מחלוקת

חילוקי דעות

מחלוקת, פולמוס או דבר קונטרוברסלי (שנוי במחלוקת) היא אי-הסכמה בין מספר צדדים (לרוב, שניים) על אודות סוגיה מסוימת. כל צד מנסה להוכיח שטענתו או דעתו היא הנכונה ולעיתים אף בשימוש בכח. מחלוקות יכולות להתקיים בין שני אנשים, כמו גם בין המון רב. מחלוקות אף יכולות לגרור עמים ומדינות שלמות לעימותים קשים כגון קרבות ומלחמות.

ישנן מחלוקות אידאולוגיות, שנמשכות לאורך שנים או דורות רבים, כמו מחלוקות בנושאי דת, פילוסופיה ופוליטיקה. ישנם ויכוחים שבהם הצדדים מתפשרים די מהר, כגון ויכוחי ילדים.

מחלוקת בהגות היהודית

עריכה

בפרקי אבות נעשית הבחנה בין שני סוגי מחלוקות:

כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו

מחלוקת לשם שמים היא מחלוקת עניינית, שהעוסקים בה חותרים להגיע לחקר האמת, ועל כן סופה להתקיים, כלומר תוכנה ימשיך להיות רלוונטי גם לאחר שתוכרע ולא יהיה ניתן למנוע ממנה מלהתקיים. מחלוקת שאינה לשם שמים היא מחלוקת אישית, המשקפת מאבקי כח ורצון בשררה, ולכן תוכנה יחדל להיות רלוונטי ברגע שתוכרע, ויישכח מהלב. בתלמוד נקבע שהמחזיק במחלוקת עובר באיסור תורה[1].

התלמוד מתאפיין במחלוקות הרבות המוצגות בו, והן למעשה המאפיין הבולט שלו.

היעדר מחלוקת (כלומר קיומו של קונצנזוס) מוצג בביטוי הארמי "כולי עלמא לא פליגי" - כל העולם אינו חולק.

פסיקת ההלכה במקום של מחלוקת

עריכה
  ערך מורחב – פסיקת הלכה

ישנם מספר עקרונות המדריכים מי שנתקל במחלוקת פוסקים כיצד לנהוג:

  • "יחיד ורבים הלכה כרבים", כלומר במקרה וישנה מחלוקת בין חכם יחיד לחכמים רבים, בדרך כלל נפסקת הלכה כרבים. כמו כן ישנם תחומים מסוימים בהלכה בהם נפסקת הלכה לעיתים כדעת היחיד כנגד הרבים (לדוגמה בהלכות אבלות), וכן לעיתים מסתמכים על דעת יחיד בשעת הדחק, או במקרים בהם מעורבים שיקולים נוספים להיתר.
  • מאידך 'הלכה כבתראי' - ישנם מקרים של מחלוקת בין פוסקים מאותה סוג תקופה, שבהם מעדיפים את הפוסק האחרון דווקא. לדוגמה, מקובל בהלכה שבמחלוקות בתוך תקופת האמוראים, הלכה כאחרונים[2].
  • בדין תורה הולכים אחר המחמיר, בדברי חכמים אחר המיקל.
  • במחלוקות בנושאי אמונה לא פוסקים הלכה כאף צד[3].

אלו ואלו דברי אלוהים חיים

עריכה

על אף ריבוי המחלוקות בחז"ל ישנה תפיסה ששתי הדעות נכונות. כך נאמר בתלמוד[4]:

אמר רבי אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן, והלכה כבית הלל

רש"י מסביר על דרך הפשט, שכל צד במחלוקת לקח טעם או דין קיים וממנו דימה לדין הזה, כך שהטעם או הדין המקוריים הם ודאי נכונים רק השאלה אם הם שייכים גם במקרה הזה או שיש לחלק. לדעתו כאשר ישנה מחלוקת על מסירה, שנחלקו שני אנשים מה אמר רבם - לא נאמר כלל זה, ובוודאי שאחד מהם טועה. ורק במחלוקת של סברה, שבה כל חכם אמר את דעתו, נאמר הכלל "אלו ואלו דברי אלהים חיים"[5].

הריטב"א מסביר על דרך הדרש, שכשעלה משה למרום לקבל את התורה הראו לו על כל דבר ודבר מ"ט צדדים לאיסור ומ"ט צדדים להיתר, ושאל להקב"ה על זה ואמר לו הקב"ה שיהא זה מסור לחכמי ישראל שבכל דור ודור ויהיה הכרעה כמותם[6].

המהרש"ל מסביר על דרך הקבלה, שבני ישראל במעמד הר סיני קיבלו את התורה דרך מ"ט צינורות, וכל אחד קיבל דרך צינור לפי השגתו כך שיש מי שעד עומק עיונו השיג לטמא או לטהר והאחר שהעמיק יותר השיג להפך[7].

הרב דסלר מוסיף לבאר שבכל נושא יש כמה ממדים של אמת, וכל חכם לפי נקודת מבטו אומר את האמת[8].

כלל זה מתבסס על הבנה שמראש ניתנה התורה באופן שאפשר להסביר אותה בכמה סברות. להלן כמה דוגמאות:

  • "דבי ר' ישמעאל תנא וכפטיש יפוצץ סלע, מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות, אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים"[9].
  • "שבעים פנים לתורה"[10].
  • "ריב"ל אמר ועליהם ככל הדברים וכתיב כל המצוה אשר אנכי וגו' כל ככל דברים הדברים מצווה המצוה מקרא משנה הלכות תלמוד תוספתות אגדות ואפי' מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו כלן נאמרו למשה בסיני שנאמר[11] יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא חבירו משיב עליו כבר היה לעולמים"[12].

סיבות המחלוקות בהלכה

עריכה

לפי דברי הראי"ה קוק בהרצאת הרב ישנן חמש סיבות עיקריות לכלל המחלוקות בהלכה:

  1. מחלוקת בפירוש הסוגיות בתלמוד
  2. חילוק גרסה בסוגיה
  3. דחיית סוגיה אחת מפני סוגיה אחרת
  4. מחלוקת בכללי ההלכה, כגון הכלל הלכה כבתראי
  5. מחלוקת בהכרע הסברא

לדבריו, לעיתים המחלוקות בנויות על שילוב בין כמה משורשים אלה.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"י, עמוד א'
  2. ^ השופט מנחם אלון מסביר את עיקרון "הלכתא כבתראי": "אין להבין עיקרון זה, כאילו נתמעט על ידו משהו מן ההערצה שייחסו הדורות המאוחרים לדורות הראשונים, אך הערצה זו היה בה כדי להניע את הפוסק המאוחר כדי לעיין בכובד ראש, ביראה ובענוה בהחלטתו, שכן ידע שהוא דן בבעיה שכבר דנו בה הראשונים. אך משהגיע למסקנתו - נפסקה הלכה כדבריו, ולא כדברי הראשונים." מן הספר "המשפט העברי - תולדותיו, מקורותיו, עקרונותיו", עמ' 235
  3. ^ רמב"ם בפירוש המשניות מסכת סוטה פרק ג', משנה ה'. ובמסכת סנהדרין פרק י', משנה ג'. ובמסכת שבועות פרק א', משנה ד'
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף י"ג, עמוד ב'
  5. ^ רש"י, מסכת כתובות, דף נ"ז, עמוד א', ד"ה הא קמ"ל
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף י"ג, עמוד ב'
  7. ^ לוריא שלמה, ים של שלמה, הקדמה למסכת בבא קמא
  8. ^ מכתב מאליהו חלק ג עמוד 353.
  9. ^ ילקוט שמעוני תהילים סימן תשפ"ג.
  10. ^ במדבר רבה יג טו
  11. ^ מגילת קהלת, פרק א', פסוק י'
  12. ^ ויקרא רבה כב.