ז'ולייט בינוש

שחקנית צרפתייה

ז'ולייט בינושצרפתית: Juliette Binoche; נולדה ב-9 במרץ 1964) היא שחקנית קולנוע צרפתייה, זוכת פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר לשנת 1997 על תפקידה בסרט "הפצוע האנגלי".

ז'ולייט בינוש
Juliette Binoche
ז'ולייט בינוש
ז'ולייט בינוש
לידה 9 במרץ 1964 (בת 58)
הרובע השנים-עשר של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Juliette Binoche עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפתצרפת צרפת
תקופת הפעילות 1983–הווה (כ־39 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
בן או בת זוג Santiago Amigorena (20062009) עריכת הנתון בוויקינתונים
אוליוויה מרטינז (19941998)
בנואה מאז'ימל (19992003)
לאוס קאראקס (19861991) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Hana Magimel עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר (1996)
  • פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לשחקנית הטובה ביותר (1997)
  • פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לשחקנית הטובה ביותר (1992)
  • פרס ג'יימסון לשחקנית הטובה ביותר של האקדמיה האירופית לקולנוע (2001)
  • פרס הישג בקולנוע העולמי של האקדמיה האירופית לקולנוע (2019)
  • גביע וולפי לשחקנית הטובה ביותר (1993)
  • פרס רומי שניידר (1986)
  • פרס השחקנית הטובה ביותר (2010)
  • פרס עולם התיאטרון (2001)
  • פרס סזאר לשחקנית הטובה ביותר (1994)
  • פרס באפט"א לשחקנית המשנה הטובה ביותר (1997)
  • דוב הכסף לשחקנית הטובה ביותר (1997) עריכת הנתון בוויקינתונים
http://www.juliettebinoche.net/
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ז'ולייט בינוש וז'אן רנו בפסטיבל קאן ב-2002

ילדות ונעוריםעריכה

בינוש נולדה בפריז, בתם של ז'אן-מארי בינוש, במאי, שחקן ופסל, ומוניקה איווט סטלנס (נולדה בשנת 1939), מורה, במאית ושחקנית. אביה גדל בחלק מילדותו במרוקו, אך הוריו היו ילידי צרפת. אמה נולדה בצ'נסטוחובה שבפולין. סבה מצד אמה, אנדרה סטאלנס, נולד בפולין, אך היה ממוצא בלגי (וולוני) וצרפתי, וסבתה מצד אמה, ג'וליה הלנה מלינרצ'יק, הייתה ממוצא פולני. שניהם נולדו בצ'נסטוחובה ועסקו במשחק. בעת הכיבוש הנאצי נכלאו באושוויץ על עצם היותם אינטלקטואלים.

כשהוריה התגרשו בשנת 1968, נשלחו בינוש בת הארבע ואחותה מריון לפנימיה. בנערותן, בילו האחיות בינוש את חופשת הלימודים אצל סבתן מצד אימן, מבלי לראות את הוריהם במשך חודשים בכל פעם. בינוש אמרה בהמשך, כי לנטישה הורית הייתה השפעה עמוקה עליה. בינוש לא הייתה אקדמית במיוחד ובשנות העשרה שלה החלה לשחק בבית הספר, בהפקות במה חובבנית. בגיל שבע עשרה ביימה וכיכבה בהפקה סטודנטית של ההצגה "יציאת המלך" של יוג'ין יונסקו. היא למדה משחק ב"קונסרבטואר הלאומי הגבוה לאמנות הדרמה", אך פרשה לאחר זמן קצר, מכיוון שלא אהבה את תוכנית הלימודים. בתחילת שנות השמונים היא מצאה סוכן באמצעות חבר והצטרפה ללהקת תיאטרון, שסיירה בצרפת, בבלגיה ובשוויץ בשם הבדוי "ג'ולייט אדריאן". בערך בתקופה זו, היא החלה בשיעורים אצל המורה למשחק ורה גרגה.

ניסיון המסך המקצועי הראשון שלה הגיע כניצבת בסדרת הטלוויזיה ב-1983, בת שלושה פרקים, בבימויו של ז'אק פנסטן, ואחריה תפקיד קטן באותה מידה בסרט טלוויזיה שביים פייריק גינארד. לאחר מכן, בינוש קיבלה תפקיד משני בסרט קולנוע.

קריירהעריכה

שנות ה-80 וה-90עריכה

סרטיה המוקדמים של בינוש בשנים 1983 ו-1984 ביססו את מעמדה ככוכבת בעלת שם בצרפת. בשנת 1983, היא נבחנה להוביל את הסרט "היל מרי", של ז'אן לוק גודאר, סיפור מודרני של לידת הבתולה מריה. גודאר ביקש להיפגש עם בינוש, לאחר שראה תמונה שלה שצולמה על ידי החבר שלה באותו זמן. היא סיפרה כי בילתה שישה חודשים על סט הסרט בז'נבה, למרות שתפקידה בעריכה האחרונה מכיל רק כמה סצנות. תפקידי משנה נוספים הגיעו במגוון סרטים צרפתיים. Les Nanas של אניק לאנה העניק לבינושה את תפקידה הבולט הראשון, כששיחקה מול הכוכבות המבוססות מרי-פרנס פיסיי ומאשה מריל. היא זכתה לחשיפה משמעותית יותר בסרט "חיי משפחה" של ז'אק דוילון, בתפקיד בתו החורגת של הדמות המרכזית. דוילון העיר כי בתסריט המקורי דמותה נכתבה כבת 14, אך הוא התרשם כל כך מהאודישן של בינוש, ושינה את גיל הדמות ל-17, כדי לאפשר לה לקחת את התפקיד. באפריל 1985, בינושה קיבלה תפקיד משנה בסרטו של בוב דקאוט, אדייה בלייר, מותחן משטרה בכיכובם של פיליפ לאוטארד ואנני ז'ירארדו.

ב-1985 שיחקה בסרט Rendez-vous (אנ') בתפקיד הראשי ועל משחקה בסרט זכתה למועמדות לפרס סזאר לשחקנית הראשית הטובה ביותר. בשנת 1986 היא שיחקה בתפקיד ראשי בסרטו של ליאו קראקס, "זה אצלה בדם"(אנ'), עליו הייתה מועמדת שוב לסזאר[1].

הפריצה הגדולה של בינוש הגיעה כשכיכבה בסרטו של פיליפ קאופמן (אנ') "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" (1988)[2]. בהמשך כיכבה בסרטים המצליחים "הנאהבים מפון נף" (אנ') (שבישראל נקרא "המאהבים מפריז") (1991), שבו גילמה ציירת מיואשת (עליו קיבלה את פרס האוסקר האירופי)[3], "החלטה גורלית" (אנ') (1992), סרטו של לואי מאל, שעליו הייתה מועמדת לפרס סזאר, וב"שלושת הצבעים: כחול", סרטו האניגמטי של קשישטוף קישלובסקי, שעליו זכתה בפרס סזאר. בסך הכול קיבלה בינוש שמונה מועמדויות לפרס הסזאר (כולם כשחקנית ראשית) וארבע פעמים לפרס האוסקר האירופי, שמתוכן זכתה בשלוש.

ב-1997 זכתה בפרס אוסקר כשחקנית המשנה הטובה ביותר על תפקידה ב"הפצוע האנגלי", שבו גילמה אחות קנדית המטפלת בזר פצוע במהלך מלחמת העולם השנייה. הסרט פתח לה קריירה בינלאומית: אחריו כיכבה בסרטים הוליוודיים כדוגמת "שוקולד" (שעליו קיבלה מועמדות לאוסקר) ו"לגעת במילים"(אנ'), לצדו של ריצ'רד גיר.

שנות ה-2000עריכה

שיחקה בתפקיד הראשי בסרט "שוקולד", סרט משנת 2000 שמבוסס על ספרה של ג'ואן האריס (אנ')[4], ובוים על ידי לאסה הלסטרם. הסרט מספר את סיפורה של אם צעירה (ז'ולייט בינוש) המגיעה לעיירה בצרפת עם בתה בת השש, ופותחת בה חנות שוקולד. במהרה השוקולד משנה את חייהם של תושבי העיירה[5]. הסרט היה מועמד לחמישה פרסי אוסקר. הסרט צולם בצרפת, בעיירה פלביני(אנ') ובטירת בנאק(אנ'). הסצנות באגם צולמו באנגליה[6]. באותה שנה כיכבה לצד דניאל אוטיי בסרט "האלמנה מסן פייר", דרמה היסטורית בבימוי פטריס לקונט[7].

היא כיכבה בשניים מסרטיו של הבמאי האוסטרי מיכאל הנקה: "לחיות על הקצה"(אנ') ובסרטו עטור השבחים "מחבואים", שבו גילמה את רעייתו החשדנית של דניאל אוטיי, ועליו קיבלה מועמדות לפרס האוסקר האירופי[8]. לאחר התקדמות זו בקריירה שלה דווח כי בינוש היא השחקנית הצרפתייה בעלת השכר הגבוה ביותר מעולם.

בשנת 2005, הגיעה לישראל לצורך צילום הסרט "מרי" בירושלים[9]. סרטו של הבמאי האמריקאי השנוי במחלוקת אבל פררה, העוסק בחקר האמונה המודרנית ומעמדה של מרי מגדלנה בתוך הכנסייה הקתולית, בהשתתפות פורסט ויטאקר, מתיו מודין ומריון קוטילארד. הסרט זכה בפרס הגראנד פרי בפסטיבל ונציה 2005. למרות השבחים והביקורות הטובות, הסרט לא הצליח להשיג מפיץ בשווקים מרכזיים כמו ארצות הברית ובריטניה.

בשנת 2006 שיחקה בדרמת הפשע "הסגת גבול" (אנ') של הבמאי אנתוני מינגלה[10].

בשנת 2007, הגיעה לישראל שוב להשתתף בסרטו של עמוס גיתאי "התנתקות"[11]. עלילת הסרט מפגישה בין בחור ישראלי צעיר (לירון לבו) לבין אחותו (ז'ולייט בינוש) המתגוררת בצרפת בלוויית אביהם. הם מגלים אחד את השני מחדש כשברקע מתמודדת ישראל עם תהליך ההתנתקות מגוש קטיף. גיתאי לוקח את המושג התנתקות גם למשמעות אישית וחוקר את המונח הן רגשית והן אינטלקטואלית. משתתפים נוספים בסרט היו השחקנים ז'אן מורו, ברברה הנדריקס, דאנה איבגי, אורי קלאוזנר וישראל קטורזה.

בשנת 2011 שיחקה במותחן האקשן "בן של אף אחד"(אנ') בכיכובם של אל פצ'ינו וצ'נינג טייטום. בשנת 2012 שיחקה בסרטו של דייוויד קרוננברג "קוסמופוליס"(אנ'), ושיחקה את הדמות הראשית בסרט הדרמה "לב פתוח" לצד השחקן הוונצואלי אדגר רמירס.

בשנת 2013 שיחקה בדרמה הרומנטית "מילים ותמונות" לצד קלייב אוון[12]. בהמשך השנה היא כיכבה בדרמת המלחמה "להיפרד כל פעם מחדש" בדמותה של רבקה, צלמת מלחמה ידועה שנפצעת קשה בפיגוע טרור.

בשנת 2014 שיחקה בדרמה "העננים של סילס מריה"(אנ') שכתב וביים אוליבייה אסאיאס, לצידה של קריסטן סטיוארט וגם בסרט גודזילה.

בשנת 2017 שיחקה בסרט הפעולה "הרוח במעטפת", המבוסס על מאנגה יפנית באותו שם. באותה שנה כיכבה בדרמה הרומנטית "תנו לשמש להיכנס" מאת הבמאית קלייר דני; עבור תפקידה בסרט הייתה בינוש מועמדת לפרס לומייר לשחקנית הטובה ביותר.

בשנת 2018 שיחקה בתפקיד הראשי בסרט "המסע ליושינו"[13].

ב-2019 שיחקה בתפקיד הראשי בסרט "מי אתה חושב שאני?"(אנ')[14], ובסרטו של הבמאי היפני הירוקאזו קורה־אדה "סיפור חיי"(אנ') לצד קתרין דנב, לודווין סנייה ואית'ן הוק[15].

בשנת 2020 שיחקה בינוש בסרט הקומדיה הצרפתי "איך להיות אישה טובה" שזכה לביקורות שליליות בעיקר.

בשנת 2022 שיחקה בדרמה הרומנטית "Fire" של הבמאית קלייר דני. הקרנת הבכורה של הסרט הייתה ב-12 בפברואר 2022 בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין.

חיים אישייםעריכה

בינוש לא נישאה מעולם אך היא אם לשני ילדים: רפאל (עם אנדרה אל) וחנה, עם השחקן בנואה מאז'ימל המוכר מהסרט "המורה לפסנתר".

קישורים חיצונייםעריכה

ראיונות בעת ביקוריה בישראל:

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תמר גלבץ, רק הירח זורח, חדשות, 8 בספטמבר 1988
  2. ^ אורלי לובין, דמותו השנייה של קונדרה, חדשות, 28 באפריל 1988
    רונית ויס-ברקוביץ, כתר זהב בפה, חדשות, 30 ביוני 1988
  3. ^ חגי לוי, סרט / כשלון ענק בהילוך סרק, חדשות, 15 באפריל 1992
  4. ^ דפנה רופין, קרב איתנים בין "האיש השחור" לז'ולייט בינוש, באתר הארץ, 27 ביוני 2006
  5. ^ נסים דיין, ‏היה היה פעם כפר קטן, באתר גלובס, 6 במרץ 2001
  6. ^ טעימות הססניות, באתר הארץ, 14 במרץ 2001
  7. ^ נסים דיין, ‏למה היא לא מתאהבת בו?, באתר גלובס, 20 בדצמבר 2001
    גואל פינטו, עד שתגיע הגיליוטינה, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2001
  8. ^ פבלו אוטין, ‏חטא הנורמליות, באתר גלובס, 6 באפריל 2006
    אורי קליין, פרנויה אהובתי, באתר הארץ, 7 באפריל 2006
  9. ^ שירות גלובס, ‏בינוש בירושלים, באתר גלובס, 24 בפברואר 2005
  10. ^ שרה ליאל, קרוב יותר לנוטינג היל, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2006
  11. ^ נירית אנדרמן, ז'ולייט בינוש באה לצילומים, באתר הארץ, 17 במרץ 2007
  12. ^ אורי קליין, אפילו ז'ולייט בינוש וקלייב אואן לא מצילים את הקומדיה הרומנטית "מלים ותמונות", באתר הארץ, 6 באוגוסט 2014
  13. ^ Vision, נבדק ב-2020-03-14
  14. ^ אורי קליין, "מי אתה חושב שאני": קשה להשתכנע מהסרט הזה שז'ולייט בינוש נואשת, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2019
  15. ^ אורי קליין, קתרין דנב וז'ולייט בינוש עושות דרמה מכל דבר, באתר הארץ, 7 ביוני 2021