זולטאן רונאי
זולטאן רונאי (במקור רוזנטל,[1] בשם ספרותי בדוי זולטאן ואנדור, בהונגרית: Rónai Zoltán; בודפשט, 16 באוגוסט 1880 – בריסל, 17 במאי 1940) היה עורך דין, סוציולוג, פוליטיקאי סוציאל-דמוקרטי קומיסר העם לענייני משפט (שר משפטים) ואחר כך סגן קומיסר העם לענייני פנים (סגן שר הפנים), חבר "מועצת הפיקוד המהפכני" בתקופת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית, גיסו של ז'יגמונד קונפי.
 | |
| לידה |
16 באוגוסט 1880 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| התאבד |
17 במאי 1940 (בגיל 59) בריסל, בלגיה |
| מדינה |
הונגריה |
| תפקיד |
|
| מפלגה |
המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ההונגרית |
  | |
ביוגרפיה עריכה
עד 1919 עריכה
זולטאן רונאי נולד במשפחה יהודית, למד בתיכון בבודפשט ולאחר מכן החל משנת 1898 ללמוד בפקולטה למשפטים וכן מדע מדינה באוניברסיטת בודפשט (היום אוניברסיטת אטווש לוראנד), שם קיבל דוקטור במשפטים וב-1908 את רישיון עורך הדין. לאחר מכן פתח משרד עורכי דין בבודפשט, בכתובת Váci körút 21 (היום: Bajcsy-Zsilinszky út). לפני מלחמת העולם הראשונה הצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית ההונגרית (MSZDP), היה הנציג המשפטי של כמה איגודים מקצועיים, כתב מאמרים עבור היומון נפסבה ו"סוציאליזם", כמו גם לכתב העת למשפטים, והיה חבר בחוג גליליאו.[2]
בשנת 1919 עריכה
ב-22 בינואר 1919 מינתה אותו ממשלת מיהאי קארואי לפרופסור מן המניין באוניברסיטת בודפשט והיה עליו ללמד מדע המדינה. בשל חילוקי דעות בין הפקולטה לשרת התרבות, רונאי הושבע בפני מועצת השרים (ממשלה) ב-4 בפברואר, אך לא הייתה לו הזדמנות ללמד בשל התפקד הפוליטי שקיבל על עצמו. בממשלת ברינקי הפך לצד דיולה פיידל מזכיר מדיני (סגן שר) לעבודה ולרווחה בפברואר 1919. עם הקמת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית ב-21 במרץ ועד 24 ביוני היה קומיסר העם לענייני משפט (שר המשפטים). הוא פיתח את חוקת הרפובליקה, הקים וארגן את רשת בתי המשפט המהפכניים, וגם הסדיר ופיקח על פעולתם. ביום הכרזת הרפובליקה, הוא עדיין התנגד, אך מאוחר יותר קיבל את איחוד שתי מפלגות העובדים (הסוציאל-דמוקרטית והקומוניסטית). ב-23 ביוני האספה הלאומית של המועצות (סובייטים) בחרה בוועד הניהול המרכזי של הרפובליקה, שגם הוא הפך בו לחבר. הוועדת המסדרת בחרה מחדש את קומיסרי העם למחרת, ורונאי מונה לסגן קומיסר העם לענייני פנים (סגן שר הפנים) בנוסף, החל מה-29 ביוני 1919, עמד בעצם גם בראש הקומיסריאט העם למשפט במקום פטר אגושטון (אנ') (שוב שר המשפטים). במשך 133 הימים של הרפובליקה הוא השתייך לזרוע המרכזית של ז'יגמונד קונפי, גיסו.
לאחר נפילת הרפובליקה עריכה
לאחר נפילת הרפובליקה, ממשלת פיידל מינתה אותו למזכיר מדיני לענייני פנים (סגן שר הפנים), אך הוא לא נכנס לתפקיד, והיגר לווינה, שם הפך לאחד ממנהיגי "קבוצת האור" לצד וילמוש בהם וקונפי. הוא כתב מספר מאמרים עבור עיתון המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית, ה-Der Kamp, ופרסם גם בשם הבדוי זולטאן ואנדור בנפסבה ובסוציאליזם. במאמריו הוא מתח ביקורת על המשטר של מיקלוש הורטי בהונגריה ועל הסוציאל-דמוקרטים ההונגרים. בינתיים נתבע מספר פעמים בהונגריה. לאחר הדיקטטורה הפרולטרית, המינויים שנעשו בתקופה שלאחר מהפכת החרציות בוטלו, כלומר ההחלטה שהכריזה על מינויו כפרופסור באוניברסיטה ברוני כבלתי חוקית ואסרה עליו להחזיק בתואר פרופסור באוניברסיטה. בשנת 1921 הצטרף רונאי לקבוצה ההונגרית של מה שכונה "הבינלאומי שניים וחצי". לאחר תבוסת מרד שוצבונד, הוא עבר מווינה לפראג ולאחר מכן לציריך, לימים התגורר בבלגיה, שם עבד אצל פרידריך אדלר במזכירות האיגוד הבינלאומי לפועלים סוציאליסטיים (SZMI) וערך את עיתונו, International Information. בשנות ה-30 של המאה ה-20, בין השנים 1934–1938, החל שוב לכתוב מאמרים ל"סוציאליזם", והיה ראש הטור בעיתון. הוא התאבד לאחר הפלישה הגרמנית לבלגיה.
רונאי היה מזכיר ומרצה בחברה למדעי החברה ובבית הספר החופשי למדעי החברה. (החברה למדעי החברה הוקמה ב-23 בינואר 1901, והתפרקה בתחילת 1919 במקביל להגירתו של אוסקר יאסי והפסקת הופעתו של כתב העת של למדעי החברה בשם "המאה העשרים" (Huszadik Század)). רונאי התקבל בשנת 1908 לתא הבונים החופשיים של מרטינוביץ', אותו עזב בשנת 1918.
משפחתו עריכה
אביו היה ברנאט רונאי (1847–1918) (רוזנטל עד 1882),[3] סוחר יליד קישקונפלדיהאזה ושל אילונה קישפאלבי (1855–1943) (קליין עד 1878),[4] ילידת משפחה יהודית גם היא. לזולטאן היו שני אחים: שאנדור רונאי וארז'בט רונאי, אשתו השנייה של ז'יגמונד קונפי. ב-8 ביולי 1918 בבודפשט, נשא זולטאן רונאי את פלורה פּייזנר, מורה, בתם של איגנץ פּייזנר ושל ברתה וייס.[5]
עבודותיו החשובות עריכה
- זכות בחירה אוניברסלית ואויביה (1901)[6]
- איזון המדיניות החברתית ההונגרית (1908)
- מאבק גזעי והיווצרות מדינה (1909)
- מדעי המשפט הנכון (1910)
- בעיות סוציאליסטיות (1912)
- סוגיית חבר המושבעים והרפורמה של חבר השופטים ההונגרי (1913)
לקריאה נוספת עריכה
- אגנש קניירש (עורכת ראשית), זולטאן רונאי, בלקסיקון הביוגרפי ההונגרי 1000–1900, 1969 (ברומנית) מסת"ב 9630525003
- אלברט וארי: קורבנות השלטון האדום בהונגריה. בודפשט. ISBN 978 963 848 400 0
- "Rónai Zoltán". Magyar Életrajzi Index. Petőfi Irodalmi Múzeum.
- "Magyarországi egyetemi tanárok életrajzi adattára 1848–1944 I. Zsidó és zsidó származású egyetemi tanárok" (PDF). Eötvös Loránd Tudományegyetem. ELTE Eötvös Kiadó. 2012. pp. 122–123. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2016-03-09.
- יוז'ף בלן: ממשלות הונגריה. 1848–1987. 1987
- לקסיקון להיסטוריה של תנועות הפועלים. עורך ראשי הנריק ואש. 1972
- ז'וז'נה אגנש ברני: בודפשט והבניה החופשית. 2005
- לקסיקון ביוגרפי הונגרי חדש. עורך ראשי לאסלו מרקו. 2004 ISBN 963-547-414-8
- Nagy Csaba: A magyar emigráns irodalom lexikona. Bp., Argumentum Kiadó-Petőfi Irodalmi Múzeum és Kortárs Irodalmi Központ, 2000.
- Magyar Nagylexikon. Főszerk. Élesztős László (1-5. k.), Berényi Gábor (6. k.), Bárány Lászlóné (8-). Bp., Akadémiai Kiadó, 1993-. ; általános
- Révai Új Lexikona. Főszerk. Kollega Tarsoly István. Szekszárd, Babits, 1996-.
- Faragó László: Rónai Zoltán. Szocializmus, 1946. 6. sz.
- Kőhalmi Béla: Rónai Zoltán. Magyar mártír írók antológiája. Bp., 1947.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ A Belügyminisztérium 1882. évi 19406. sz. rendelete. Névváltoztatási kimutatások 1882. év 12. oldal 60. sor.
- ^ "A Galilei Kör programja". Petőfi Irodalmi Múzeum.
- ^ A Belügyminisztérium 1882. évi 19406. sz. rendelete. Névváltoztatási kimutatások 1882. év 12. oldal 58. sor.
- ^ A Belügyminisztérium 1878. évi 11127. sz. rendelete. Névváltoztatási kimutatások 1878. év 2. oldal 22. sor.
- ^ A házasságkötés bejegyezve a Bp. VI. ker. állami házassági akv. 735/1918. folyószáma alatt.
- ^ Magyar zsidó lexikon. Szerk. Ujvári Péter. Bp., Zsidó Lexikon, 1929.