ז'ולייט בינוש

ז'ולייט בינוש
Juliette Binoche
	ז'ולייט בינוש
לידה	9 במרץ 1964 (בת 56); פריז, צרפת
מדינה	צרפת
תקופת הפעילות	1983–הווה (כ־38 שנים)
שפה מועדפת	צרפתית
עיסוק	שחקנית, שחקנית קולנוע, מדבבת, מחברת, אמנית, משוררת, סופרת, רקדנית
מקום לימודים	הקונסרבטואר הלאומי הגבוה לאמנות הדרמה; הקונסרבטואר של פריז ;
בן או בת זוג	Santiago Amigorena (2006–2009) ; Olivier Martinez (1994–1998); Santiago Amigorena (2005–2009); בנואה מאגימל (1999–2003); ליאו קראקס (1986–1991)
פרסים והוקרה	פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר (1996); פרס סזאר לשחקנית הטובה ביותר (1994); פרס באפט"א לשחקנית המשנה הטובה ביותר (1997); פרס השחקנית הטובה ביותר (2010); פרס עולם התיאטרון (2001); פרס רומי שניידר (1986); פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לשחקנית הטובה ביותר (1992); פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לשחקנית הטובה ביותר (1997); פרס ג'יימסון לשחקנית הטובה ביותר של האקדמיה האירופית לקולנוע (2001); פרס הישג בקולנוע העולמי של האקדמיה האירופית לקולנוע (2019) ;
	http://www.juliettebinoche.net/
	פרופיל ב-IMDb

ז'ולייט בינוש (בצרפתית: Juliette Binoche; נולדה ב-9 במרץ 1964) היא שחקנית קולנוע צרפתייה, זוכת פרס האוסקר.

תחילת דרכהעריכה

בינוש נולדה בפריז לאב במאי קולנוע ולאם שחקנית. בגיל 15 נשלחה ללמוד בתיכון לאמנויות ולאחר מכן למדה ב"קונסרבטואר הלאומי הגבוה לאמנות הדרמה". ב-1983, בהיותה בת 18, קיבלה תפקיד קטן בסרט העצמאי "Liberty belle"(אנ'). באותה תקופה עבדה כפקידה במשרד התרבות הצרפתי וכמודל לציירים, ובמקביל החלה בהדרגה לבנות לה קריירה של שחקנית.

ב-1985 שיחקה בסרט Rendez-vous (אנ') בתפקיד הראשי ועל משחקה בסרט זכתה למועמדות לפרס סזאר לשחקנית הראשית הטובה ביותר. בשנת 1986 היא שיחקה בתפקיד ראשי בסרטו של ליאו קראקס, "זה אצלה בדם"(אנ'), עליו הייתה מועמדת שוב לסזאר.

הפריצה הגדולהעריכה

הפריצה הגדולה הגיעה כשכיכבה בסרטו של פיליפ קאופמן (אנ') "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" (1988). בהמשך כיכבה בסרטים המצליחים "הנאהבים מפון נף" (אנ') (1991), שבו גילמה ציירת מיואשת (עליו קיבלה את פרס האוסקר האירופי), "החלטה גורלית" (אנ') (1992), סרטו של לואי מאל, שעליו הייתה מועמדת לפרס סזאר, וב"שלושת הצבעים: כחול", סרטו האניגמטי של קשישטוף קישלובסקי, שעליו זכתה בפרס סזאר. בסך הכול קיבלה בינוש שמונה מועמדויות לפרס הסזאר (כולם כשחקנית ראשית) וארבע פעמים לפרס האוסקר האירופי, שמתוכן זכתה בשלוש.

קריירה בינלאומיתעריכה

ז'ולייט בינוש וז'אן רנו בפסטיבל קאן ב-2002

ב-1997 זכתה בפרס אוסקר כשחקנית המשנה הטובה ביותר על תפקידה ב"הפצוע האנגלי", שבו גילמה אחות קנדית המטפלת בזר פצוע במהלך מלחמת העולם השנייה. הסרט פתח לה קריירה בינלאומית: אחריו כיכבה בסרטים הוליוודיים כדוגמת "שוקולד" (שעליו קיבלה מועמדות לאוסקר) ו"לגעת במילים"(אנ'), לצדו של ריצ'רד גיר.

שיחקה בתפקיד הראשי בסרט "שוקולד", סרט משנת 2000 שמבוסס על ספרה של ג'ואן האריס (אנ') ובוים על ידי לאסה הלסטרם. הסרט מספר את סיפורה של אם צעירה (ז'ולייט בינוש) המגיעה לעיירה בצרפת עם בתה בת השש, ופותחת בה חנות שוקולד. במהרה השוקולד משנה את חייהם של תושבי העיירה. הסרט היה מועמד לחמישה פרסי אוסקר. הסרט צולם בצרפת, בעיירה פלביני(אנ') ובטירת בנאק(אנ'). הסצנות באגם צולמו באנגליה.

היא כיכבה בשניים מסרטיו של הבמאי האוסטרי מיכאל הנקה: "לחיות על הקצה"(אנ') ובסרטו עטור השבחים "מחבואים", שבו גילמה את רעייתו החשדנית של דניאל אוטיי, ועליו קיבלה מועמדות לפרס האוסקר האירופי. לאחר התקדמות זו בקריירה שלה דווח כי בינוש היא השחקנית הצרפתייה בעלת השכר הגבוה ביותר מעולם. בשנת 2006 שיחקה בדרמת הפשע "הסגת גבול" (אנ') של הבמאי אנתוני מינגלה.

בשנת 2011 שיחקה במותחן האקשן "בן של אף אחד"(אנ') בכיכובם של אל פצ'ינו וצ'נינג טייטום. בשנת 2012 שיחקה בסרטו של דייוויד קרוננברג "קוסמופוליס"(אנ'). בשנת 2013 שיחקה בדרמה הרומנטית "מילים ותמונות" לצד קלייב אוון. בשנת 2014 שיחקה בדרמה "העננים של סילס מריה"(אנ') שכתב וביים אוליבייה אסאיאס, לצידה של קריסטן סטיוארט וגם בסרט גודזילה. בשנת 2017 שיחקה בסרט הפעולה "הרוח במעטפת", המבוסס על מאנגה יפנית באותו שם. בשנת 2018 שיחקה בתפקיד הראשי בסרט "המסע ליושינו"^[1]. ב-2019 שיחקה בתפקיד הראשי בסרט "מי אתה חושב שאני?"(אנ'), ובסרטו של הבמאי היפני הירוקאזו קורה־אדה "סיפור חיי"(אנ') לצד קתרין דנב, לודווין סנייה ואית'ן הוק.

חיים אישייםעריכה

בינוש לא נישאה מעולם אך היא אם לשני ילדים: רפאל (עם אנדרה אל) וחנה, עם השחקן בנואה מאגימל המוכר מהסרט "המורה לפסנתר".

קישורים חיצונייםעריכה

אתר האינטרנט הרשמי של ז'ולייט בינוש

ז'ולייט בינוש, ברשת החברתית פייסבוק
ז'ולייט בינוש, ברשת החברתית טוויטר
ז'ולייט בינוש, ברשת החברתית אינסטגרם
ז'ולייט בינוש, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ז'ולייט בינוש, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
ז'ולייט בינוש, באתר AllMovie (באנגלית)
ז'ולייט בינוש, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
ז'ולייט בינוש, באתר Metacritic (באנגלית)
ז'ולייט בינוש, באתר TV.com (באנגלית)
ז'ולייט בינוש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

גלריית תמונות
Yahoo! Movies
Movies - New York Times
ביוגרפיה מפורטת ב- www.superiorpics.com Archived 2020-05-31 at the Wayback Machine
יובל אברמוביץ', ‏נפש חופשיה, באתר ישראל היום, 12 באפריל 2012
נאוה סילוורה‏, ז'ולייט בינוש: שיק פריזאי בחום התל אביבי, באתר וואלה! NEWS‏, 27 ביוני 2013
אבנר שביט‏, אשת אשכולות: ריאיון עם ז'ולייט בינוש, באתר וואלה! NEWS‏, 24 ביולי 2014
אורון שמיר, עכבר העיר אונליין, ג'ולייט בינוש: "מעדיפה להישאר בשולי המסך", באתר הארץ, 8 ביולי 2016

הערות שולייםעריכה

^ Vision, בדיקה אחרונה ב-14 במרץ 2020

[1] Vision, בדיקה אחרונה ב-14 במרץ 2020

[1]


ז'ולייט בינוש
לידה	9 במרץ 1964 (בת 56) פריז, צרפת
מדינה	צרפת
תקופת הפעילות	1983–הווה (כ־38 שנים)
שפה מועדפת	צרפתית
עיסוק	שחקנית, שחקנית קולנוע, מדבבת, מחברת, אמנית, משוררת, סופרת, רקדנית
מקום לימודים	הקונסרבטואר הלאומי הגבוה לאמנות הדרמה הקונסרבטואר של פריז
בן או בת זוג	Santiago Amigorena (2006–2009) Olivier Martinez (1994–1998) Santiago Amigorena (2005–2009) בנואה מאגימל (1999–2003) ליאו קראקס (1986–1991)
פרסים והוקרה	פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר (1996) פרס סזאר לשחקנית הטובה ביותר (1994) פרס באפט"א לשחקנית המשנה הטובה ביותר (1997) פרס השחקנית הטובה ביותר (2010) פרס עולם התיאטרון (2001) פרס רומי שניידר (1986) פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לשחקנית הטובה ביותר (1992) פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לשחקנית הטובה ביותר (1997) פרס ג'יימסון לשחקנית הטובה ביותר של האקדמיה האירופית לקולנוע (2001) פרס הישג בקולנוע העולמי של האקדמיה האירופית לקולנוע (2019)
http://www.juliettebinoche.net/
פרופיל ב-IMDb

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: ז'ולייט בינוש
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ז'ולייט בינוש