים" של נפוליאון התנגד לשובו של הקיסר וכתב פמפלט תחת הכותרת "Histoire des quinze semaines ou le dernier séjour de Bonaparte (תולדות חמשת השבועות או השלטון האחרון של בונפרט).

בתקופת הרסטורציה

מישו המשיך להיות פעיל בזירה הפוליטית וב-22 במאי 1815 נבחר לחבר בפרלמנט (שנודע בכינוי "האספה הבלתי מושגת" Chambre introuvable) מטעם מחוז אן. הוא נמנה עד שנת 1816 עם הרוב המלוכני הקיצוני (אולטרה-רויאליסטי). עם זאת חשב לנכון לקום להגנת התגמולים הכספיים של אנשי העט. ב-1817 התמנה לעורך ראשי של "לה קוטידיין", תפקיד אותו החזיק עד יום מותו. מישו העסיק את פייר סבסטיין לוראנסי והיה למורו ורבו. בשנת 1820 קיבל לעבודה גם את ז'אן-ז'וזף-פרנסואה פוז'ולא (Poujoulat) שסייע לו בעריכת ספריית מסעי הצלב. בשנת 1827, בתקופת כהונת השר ז'וזף דה וילל, סולק מישו מתפקיד "מקריא המלך" מפני שבעיתונו ובאקדמיה התבטא בעד חופש העיתונות ונגד ה"חקיקת הצדק והאהבה" של שר המשפטים, הרוזן דה פרונה.

קברו של ז'וזף-פרנסואה מישו בבית הקברות בפסי

במאי 1830, בגיל 63, יצא בליווי פוז'ולא למסע במזרח שהביא אותו ליוון, קונסטנטינופול וירושלים. פוז'ולא שב לפריז דרך סוריה, בעוד מישו המשיך למצרים. במאי 1831 פרסמו השניים את ההתכתבות שביניהם בשבעת כרכים של Correspondance d'Orient (התכתבות מהמזרח). בשובו לפריז השתקע מישו בפאסי. רבים מהאינטלקטואלים של הדור פקדו את ביתו והושפעו על ידיו, ביניהם סנט-בב.

היסטוריה של מסעי הצלב וספרים היסטוריים אחרים

את הספר שהביא את תהילתו, "ההיסטוריה של מסעי הצלב", כתב מישו מתוך נקודת מבט של האסכולה ההיסטורית הרומנטית, אשר בהשפעת שאטובריאן ואחרים עשתה "רהביליטציה" של ימי הביניים בכלל, ושל מסעי הצלב בפרט.

סנט בב כתב מילות הערכה על "ההיסטוריה של מסעי הצלב" של מישו: "היסטוריה זו של מישו היא טובה ובריאה, אף על פי שאין בכתיבתה שום דבר עילאי... חרף עמדתו, שהיא בדרך כלל חיובית כלפי הצלבנים וכלפי ההשראה הדתית שדחפה אותם, המחבר אינו מסתיר כלום מהפְּרעות וממעשי הביזה שלהם; הוא שומר בניתוחיו ובהסבריו על גישה פילוסופית לגמרי". סנט-בב ראה בחיוב רב את השימוש שעשה מישו בתיעוד מקורי ובמחקר היסטורי שלם של מקורות צרפתיים וזרים, שלפעמים סתרו זה את זה.

ספרו של מישו היווה פריצת דרך למחקרים ההיסטוריים אודות מסעי הצלב והשפיע על החלטת האקדמיה הצרפתית לכתובים ולספרות משנת 1841 לפרסם סדרת ספרים של כרוניקני מסעות הצלב - Recueil des Historiens des Croisades המהווה מקור בעל חשיבות ממדרגה ראשונה עבור חוקרי מסעות הצלב. בד בבד עם ספרו ההיסטורי, ערך מישו את "ספריית מסעי הצלב" (פריז 1829, ב4 כרכים) שכללה תרגומים לצרפתית של כרוניקות אירופיות וערביות על אודות מסעי הצלב.

נוסף על אלה ניהל מישו את פרסום ה"ביוגרפיה האוניברסלית". יחד עם פוז'ולא הפיק את "סדרת הזכרונות השימושיים להיסטוריה של צרפת החל מהמאה ה-13 ועד למאה ה-18" (ראו אור ב-32 כרכים בשנים 1844-1836).

מישו מת בשנת 1839 בביתו בפאסי, שבו התגורר החל משנת 1832, והובא שם לקבורה.

מבחר כתביו

Viaggio in Grecia ed a Smirne, 1834

• Histoire des progrès et de la chute de l'empire de Mysore, sous les règnes d'Haidar Alî et Tipû Sâhib (2 volumes, 1801)
• Le Printemps d'un proscrit, poème en 3 chants, suivi de plusieurs lettres à M. Delille sur la pitié (1803) טקסט און ליין
• Biographie moderne, ou Dictionnaire biographique de tous les hommes morts et vivants qui ont marqué à la fin du -XVIII-e siecle et au commencement de celui-ci (4 כרכים, יחד עם אחרים, 1806)
• Biographie universelle ancienne et moderne : histoire par ordre alphabétique de la vie publique et privée de tous les hommes - 1811, 1^ère

מהדורה ב-85 כרכים, 52 לביוגרפיה, 3 למיתולוגיה, 30 תוספות לביוגרפיות שפורסמו מאוחר יותר. מהדורה שנייה -החל משנת 1843 ב-45 כרכים sur ויקיטקסט הצרפתית.

• Histoire des Croisades (7 volumes, 1812-22) Texte en ligne 1 2 3
• Histoire des quinze semaines, ou le Dernier règne de Bonaparte (1815)
• Bibliothèque des croisades (4 volumes, 1829)
• Correspondance d'Orient, 1830-1831 (7 volumes, יחד עם פוז'ולא, 1833-35) טקסט און ליין 1 http://gallica.bnf.fr/ark:/12148/bpt6k201528x.pdf 2] 3 4 5 6 7
• Nouvelle Collection de Mémoires pour servir à l'histoire de France depuis le XIII siècle jusqu'à nos jours (32כרכים, יחד עם אחרים 39–1836)
• Veillées de famille, contes instructifs et proverbes moraux en français, en italien, en anglais, et en allemand. Ouvrage nouveau à l'usage de l'enfance et de la jeunesse de tous les pays (עם שארל נודייה 1837)

לקריאה נוספת

• Mathieu-Guillaume-Thérèse Villenave, Notice historique sur Joseph Michaud, de l'Académie française, Paris, 1840, 8

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ז'וזף-פרנסואה מישו בוויקישיתוף

• ביוגרפיה קצרה האתר האקדמיה הצרפתית
• [1911 http://www.newadvent.org/cathen/10277a.htm L.Brehier - in Catholic Encyclopedia vol.10, New York]
• כתבי ז'וזף-פרנסואה מישו בפרויקט גוטנברג (באנגלית)