זיגפלד הגדול

סרט משנת 1936

זיגפלד הגדולאנגלית: The Great Ziegfeld) הוא סרט מוזיקלי-ביוגרפי שהופק על ידי מטרו גולדווין מאייר בשנת 1936 אודות חייו של האמרגן והמפיק הבכיר בברודוויי של ראשית המאה ה-20, פלורנץ זיגפלד. הסרט זכה בשלושה פרסי אוסקר בהם פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר ופרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותרלואיז ריינר) והיה מועמד לארבעה נוספים, בהם פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר.

זיגפלד הגדול
The Great Ziegfeld
כרזת הסרט
כרזת הסרט
כרזת הסרט
בימוי רוברט לאונרד עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי האנט סרומברג עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט ויליאם אנתוני מגווייר עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה ויליאם ס. גריי עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים ויליאם פאוול, מירנה לוֹי, לואיז ריינר
מוזיקה וולטר דונלדסון, אירווינג ברלין
צילום אוליבר ט. מרש, ריי ג'ון, ג'ורג' ג' פולסיי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה מטרו גולדווין מאייר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה MGM
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 8 באפריל 1936
משך הקרנה 185 דקות
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט ביוגרפי, סרט מוזיקלי, סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים 3 פרסי אוסקר, 4 מועמדויות
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ויליאם פאוול בתפקיד פלורנץ זיגפלד

עלילה

עריכה

הסרט מתחיל בשאיפתו של פלורנץ זיגפלד, בנו של פרופסור למוזיקולוגיה, להתפתח בתחום תעשיית השעשועים בתערוכה העולמית של שיקגו (1893) כאמרגנו של איש שרירים גרמני. יריבו על אהדת הקהל הוא ג'ק בילינגס (בגילומו של פרנק מורגן), אמרגנה של אחת האטרקציות המרכזיות של התערוכה, רקדנית הבטן "מצריים הקטנה". מאוחר יותר, על סיפונה של ספינה המפליגה ללונדון נפגשים השניים שנית, בילינגס מספר לזיגפלד שהוא עומד להחתים את הרקדנית הצרפתייה היפהפייה אנה הלד (לואיז ריינר). זיגפלד מוקסם מהלד ואף על פי שאיבד את כל כספו בהימורים הוא מצליח להחתים אותה. לאחר קריירה לא מוצלחת שלה בניהולו השניים מתחתנים.

בשכנועה מחליט זיגפלד להעלות בניו יורק מופעי רביו שיחקו את מופעי הבורלסקה של מועדוני פריז כדוגמת פולי ברז'ר, תוך התאמתם לטעם הקהל האמריקאי. כך נולדים סדרת מופעי "שגיונות זיגפלד" הזוכים להצלחה מסחררת עבור השניים. בקטעים אלה בסרט מופיעים בתפקיד עצמם כוכבי מופעים אלה בעבר, פאני ברייס וריי בולג'ר.

עקב ניסיונו של זיגפלד לטפח את הקריירה של אודרי דיין (וירג'יניה ברוס), מגלה הלד קנאה ומתחננת בטלפון שבעלה לא יעזוב אותה, אולם ללא הועיל, השניים מתגרשים ומאוחר יותר נושא זיגפלד לאשה את בילי בורק (מירנה לוֹי), סצנת הטלפון מוזכרת כזו שזיכתה את ריינר באוסקר[1]. זיגפלד הולך מהצלחה להצלחה, כשבשיאו הוא מריץ במקביל ארבעה מופעים שונים בברודוויי. אולם, טעם הקהל משתנה. במהלך ההופעות של המחזמר המצליח ביותר שלו "ספינת השעשועים" מכה בארצות הברית קריסת הבורסה המובילה לשפל הגדול. זיגפלד, שהשקיע את כל הונו בעסקי השעשועים, מגלה שמצבו הכספי בכי רע, נופל למשכב ומת.

חוסר דיוקים

עריכה
  • אף על פי שג'ורג' גרשווין כתב מוזיקה למופעי שגיונות זיגפלד, ה"רפסודיה בכחול" שלו לא נוגנה מעולם במסגרת זו, כפי שמוצג בסרט.
  • ההפקה המקורית של "ספינת השעשועים" הייתה הצלחה גדולה. ההפקה הראשונה של המחזה עלתה בדצמבר 1927, נמשכה עד ראשית 1929 וירדה לפני פרוץ המשבר הכלכלי. רק ההפקה החוזרת של המחזה, ב-1932, שהעלה זיגפלד לאחר שהצליח לגייס סיוע, היא שהושפעה מהמשבר.
  • הסיבה להתדרדרותו הכספית של זיגפלד הייתה השקעת כל הונו כמעט בתיאטרון זיגפלד, טרם המשבר הכלכלי, אך הוא הצליח להשתקם לפני מותו.

ההפקה

עריכה

הסרט הופק כסרט מוזיקלי עתיר קטעים הלקוחים ממחזות הזמר שהפיק זיגפלד ושחזור של מופעי שגיונות זיגפלד עם מוזיקה שכתבו שניים מהכותבים המקוריים שעבדו עמו, וולטר דונלדסון ואירווינג ברלין.

הפקת הסרט החל באולפני יוניברסל בשלהי 1934, אך בשל קשיים כלכליים של האולפנים נמכרה ההפקה, כולל קטעי הופעה שכבר צולמו, ל-MGM. פאוול נשאר שחקן של יוניברסל והופיע באותה שנה גם בלהיטם "אישי גודפרי", עליו היה מועמד לפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר.

פרסים

עריכה

זכיות:

מועמדויות:

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא זיגפלד הגדול בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ אורי קליין, פרופיל של מלך, באתר הארץ, 11 בפברואר 2011