זבלוטובאוקראינית: Заболотів, זבולוטיב; בפולנית: Zabłotów; ביידיש: זאַבלאָטאָוו) היא עיירה במחוז איוואנו-פרנקיבסק שבאוקראינה, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.

זבלוטוב
Заболотів
סמל זבלוטוב
סמל זבלוטוב
סמל זבלוטוב
דגל זבלוטוב
דגל זבלוטוב
דגל זבלוטוב
אנדרטה של טאראס שבצ'נקו במרכז זבלוטוב
אנדרטה של טאראס שבצ'נקו במרכז זבלוטוב
מדינה אוקראינהאוקראינה אוקראינה
מחוז מחוז איוואנו-פרנקיבסקמחוז איוואנו-פרנקיבסק איוואנו-פרנקיבסק
גובה 233 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 3,998 (1 בינואר 2019)
קואורדינטות 48°28′N 25°17′E / 48.467°N 25.283°E / 48.467; 25.283
אזור זמן UTC+2

תולדות היישוב

עריכה

זבלוטוב נזכרת לראשונה בשנת 1455, והייתה בבעלות משפחות אצולה. בראשית המאה ה-17 נהרס היישוב מפלישת הטטרים, אך לאחר מכן השתקם, ובראשית המאה ה-18 קיבל זכויות עיר.

פרנסת העיירה לאורך השנים הייתה על גידול ועיבוד טבק, ועם חיבורה לרשת מסילת הברזל במאה ה-19, הואץ פיתוחה.

יהודי זבלוטוב

עריכה

יהודים ישבו בזבלוטוב מהכרזתה כעיר. בראשית המאה ה-19 התיישב בעיירה האדמו"ר רבי דוד הגר, והדבר הביא לגידול בקהילה היהודית במקום. בשנת 1903 פרץ בעיירה פוגרום. במהלך מלחמת העולם הראשונה הייתה העיירה בחזית הלחימה זמן רב, ופרצה בה מגפת טיפוס הבהרות, שהפילה חללים רבים מקרב האוכלוסייה היהודית. לאחר המלחמה השתקמה הקהילה בעיירה בסיוע הג'וינט ויוצאי היישוב בארצות הברית.

בין מלחמות העולם התגברה בעיירה הפעילות הציונית, ופעלו בה תנועות נוער ציוניות רבות. בשנים אלה נמנו בעיירה כ-1,700 יהודים, כמחצית מתושביה. בשנות השלושים של המאה ה-20 גברו והלכו התקיפות האנטישמיות בעיירה. עם כיבוש העיירה בידי הסובייטים בספטמבר 1939, הופסקה בה הפעילות היהודית והציונית, ועסקי היהודים בה הולאמו.

בשואה

עריכה

ב-1 ביולי 1941, במהלך מבצע ברברוסה, נכנסו לעיירה כוחות הצבא ההונגרי, והחלו בהחרמת רכוש היהודים בה, ובלקיחת היהודים לעבודות כפייה. בד בבד, ביצעו אוקראינים מקומיים מעשי התעללות ביהודי העיירה.

בספטמבר 1941 הועברה השליטה בעיירה לידי הגרמנים, ואלו הטילו על יהודי היישוב גזירות שונות, והגבירו את עבודות הכפייה בה.

ב-22 בדצמבר 1941 פשטו שוטרים גרמנים ואוקראינים על העיירה, וריכזו את יהודיה בשוק המקומי, תוך ירי בחולים ובתשושים במיטותיהם. במהלך האקציה הצליחו להימלט מהעיירה מספר מאות יהודים. ממקום הכינוס הוצעדו היהודים לבורות ירי בסמוך לעיירה, וכ-1,000 מהם נרצחו שם, תוך שחלקם נקברו חיים. כ-100 יהודים נוספים נרצחו בעיירה עצמה. למחרת, הוטל על היודנרט בעיירה לשלם סכום כסף גבוה עבור כיסוי עלויות הקליעים ששימשו לרצח היהודים.

ב-11 באפריל 1942 בוצעה בעיירה אקציה שנייה, בה סרקו שוטרים גרמנים ואוקראינים את בתי היישוב, ושילחו למחנה ההשמדה בלז'ץ כ-400 יהודים מהעיירה, לצד יהודים נוספים מכפרי הסביבה. בסוף אפריל-תחילת מאי 1942 הועברו אחרוני יהודי העיירה לגטו קולומיאה, תוך גזל כל רכושם. בגטו זה מתו רבים מיהודי העיירה מרעב וממחלות. כ-200 יהודים ששבו לעיירה שולחו ב-7 בספטמבר 1942 לבלז'ץ, וזבלוטוב הוכרזה רשמית כ"נקייה מיהודים".

מקהילת זבלוטוב שרדו את השואה יהודים בודדים.

לקריאה נוספת

עריכה
  • עיר ומתים: זבלוטוב המלאה והחרבה, גצל קרסל, בשיתוף עם אברהם קייש, מאיר הניש ואחרים, בהוצאת יוצאי זבלוטוב בארץ-ישראל ובאמריקה, 1949

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא זבלוטוב בוויקישיתוף