זהות וירטואלית
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוח, ויקיזציה. | |
זהות וירטואלית זו זהות חברתית דרכה משתמשי האינטרנט מגדירים עצמם בקהילות מקוונות ובאתרים. זהות מתמודדת עם השאלה 'מי אני' ובדרך כלל מתקשרת לשאלות נוספות של שייכות ומיקום עצמי בהקשרים חברתיים. בתקשורת בין אישית חיוני לדעת את הזהות של האדם איתו מתקשרים על מנת להבין ולהעריך את האינטראקציה. אף על פי כן, בעולם הווירטואלי, הזהות היא מעורפלת ונעדרים רמזים רבים על האישיות.[1] ישנם גולשים המעדיפים להשתמש בשמם האמיתי בעוד שאחרים מעדיפים להיות אנונימיים ולהזדהות בכינויים. במספר פלטפורמות כמו פורומים באינטרנט ומשחקים רבי משתתפים, המשתמשים יכולים לייצג עצמם וויזואלית באמצעות בחירת אווטאר (דמות וירטואלית ויזואלית) וכן אדם אחד יכול ליצור מספר זהויות וירטואליות.
מסכה על "הזהות האמיתית"
עריכהאדם יוצר את הזהות הציבורית שלו במהלך אינטראקציות חברתיות. 'העצמי החברתי' עוסק בהצגה של מי שאני באמת או מי שהוא רוצה שאחרים יחשבו שהוא. הסוציולוג גופמן טוען כי ההחלטות של אנשים לגבי 'העצמי החברתי' שלהם, שולטות בחלק גדול מההתנהגות הציבורית שלהם. את המידע לתאוריה הוא אסף מתצפיות נטורליסטיות בהן בחן איך אנשים מתנהגים בציבור. הוא הסיק כי החיים בציבור מספקים לנו הזדמנות להציג את עצמנו בצורה אסטרטגית וליצור דימוי של עצמנו בעיני אחרים. אינטראקציות חברתיות הן הבמה בה אנו מציגים את הטענות הנ"ל, בהתעלם ממי שאנחנו באמת.[2] האינטרנט מאפשר לגולשים להציג את 'העצמי החברתי' בכל דרך בה הגולש יבחר.
דוריאן וישנייבסקי וריצ'רד קווין בספרם 'בניית קהילות וירטואליות'[3] חקרו זהויות וירטואליות עם דגש על רעיון "מיסוך" הזהות כלומר, יצירת 'מסיכה' על הזהות האמיתית. הם מצאו כי כאשר גולשים באינטרנט יוצרים אינטראקציה עם גולשים אחרים הם נוטים לבנות מסיכה על הזהות האמיתית שלהם. המסכה באינטרנט אמנם אינה חושפת את הזהות האמיתית של הגולש אך חושפת לעיתים רמזים על האדם שמאחורי המסיכה. לדוגמה, אם אדם בחר בכינוי של כוכב רוק זה חושף את התעניינותו במוזיקת רוק. אם אדם בוחר להסתיר לגמרי את הזהות שלו זה מסגיר את הפחד שלו וחוסר הערכה עצמית מאחורי המסכה השקרית. בגלל הדינמיקה הרגשית והפסיכולוגית אנשים יכולים שלא לרצות ליצור אינטראקציות ברשת. כשיוצרים את המסכה על הזהות, האדם יוצר לעצמו רשת ביטחון. אחד הפחדים הגדולים ברשת הוא החדירה לפרטיות, פחד זה מונע מאנשים לחשוף מי הם באמת, המסכה יוצרת תחושת ביטחון שגורמת ליצירת אינטראקציות ללא חשש.[4]
זהויות וירטואליות בפלטפורמות שונות
עריכהבלוגים
עריכהבלוגים מאפשרים לאינדיבידואל להביע את דעותיו ברשת ולקבל עליהן תגובות. ישנם שישה אלמנטים עיקריים אשר בלוגרים מביעים בזהות שלהם:
- זהות דרך שם וכותרת הבלוג - רוב הבלוגרים משתמשים בכינויים ולא בשמם האמיתי כדי לא ליצור קישור ישיר עם הזהות האמיתית. במחקר שנערך למדגם של 200 בלוגים, רק ארבעה מהם נכתבו על ידי אנשים שהשתמשו בשמם האמיתי. בלוגרים לעיתים חושפים פרטים בבלוג שלא היו חושפים לחברים או למשפחה, לפעמים הפרטים הללו יכולים ליצור תוצאות שליליות על מקום עבודה לדוגמה ומערכות יחסים.
- פרופיל משתמש - התוכן של הפרופיל מציע מידע בסיסי על הבלוגר, כמו עיסוק, תחביבים או כל דבר שהבלוגר חושב לנכון שעליו לחשוף.
- זהות דרך התוכן - עם הזמן, בלוגרים מספרים את הסיפורים שלהם, על המשפחות שלהם, מקום מגוריהם, ההיסטוריה שלהם ומערכות יחסים. הבלוגר יוצא מנקודת הנחה שהקורא עקב גם אחרי כל הסיפורים הקודמים שלו ולכן לא מפרט אם מזכיר סיפור שכבר כתב עליו בעבר. בלוג זה לא יומן אלא דיאלוג עם קוראים אחרים. ההחלטה של מה לשתף ומה לא תלויה בבלוגר בלבד, התוכן מאפשר להכיר את הבלוגר דרך הזהות שהוא מציג.
- זהות דרך קול - או סגנון הכתיבה, כוללים אלמנטים כמו נימה וניסוח הייחודיים לכל בלוגר. מילים לא רק מספרות סיפור אלא מציינות למשל רמות של לחץ או חוש הומור.
- זהות דרך לינקים מצורפים - בדרך כלל בלוגרים מצרפים קישורים לאתרים אחרים. קישורים אלו יכולים לספק מידע על הזהות. לדוגמה לינקים של מוזיקה שהבלוגר אוהב לשמוע, ספרים שקרא, צילומים שצילם, אתרים/ בלוגים אחרים שאהב וכו'.
- זהות דרך עיצוב ויזואלי - רוב הבלוגרים מתחילים את הבלוג שלהם בתבנית סטנדרטית אך עם הזמן הם נוטים להפוך את העיצוב לאישי. חלק מהבלוגרים יוצרים לעצמם אווטאר ויזואלי ואחרים שמים תמונה של חלק מסוים מהגוף שלהם (לדוגמה רק החלק האחורי). בנוסף לכך, בלוגרים משתפים תמונות שצילמו היוצרות מרחב ייחודי לבלוגר. בזמן שהבלוגר בוחר לעצמו זהות שתביע מי הוא, הבחירות הללו מחזקות את הנורמות החברתיות.[5]
אתרי הכרויות
עריכהבאתרי הכרויות יש אפשרות ליצור לעצמך כל זהות שרק תרצה, יכולים להמציא נתונים פיזיים, עיסוק, גיל וכו'. האדם נמצא בין המציאות לפנטזיה ובאמצעות הזהות הווירטואלית שלעיתים קרובות אינה תואמת את המציאות לגמרי, הוא בונה לעצמו דמות שהיה רוצה להיות כזו.[6]
טוקבקים
עריכההכוח של הטוקבקיסטים מתקשר לאנונימיות, ניתן להזדהות בכתיבת הטוקבק וכן, ניתן להמציא זהות וירטואלית בדויה. כשכותב הטוקבק לא צריך לעמוד מאחורי הדברים שהוא אומר, יש תחושה של שחרור (כשם שגנב פורץ עם מסכה). האינטרנט מספק בצורה זו את תחושת האנונימיות ואי חשיפה של הזהות האמיתית. בשנת 2011 עבר בקריאה ראשונה חוק הטוקבקיסטים אותו הגה חבר הכנסת זבולון אורלב. חוק זה אמור להסדיר את התנאים בהם תותר חשיפת זהותו של אלמוני המפרסם מידע באינטרנט. אדם שסבור שיש פגיעה בשמו הטוב או בקניין הרוחני שלו רשאי לדרוש מספקיות האינטרנט את שם האדם האלמוני שפרסם את התוכן, ניתן לראות בחוק זה פגיעה בשמירה על הזהות הווירטואלית.[7]
משחקי מחשב
עריכה
ערך מורחב – משחקי תפקידים המוניים ברשת
משחקי מחשב אינטראקטיביים, רבי משתתפים ברשת מאפשרים לאנשים מכל העולם להצטרף לקהילת המשחקים הווירטואלית וליצור דמויות אישיות בספירה הווירטואלית. לדמות וירטואלית זו קוראים אווטאר (דמות וירטואלית). השחקן יכול לבחור את מין האווטאר, מאפיינים פיזיים כמו צבע שיער, צבע עור, צבע עיניים ותכונות אישיות. שאר השחקנים רואים את האווטארים של המשתתפים האחרים.[8] במחקר מ-2009 התברר כי אף על פי שרוב הגיימרים הם גברים, הם בוחרים באווטארים נשיים. האפשרות לבחור בזהות וירטואלית השונה לחלוטין מהזהות האמיתית מאפשרת בריחה מהמציאות וניתוק מחיי היום יום. סיבה נוספת לכך היא האפשרות לבחור בדמות שהיא האידיאל של הגיימר, כיצד היה רוצה להיראות ב"עולם האמיתי" וכן, עיצוב אווטאר בולט גורם לו להיות במרכז תשומת הלב דבר שגיימרים רבים היו מעוניינים בו, גם במציאות.
רשתות חברתיות
עריכה- ערך מורחב – רשת חברתית מקוונת
ברשתות חברתיות מקוונות כמו פייסבוק המנויים יכולים ליצור לעצמם פרופיל משתמש אישי, לכתוב על עצמם, להוסיף תמונות, לשתף לינקים ועוד. בדרך כלל אנשים בוחרים להציג רק את הדברים השמחים והתמונות המחמיאות. אנשים נוטים שלא לפרסם סטטוסים ותגובות שליליות כדי שהחברים שרואים זאת לא יחשבו עליהם דברים שליליים וכן, שכולם יחשבו שחייהם טובים, רווי מסיבות והנאה. הפייסבוק מהווה מעין אשליה, סימולקרה - שיעתוק מזויף של משהו שאינו באמת אמיתי, אנשים מוסיפים חברים על מנת שיראו שיש להם הרבה חברים.[9] הזהות האמיתית לא בהכרח מתבטאת ברשתות החברתיות, אלא נוצרת זהות וירטואלית כפי שהגולש היה רוצה שחבריו יראו אותו. הרשת החברתית של גוגל (google+) ו־FACEBOOK מקדמים מדיניות של הזדהות בשם האמיתי. לדוגמה הסופר סלמן רושדי נחסם בפייסבוק מאחר שהשם שמופיע לו בדרכון הוא אחמד רושדי.[10] ניתן לראות במדיניות זו ניסיון לטשטש זהויות וירטואליות פיקטיביות ואנונימיות.
זהות וירטואלית בחינוך
עריכהזהות וירטואלית בחינוך באה לידי ביטוי באחת הפלטפורמות הבולטות למציאות וירטואלית, Second Life. פלטפורמה זו משמשת בין היתר, מחנכים ומורים ליצירת שיעורים אינטראקטיביים בהם תלמידים יכולים לשוטט במרחב מסוים שהגדיר המורה, ללמוד מגירויי הסביבה או מפורומים ושיחות צ'אט עם עמיתים. צורת השימוש בפלטפורמה זו מתחילה ביצירת אוואטר בדמות לבחירת המשתמש, בעזרתה משוטטים במרחב הווירטואלי. תהליך יצירת האווטאר, כמו תהליך גיבוש זהות "אמיתית" הוא תהליך מורכב, שתחילתו וסופו שונים זה מזה. האווטאר, יכול להיות כל דמות שייבחר יוצרו. במקרים אחדים, יוצר האווטאר מפתח אמפתיה כלפי הדמות שיצר ובוחר להשתמש בה לעיתים קרובות יותר. ככל שהשימוש באווטאר נהיה מגוון יותר, יוצרי אווטארים רבים מרגישים צורך ליצור יותר מדמות אחת שמייצגת אותם. במקום להחליף את מאפייני הדמות שיצרו אחת לתקופה, הם מעדיפים ליצור דמויות נוספות המייצגות אותם במצבים שונים בחייהם. מחנכים ומורים, עשוים להרגיש צורך לפתח מספר דמויות שכאלו, על מנת להשתמש בכל אחת מהן בסיטואציה אחרת, חברתית או מקצועית בנפרד.[11]אחד הדברים המעניינים ביצירת זהות וירטואלית בהקשר של חינוך, הוא היכולת של תלמידים לחקור נושאים מורכבים או מאתגרים יותר מבלי להיות חשופים לביקורת, היות שהם משתמשים בשם בדוי, בוחרים בנראות פיזית שונה ומשוטטים במרחב כאשר לא ניתן לזהות אותם. הניתוק מהזהות ה"אמיתית" של הלומד, מאפשרת לו להיות חלק מסיטואציות תרבותיות שככל הנראה לא היה מתנסה בהן במרחב אחר. משתמשי Second Life מעידים על הצורך להשתמש בזהות שלא בהכרח מייצגת אותם בחייהם, כדי להיות חלק מקבוצות מסוימות ולחוות וללמוד על תחומים המעניינים אותם. זהות האווטאר מאפשרת ללומדים רבים לפרוץ את גבולות המראה החיצוני כדי להשתלב בסביבות המעניינות אותם מבלי לחשוש שישפטו או לא יקבלו אותם מסיבות שונות. עם זאת, השימוש בזהות שאינה מייצגת את האדם מאחורי האווטאר, לא תמיד מאפשרת לאותו אדם לייצר חברויות אמיתיות עם אווטארים אחרים במרחב ה-Second Life, לכן בסיטואציות רבות ייתכן שיוצר האווטאר ירגיש צורך לחשוף את זהותו האמיתית כדי ליצור חברות המבוססת על זהותו האמיתית. יצירת האווטאר והזהות בסביבת ה-Second Life, מאפשרת לתלמידים להיות עמיתים ללמידה של חבריהם ולא רק ללמוד בדרכים המסורתיות. למורים לעומת זאת, ניתנת האפשרות להיות מקדמים ומנחים של אותם תלמידים ולאפשר להם להתנהל בסביבה זו כפי שהיו רוצים לעשות במרחב הכיתתי של בית הספר.
הערות שוליים
עריכה- ^ . Donath S. J.(1995) Identity and deception in the virtual community. Prepared for: Kollock, P. and Smith M. (eds). Communities in Cyberspace. London: Routledge
- ^ Goffman, E (1959) The Presentation of Self in Everyday Life New York: Doubleday Anchor
- ^ Dorian Wiszniewski and Richard Coyne: Building Virtual Communities
- ^ Wiszniewski, Dorian., & Richard Coyne (2002), Mask and Identity: The Hermeneutics of Self-Construction in the Information Age. In K. Ann Renninger & Wesley Shumar (Ed.) Building Virtual Communities (pp. 191-214). New York, New York: Cambridge Press
- ^ Dennen, Vanessa Paz (2009), "Constructing academic alter-egos: identity issues in a blog-based community", Identity in the Information Society (Springer) 2: 7
- ^ Whitty, M.T. & Carr, A.N. (2003). Cyberspace as potential space: Considering the web as a playground to cyber-flirt. Human Relations, 56(7), 861-891.
- ^ יהונתן ליס, חוק הטוקבקיסטים אושר בקריאה ראשונה, באתר ynet
- ^ Turkle, S. (1997b). Multiple subjectivity and virtual community at the end of the Freudian century. Sociological Inquiry, 67(1), 72-84
- ^ וויליאם דרסיוויץ, השראה: החברות מתה, באתר כלכליסט, 24 בדצמבר 2009
- ^ אהוד קינן, סלמן או אחמד רושדי? שאלו את פייסבוק, באתר ynet, 15 בנובמבר 2011
- ^ Steven Warburton, Loving Your Avatar