פתיחת התפריט הראשי

פבלו אוטין

עיתונאי ישראלי

פבלו אוטין (נולד ב-22 בנובמבר 1976) הוא חוקר, מרצה בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, ומבקר קולנוע ישראלי. ב-6 בדצמבר 2013 נבחר ליושב ראש הראשון של פורום מבקרי הקולנוע בישראל, ארגון אשר יזם עם מבקרי קולנוע אחרים ונטל חלק בהקמתו במאי 2013.

פבלו אוטין
Pablo Utin.jpg
לידה 22 בנובמבר 1976 (בן 43)
בואנוס איירס, ארגנטינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עיתונאי, חוקר קולנוע, מבקר קולנוע, מרצה באוניברסיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
יום עיון לכבוד צאת ספרו של פבלו אוטין "קרחונים בארץ החמסינים", מימין לשמאל: פבלו אוטין, ערן קולירין, אודי אלוני, איתן גרין, נעמי שחורי

ביוגרפיהעריכה

הוריו מרטה ברינסטיין ואדוארדו אוטין הם אנשי עסקים במקצועם. אמו ממוצא סורי ואשכנזי (יהודים שגרו מספר דורות בשדות ארגנטינה) ואביו ממוצא רוסי-אוקראיני. לפבלו אח אחד, מריאנו (ננו) אוטין, שצעיר ממנו בשלוש שנים ועוסק בשיווק.

פבלו אוטין נולד בבואנוס איירס, ארגנטינה. בצעירותו עלתה משפחתו לישראל, ובין הגילאים ארבע עד שבע (1981 – 1983) חי בה (בהתחלה התגוררו ברעננה ולאחר מכן בחיפה), ואז שבו לארגנטינה. למד בבתי ספר פרטיים יהודים. למד פסנתר, בתקופת נעוריו הייתה לו להקה בשם "מנו סנטה" (Mano Santa, "היד הקדושה"), איתה הופיע כזמר וקלידן.

בשנת 1996, בגיל 19, עלה אוטין לישראל ולמד לתואר ראשון בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, אותו סיים בהצטיינות (2002). בתקופת לימודיו עבד בארכיון הסרטים של החוג, אחר-כך אסיסטנט של נחמן אינגבר בחוג ועבד כצלם, עורך ואיש סאונד ב"גלובס TV".

הוא ביים, כתב, הפיק וערך את הסרט הקצר "שותפים" (בכיכובם של שירה ארד, סאלח בכרי וקובי שטמברג), אשר השתתף בתחרות וולג'ין בפסטיבל הקולנוע ירושלים ב-2001, בפסטיבל בהודו ובפסטיבלי הקולנוע הישראלי בניו-יורק, בלוס אנג'לס, במיאמי ובשיקגו.

הוא ביים, כתב, הפיק וערך את הסרט הניסיוני הקצר "דורות: חברה שלי לשעבר", אשר השתתף בפסטיבלים שונים באירופה. הוא לקח שוט של דקה, בו מצולמת חברתו לשעבר דאז (מאוחר יותר חזרו להיות ביחד ואף התחתנו), העתיק אותו מווידאו לווידאו, עשה למעלה מעשרים עותקים ממנו, חיבר עותקים נבחרים זה לזה ועשה סרט שבכל עותק השוט מאבד מאיכותו עד התפוררות מוחלטת של התמונה. הסרט השתתף בפסטיבל סינמד[1] ובפסטיבל אימג' קונטרנטור בצרפת[2].

התחיל ללמוד לתואר שני באוניברסיטת תל אביב, אבל עבר ללמוד לתואר שני במדיה ותקשורת ב-EGS, EUROPEAN GRADUATE SCHOOL, שווייץ, אותו סיים בהצטיינות יתרה (2007);[3] נושא התזה שלו היה: "מהו קולנוע?" והוא נעשה בהדרכתו של פרופסור וולפגאנג שירמאכר (Wolfgang Schirmacher). הוא ניסה להגדיר מחדש את הקשר שבין החוויה – האופן בו אנו חווים את הסרט, לבין החשיבה – כיצד אנו חושבים על הסרט. בכך ביקר את התאוריות הקולנועיות המודרניות אשר לטענתו יוצרות נתק בין חוויה לחשיבה. במקביל לתואר השני התחיל לכתוב בעיתונות בתור מבקר וכתב קולנוע בעיתון "גלובס", גילה שהוא נמשך יותר לכתיבה עיתונאית ואקדמית והתמקד בכך.

אוטין עשה דוקטורט בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, על בסיס מלגת נשיא-רקטור, בהדרכת פרופסור יהודה ג'אד נאמן. נושא התיזה: "הסכסוך הישראלי-פלסטיני בקולנוע הישראלי של העשור הראשון של המאה ה-21". ב-2014 הוסמך לדוקטור. אוטין מרבה לעסוק בחקר הקולנוע הדרום-קוריאני, ובמסגרת זו יש לו שתי תזות עיקריות:

  • המבנה המחליק – המעבר בין סוגות בתוך הסרטים הקוריאניים ואיך המעבר הזה מאתגר את תפישתנו את הסוגה.
  • הוא עורך הקבלה בין הסכסוך הערבי-ישראלי לסכסוך הצפון-דרום קוריאני[4].

ניתוח של מאפייני סרטי הסכסוך בין דרום לצפון קוריאה בשנים של מדיניות הסאנשיין[5], פרסומים באתר "IASIA" על הסכסוך הדרום-צפון [6].

ספרו "קרחונים בארץ החמסינים" עוסק בקולנוע הישראלי החדש באמצעות מאמרים ושיחות עם במאים צעירים בולטים.

הוא משמש כמרצה בבית הספר לקולנוע שבמדרשה לאומנות בבית ברל ובחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. העביר הרצאות בברוך קולג' של הסיטי קולג' של ניו יורק, באוניברסיטת שיקגו ובאוניברסיטת הנשים סוקמיונג שבסיאול (SOOKMYUNG) והעביר קורס כמרצה אורח בחוג לתקשורת של אוניברסיטת מיאמי, ארצות הברית. הוא ממקימי ומפעילי מועדון הסרטים האוניברסיטאי האלטרנטיבי "החמורוטק". הוא מעביר הרצאות בתחום קולנוע במסגרות פרטיות שונות כגון קורסי העשרה למורים וימי עיון לעובדים בחברות עסקיות. הוא מופיע ברדיו ובטלוויזיה.

בשנת 2008 היה מנהל תוכן ואחד ממייסדי סינמטק חולון במתחם המדיטק, חולון.

שימש כשופט בתחרות פיפרסקי (פרס הביקורת) בפסטיבלי סרטים בינלאומיים שונים כגון חיפה, סלוניקי, ברלין (Berlinale), בבוסן, ועוד.

אוטין היה מבקר קולנוע בעיתונים "גלובס", "ישראל היום","רייטינג-מעריב".

מאז 2006 ועד היום אוטין חבר מערכת וכתב קבוע בכתב העת "סינמטק", בהוצאת סינמטק תל אביב. הוא כותב באתר "סריטה"[7].

בשנת 2017 פרסם אוטין שני ספרים: שיעורים בקולנוע - שיחות עם יוצרות ויוצרים ישראלים, בהוצאת אסיה, ו-רקוויאם לשלום: ייצוג הסכסוך בקולנוע הישראלי בעקבות אינתיפאדת אל־אקצה, בהוצאת ספרא.

באותה השנה יצר אוטין יחד עם יובל יפת עבור הבלוג שורה ראשונה סדרת רשת בת חמישה פרקים המתבססת על ספרו שיעורים בקולנוע - בכל פרק מנתח אוטין אלמנט סגנוני ייחודי של סרט ישראלי חדש[8].

פרסומיםעריכה

  • "קרחונים בארץ החמסינים - הקולנוע הישראלי החדש - שיחות עם במאים". ספר העוסק בקולנוע הישראלי החדש באמצעות מאמרים ושיחות עם במאים בולטים, הוצאת רסלינג (2008)
  • שיעורים בקולנוע - שיחות עם יוצרות ויוצרים ישראלים, הוצאת אסיה (2017)
  • רקוויאם לשלום: ייצוג הסכסוך בקולנוע הישראלי בעקבות אינתיפאדת אל־אקצה, הוצאת ספרא, 2017
  • עורך "רואים שקוף – במאים ואנשי קולנוע על סרטי איתן גרין". חוברת מאמרים לכבוד המחווה לאיתן גרין במסגרת פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה (2008)
  • "אורסון וולס" מתוך הסדרה "במאים נבחרים". מחבר המאמר המרכזי בספר. עורך הסדרה: ניסים דיין. בהוצאת משרד החינוך. (2011)
  • "הקולנוע הישראלי החדש – פורטרט של תעשייה". מאמר לספר "הקולנוע הישראלי בן זמננו" שפורסם באיטלקית בשנית 2009 בהוצאת מרסיליו. "Il Nuovo Cinema Israeliano: Ritratto di un'industira". In M. G. De Bonis, et al. (Eds.) Il Cinema Israeliano contemporaneo (pp. 73-87). Venezia: Marsilio. 2009 (Italian) (באיטלקית)
  • ביקורת הספר "קולנוע ישראלי" מאת אלה שוחט", הוצאה מחודשת מ-2010, בכתב העת האקדמי: Historical Journal of Film, Radio and Television, volume 31, issue 4 (באנגלית)

מאמרים נבחריםעריכה

הערות שולייםעריכה