זיקה (ייבום)

זיקה הוא מושג תלמודי בהלכות ייבום השנוי במחלוקת, ומהותו קשר בין היבם (אחיו של הנפטר) ליבמה שנפלה לפניו לייבום - עוד לפני הייבום, הנובע מהקשר של היבמה לבעלה שנפטר.

מהות הזיקהעריכה

כאשר אדם מת בלי בנים ואשתו נופלת לפני אחיו ליבום, הדבר מסמן או מהווה קשר קלוש של נישואין בין האשה והיבם, קשור זה קרוי זיקה. במקרה שקשר כזה נוצר, דין היבם דומה לדין הבעל לעניין דיני קרובות מדרבנן, מפני השייכות לקשר האישות הרגיל. דיני אישות אלו גורמים לכך שהאשה שנופלת ליבום נחשבת במידה מסוימת כאשתו של היבם, ולכן חלים עליהם הרבה מדיני האישות שבין אשה לבעלה; אסור ליבם להתחתן עם אחותה של היבמה בחייה, או לחלופין עם אמה - גם לאחר פטירתה, כאילו הייתה אשתו.

הגמרא[1] מסבירה ש"זיקת נשואה עושה ספק נשואה", כלומר שהזיקה היא קשר שדנים אותו כספק נישואין לעניינים מסוימים. לדוגמה, אם שומרת יבם נפטרה כשיש בידה נכסים מסוימים, היבם ויורשי היבמה שמגיעים ממשפחתה יחלקו בנכסים כאילו אנו דנים באישה שספק אם נישאה[2]. הרשב"א[3] מסביר שבגלל שאנחנו מסתפקים אם לבסוף היבם ייבם ויממש את זיקתו או יחלוץ, הזיקה מקבלת דינים של ספק.

מהות המחלוקת בעניין זיקהעריכה

הגמרא[4] מביאה את מחלוקת רב ושמואל בשאלה האם יש זיקה או לא. לדעת שמואל, יש זיקה ולכן היבם יהיה אסור בקרובות היבמה מדרבנן כדין קרובות אשתו, ואילו לדעת רב אין זיקה והיבם לא נאסר בקרובות יבמתו.

הרמב"ן[5] מסביר שמחלוקתם לא האם הקשר בין היבמה ליבם קיים, ושהמחלוקת היא באופי הזיקה. לדעה שאין זיקה, הזיקה לא נובעת מהיבם, אלא שהיא מהווה המשך לקשר בין הבעל הראשון ליבמתו. לעומת זאת, לדעת מי שסובר שיש זיקה, ישנו קשר חדש שנוצר בין כל יבם ליבמה. הרב יוסף דוב סולובייצ'יק[6] הסביר ע"פ הרמב"ן, שלפי השיטה שהזיקה נובעת מהבעל, הבעל הוא לא מי שאוסר את היבמה בקרובותיו, ולכן גם אין סיבה לגזור עליו איסורים כלפי קרובות יבמתו. אך אם היבם הוא המקור לזיקה, יש מקום לגזור מדרבנן שייאסר גם הוא מקרובות היבמה.

השפעות דיני הזיקהעריכה

ההנחה הפשוטה בגמרא היא כי דיני זיקה אלו יכולים רק לאסור על היבם את קרובות האשה, כאחותה או אמה, אך אין קשר האישות נחשב לגמרי כאשה נשואה, אלא הזיקה היא כמקצת אישות[7] לעומת זאת, ישנה דעה בודדה[8] כי קשר זיקה זה מחשיב את האשה לאשתו הגמורה של היבם, ואף מנתק אותה מקשר האישות של הראשון, ולכן גם אם הוא לא יבם לבסוף, היא נחשבת לאשתו של היבם ולא לאשתו של הראשון, ואף על פי שההלכה היא שאסור לאח לייבם אשת אח שלא היה בעולמו, כלומר שאח שנולד לאחר פטירתו של המת שנפטר ללא בנים, אסור לו לייבם את היבמה והיא נאסרה עליו עולמית, כאשר היה אח נוסף - מלבד האח הנולד - שהיבמה נפלה לפניו ליבום, נחשבת היבמה לאשתו של השני, ולכן אין אשה זו נחשבת לאשת אחיו שלא היה בעולמו לגבי האח הנולד, ומותר לה לבם אותה, במקרה שהיא תפול לפניו ליבום בפעם אחרת.

לעומת זאת, כאשר לא אותו יבם ייבם את היבמה אלא אח אחר, אין דיני זיקת היבמה לאחר האחר חלה לגבי היבם, מכיוון שכך הוא דין הזיקה, שכל אחד מהיבמים כאשר הוא מייבם אין משפיעה עליו זיקת היבמה לאחר[9]

זיקה ליבם שמתעריכה

גם במקרה שאחד מהאחים מת, נחשבת זיקת היבמה אליו כזיקת אישות, ולכן אם אשתו הייתה ערווה לאחת מהאחים, נחשבת היבמה לצרת ערווה. ולמרות שאם הוא לא מת, אין היבמה נחשבת לצרת ערווה, מכיוון שזיקתו של אח אחד אינה משפיעה על האח האחר כל זמן ששניהם בחיים, כאשר הוא מת משפיעה זיקתו על האחר ואוסרת עליו לייבם את היבמה אם על ידי הזיקה היא נעשית לצרת ערווה[10] יש המסבירים זאת בנימוק שכאשר הוא מת מתגברת הזיקה מכיוון שאז היא עומדת ליבום מחמת האח השני[11] ובכך מתגברת קשר האישות שביניהם[12].

זיקה בשני יבמיןעריכה

ישנן דעות בתלמוד כי גם אם יש קשר נישואין של זיקה, הדבר קיים רק כאשר יש אח אחד שעליו מוטלת המצווה, אך כאשר ישנם שני יבמים לא ניתן לקשר קשר זיקה ביניהם מכיוון שקיומם של שני יבמים כשני בעלים הוא דבר בלתי אפשרי שהרי אין אפשרות הלכתית לקשר זוגי בין אשה לשני אנשים, אך למרות זאת יש הסוברים שגם במצב כזה יש זיקה, המוטלת על האח הבכור שעל עיקר המצווה.

סוגי הזיקהעריכה

בעוד שסוג הזיקה הרגיל מוגדר בגמרא כ"זיקה", ישנה דעה המיוחסת לפי רב אושעיא - לרבי שמעון, כי "זיקה ככנוסה", כלומר שהדבר נחשב כאילו כבר נישאה עמו כליל מהתורה, ואין נחשב עוד אישות המת, אלא אישות היבם. אם כי נחלקו הראשונים אם הדבר אמור רק לעניין היבום, או גם לעניינים אחרים. דעתו של התוס' רי"ד היא שהדבר אמור רק לגבי דיני הזיקה והיבום, שנחשבת אשת המת ולא אשת החי, אך אין זו אישות גמורה, ולכן אין הזיקה מחילה איסורי קרובות מהתורה[13] אך הרשב"א סובר כי האישות היא אישות גמורה, ואם הזיקה הייתה דין מהתורה היא הייתה אוסרת את היבם בקרובות האשה, ומכך מוכיח הרשב"א[14] כי דיני הזיקה הם מדרבנן[15]

דעות הלכתיות בעניין זיקה
שם התנא או האמורא דעתו בנושא יש זיקה ביבם אחד דעתו בנושא יש זיקה בשני יבמין הערות מקורות במסכת יבמות
רבי שמעון בר יוחאי (לפי דעת רב אושעיא) ”יש זיקה וזיקה ככנוסה”, אפילו לעניין דינים מהתורה, 1. אשת אחיו שלא היה בעולמו: מיד כאשר מת האח עוברת האישות לאח החי, וגם אם נולד אחר כך אח נוסף אין היא ראויה להנשא לו מכיוון שכנשואה היא חשובה על ידי זיקה ככנוסה, ואינה נחשבת ל"אשת אחיו שלא היה בעולמו" 2. נחשבת כנשואה אפילו שלא נשאה בסוף נחשבת ככנוסה, ואינה נחשבת עוד לאשמת המת לעניין יבום בשני יבמין מספקא ליה ולכן אם נפלה יבמה לפני שני אחים חיים, ועשה בה האחד מאמר יבמין ומת והותיר אחריו אשה אחרת, מייבם לאיזה מהן שירצה (לאשת האח הראשון או לאשת האח השני) והשנייה חולצת ואינה מתייבמת, כי ספק הוא אם יש זיקה, ונחשבת כאילו נשאה האח המת כך שדי לייבם אחת מהן שהרי שניהן באין מבית אחד הרשב"א מסביר כי לפי הזיקה שיש זיקה בשני יבמין, הזיקה חלה על מי שלבסוף ייבם בפועל, ונפקעת מהאח שלא ייבם. לעומת זאת, אם אחד מהאחים מת כך שלא ניתן לדעת אם היה מייבם או לא, לא ניתן להפקיע את כוחו ויש להחשיבו מספק ככנס את היבמה. במקרה ששני האחים, שהיו קיימים בשעת הנפילה לייבום נפטרו ונולד אח אחר יח, ב - יט א
רבי שמעון בר יוחאי לפי דעת רב פפא אין זיקה אין זיקה כך היא מסקנת הגמרא יח, ב
רבי מאיר אין זיקה אין זיקה סובר שאסור לבטל מצוות יבמין, וממילא אין משמעות ל"אין זיקה" לעניין שתי אחיות שנפלו לפני שני יבמין, ואסור לאחד מהם לייבם את אחת מהיבמות, למרות שאין בעיה של "אחות זקוקתו" מדין "זיקה", אסור הדבר כי אסור לבטל מצוות יבמין, ואפילו לבטל מספק - שמא ימות אחד מהיבמין ואז לא יוכל השני לחלוץ או לייבם את שניהם, שהרי השנייה אסורה לו מדין אחות אשה, ולכן על שניהם לקיים חליצה יז, א
רבן גמליאל אין זיקה. הוא לא כותב זאת בפירוש, אבל ההוכחה לכך היא כי הוא פוסק שאדם שנשא קטנה שהשיאוה אמה ואחיה וקידושיה מדרבנן, ונפלה לפניו יבמה שהיא אחות אשתו הקטנה, אין אומרים ליבמה למאן, אלא ישאר עמה עד שתגדיל שאז יהפכו קידושיה לקידושין מהתורה על ידי קידושי ביאה, וממילא תפטר השנייה מחליצה וייבום (ואין לנו לחשוש לביטול מצוות ייבום). ולפי הדעה האומרת שעד שלא יחזור ויבעלנה משגדל אינה מקודשת מהתורה, כיצד יבעלה משתגדל? אלא מכאן מוכח שאין זיקה. ולפי הדעה השנייה, שהקידושין נהפכים לקידושים מהתורה אוטומטית, אכן אין ראיה (ריטב"א) אין זיקה סובר שמותר לבטל מצוות יבמין כנ"ל יח א
רב הונא בשם רב אין זיקה. לפי פירוש התוספות זו הסיבה שרב סובר שגם שתי אחיות נפלו לייבום לפני אדם אחד, ומת אחת מהן מותר לו להנשא עם השנייה, למרות שכאשר האחות שנפלה לייבום הייתה כבר האחות הראשונה יבמה ואם כן נאסרה עליו שעה אחת, ורב אמר ש"כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבוא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה", מכיוון שאין זיקה והאיסור היה מחמת ש"אסור לבטל מצוות יבמין" ואיסור זה אינו חשוב כדי לומר שהיבמה נאסרה עליו אין זיקה פוסק שאסור לבטל מצוות יבמין, ולכן אין משמעות להלכה ש"אין זיקה" מחיים, שהרי אסור לו להתחתן עם קרובות היבמה (אחותה או אמה) שבכך יאסר עליו לייבם אותה, והמשמעות היא רק לעניין שומרת יבם שמתה, שמותר באמה יז, ב. כז, ב
רב יהודה (לפי גרסה אחת - בשם שמואל רבו) יש זיקה יש זיקה ותמיד אפילו לאחר מיתה, לעניין שומרת יבם שמתה שאסור באמה יז, ב
רבי יהודה בן בתירא, שמואל (פוסק כמותו) יש זיקה, ולכן שומרת יבם לשני יבמין, ואחד משני היבמין קידש את אחות היבמה, ימתין עד שהיבם השני יבצע ייבום, שאז תפק יש זיקה רב אשי סובר כי דין זיקה לפי שמואל, שהוא מדרבנן, הוא רק ביחס לדיני דיני קרובות הזקוקה לייבום שנחשבו כצרה ערווה, אבל לא לעניין צרת הזקוקה וזו אינה נחשבת כצרת ערווה יז, ב. כז, א
רב נחמן אין זיקה. מביא ראיה מהמשנה האומרת, כי שלושה אחין, שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית, מת אחד מבעלי אחיות ועשה הנשוי - נכרית מאמר ביבמה, צרתה חולצת ולא מתייבמת (כי נחשבת קצת לנשואה על ידי המאמר וממילא אשתו של הנכריה נחשבת קצת לצרת ערווה), משמע שלולי היה עושה מאמר, לא הייתה נחשבת היבמה לאשתו מדין "זיקה" ולמרות שיש רק יבם אחד (כי השני היה נשוי עם אחות היבמה ואינה מוטלת לפניו לייבום) אין זיקה, קל וחומר ל, א
רב אשי יש זיקה, קל וחומר מזיקה בשני אחים יש זיקה. מביא ראיה מהמשנה הקובעת כי שלושה אחים ששנים מהן נשואין עם שתי אחיות ואחד נשוי נכרית, וגירש אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת נשוי נכרית, ונפלה אשתו לייבום לפני שתי האחין, וכנסה המגרש ומת - מותרת היבמה לאח האחר שנשוי עם האחות האחרת. משמע מהמשנה, שרוצה לומר שהסיבה שמותרת לאח הנשוי עם אחת האחיות היא מכיוון שכאשר נפלה לייבום בפעם הראשונה, לאחר מות הנשוי נכרית ונפלה לייבום גם לפני האח השני, היה זה כאשר האח השני לא היה נשוי עם האחות השנייה, ואם היה נשוי עימה באותה שעה, הייתה נחשבת היבמה כצרת ערווה - שהיא האחות הנשואה לבם, והסיבה שמותרת הוא רק כי אכן גירשה לפני הנפילה לייבום ל, א

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ לח;ב
  2. ^ מנגנון החלוקה מדויק נתון במחלוקת ב"ש וב"ה בדף לח;א
  3. ^ חידושי הרשב"א על מסכת יבמות, דף לח;ב
  4. ^ יח;ב
  5. ^ חידושי הרמב"ן על מסכת יבמות, דף נא;א, ד"ה "ומדר"ג סבר"
  6. ^ יוסף דוב סולובייצ'יק, רשימות שיעורים, תשע"א(2010), עמ' ריז-רכא
  7. ^ רש"י.
  8. ^ רבי אושעיא בדעת רבי שמעון בן יוחאי, בדף י"ח ע"ב.
  9. ^ ראו רש"י על תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ל', עמוד א', ד"ה טעמא דגירש.
  10. ^ רש"י ביבמות ל' ע"ב ד"ה זו היא למעוטי מאי.
  11. ^ כדעת רב אושעיא בשם רשב"י.
  12. ^ ראו עטרת שמואל.
  13. ^ חידושי רבי נחום עמ' ק"צ בשם רבי ברוך בר לייבוביץ.
  14. ^ בדף מ"א.
  15. ^ על פי הסברו של רבי נחום פרצוביץ שם.