זינגשפיל
זינגשפיל (מגרמנית: Singspiel; מילולית: "משחק-שיר") הוא צורה של דרמה מוזיקלית בגרמנית, הנחשבת למין אופרטה או אופרה. את הזינגשפיל מאפיין דיאלוג מדובר, המבוצע לפעמים על רקע מוזיקלי ומשובץ בהרכבי שירה, שירים פופולריים, באלאדות ואריות (הנושאות לעיתים קרובות אופי עממי ופזמוני).
הזינגשפילה הראשונים תורגמו כנראה מאופרות בלדה אנגליות משלהי המאה ה-18. גם אופרות קומיות צרפתיות (אופרה קומיק) הועברו לעיתים קרובות לגרמנית. הזינגשפיל נחשב לבידור קל ועממי, לרוב בביצוע להקות נודדות בניגוד ללהקות קבע מבוססות במרכזים מטרופוליטניים.
עלילות הזינגשפיל קומיות או רומנטיות בטבען, בדרך כלל, ולעיתים קרובות יש בהן יסודות של קסם וכשפים, יצירי דמיון ומאפיינים מוגזמים קומית של טוב ורע. אף כי מוטיבים טראגיים היו שכיחים פחות, רוב הזינגשפילה שתופסים עדיין מקום ברפרטואר האופרה המודרני החשוב, הם אלה שנכתבו על נושאים רציניים יותר, כמו "פידליו" של בטהובן או "הקלע החופשי" של ובר.
מוצרט נגע בסוגה, על פי הזמנה קיסרית לתיאטרון הלאומי החדש בווינה, ביצירתו "החטיפה מן ההרמון" משנת 1782. הוא המשיך לכתוב בסוגה זו יצירות כמו "מנהל התיאטרון" ו"חליל הקסם", אם כי יש טוענים שזו האחרונה ממזגת בה מספר ניכר של יסודות מסוגות שונות, מוזיקליות ודרמטיות, ומשום כך אי אפשר להגדיר אותה באופן ברור ומובהק.
הזינגשפיל נחשב למבשר האופרה הגרמנית הרומנטית, ורבים ממלחיני הסוגה, כמו בטהובן וובר, סללו את הדרך לסגנון האופראי המורכב יותר, הנקשר עם וגנר, ריכרד שטראוס ואחרים. אלא שכתוצאה מהתפתחות זו התיישן הזינגשפיל עצמו, ביסודו של דבר, ונעלם עד סוף המאה ה-19. פרט לקומץ יצירות, רוב הסוגה איננה נחשבת עוד, על פי רוב, לחלק מן הקאנון הקלאסי המודרני.
מקור
עריכה- Barbara Russano Hanning, Donald Jay Grout: Concise History of Western Music, W.W. Norton & Company, 1998.
קישורים חיצוניים
עריכה
- זינגשפיל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)