שלמה זלמן אריאל
שלמה זלמן אריאל (ליבוביץ) (1895 – 19 באוגוסט[1] 1970) היה מחנך וסופר ישראלי, מחבר ספרי אגדות וסיפורים ועורך אנציקלופדיות.
 | |
| לידה |
1895 ז'לובין, בלארוס  |
|---|---|
| פטירה |
19 באוגוסט 1970 (בגיל 75 בערך) |
| שם לידה |
שלמה זלמן ליבוביץ |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
בית העלמין קריית שאול |
| שם עט |
ז. בהרב, ז. אריאל |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת מוסקבה |
| שפות היצירה |
עברית |
  | |
ביוגרפיה עריכה
אריאל נולד בשם שלמה זלמן ליבוביץ בעיירה ז'לובין שברוסיה הלבנה, בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית, לסטרנה ולרב נתן שניאור. למד בחדר ובישיבת "תומכי תמימים" של חסידות חב"ד. הוסמך לרבנות, ובמקביל רכש בכוחות עצמו השכלה כללית. כמו כן למד מזרחנות באוניברסיטת מוסקבה. בעיר קובל שבמזרח פולין (כיום בשטח אוקראינה), הורה עברית, תנ"ך וטבע בבית הספר העברי "הרצליה" ושימש מנהל בית הספר בין השנים 1924–1925. בין השנים 1921 עד 1926, לסירוגין, לימד גם בגימנסיה העברית "תרבות" את מקצועות היהדות לפי שיטות ההוראה המודרניות. הנחיל בקרב תלמידיו אהבה לשפה העברית ולציונות. ב-1926 עלה לארץ ישראל והשתקע בתל אביב. שם היה מורה בבית הספר ע"ש ח"נ ביאליק, ואחר כך מנהל, עד פרישתו לגמלאות בשנת 1962. היה מפעילי הסתדרות המורים ויו"ר ועד סניף המורים בתל אביב.[2]
היה נשוי להניה (1899–1972), ולהם שתי בנות: חנה ואורה.
בתו אורה נישאה לעיתונאי, הסופר והביוגרף שבתי טבת (בתם, נכדתו של אריאל, היא הסופרת, העיתונאית והפזמונאית יעל טבת קלגסבלד).
אחותו בלה נישאה למחנך יצחק אלטרמן, בנם הוא המשורר נתן אלתרמן.
אריאל נפטר ב-1970. נקבר בחלקת הסופרים בבית העלמין קריית שאול.[3]
יצירתו עריכה
בארבעים שנות יצירתו פרסם אריאל מאות חוברות, קבצים וספרי אגדות וסיפורים, רובם מתורגמים ומעובדים, שעליהם חתם בשמות עט שונים (ז. בהרב, ז. אריאל).
"נודע במאות המעשיות המעובדות שלו". את מעשייתו הראשונה, "לא לחינם נבח הכלב", פרסם ב"קופת הספר".[4]
ערך את האנציקלופדיות "דעת", אנציקלופדיה מאיר נתיב ואנציקלופדיה מעין. חיבר עם אחרים את ספר הלימוד לבתי הספר היסודיים "מקראות ישראל". היה שותף בעדכון פירוש מקרא מפורש. כמו כן כתב פירוש קצר לתנ"ך, שנדפס בתנ"ך לחיילי צה"ל; פירוש זה נדפס במשך שנים רבות על ידי הרבנות הצבאית (יצא לאור לראשונה בשנת 1965), עד שהוחלף בתנ"ך חדש לחיילים עם פירוש דומה על ידי אברהם אהוביה. הפירוש הוא פשטני ביותר, וברובו עוסק בביאורי מילים בלבד.
ספריו עריכה
(1)לכסיקון המדינה א+ב.
(2)ספר החג והמועד. עם עובד.
(3)אנציקלופדיה מאיר נתיב להליכות ומנהגים בישראל
(4)שבילי פז: מבחר סיפורים, אגדות ומעשיות
(5)לכסיקון לתודעה יהודית: מאורעות וגילויים בתולדות עמנו.
(6)לכסיקון לתודעה יהודית:ציונות, יישוב ומדינה.
(7)לכסיקון לתודעה יהודית: הווי ומנהגים.
(8)חכמים וטיפשים: אוצר בדיחות וחידודים.
(9)101 מעשיות, אגדות וסיפורים.
(10)הר השמש: אגדות מארץ סין.
(11)אנציקלופדיה מעין.
(12)משלי שועלים ושאר בעלי החיים.
(13)אוצר מסעי הפלאות ערוך לילדים.
(14)בארץ החלומות: קובץ סיפורים לפעוטות.
(15)שישים סיפורי עם מפי מספרים מאשקלון.
(16)ילקוט פלאים - יקר מזהב.
(17)ילקוט פלאים - היכל האשר
(18)שחרות: מבחר סיפורים מחיי הנוער
(19)הפיל הדוגר.
(20)נפלאות עולמנו (לילדים.
(21)פרה מן הירח: אגדות מארץ הודו.
(22)נביאים - כתובים לכיתות.
(23)ממלכת מראות עקומות: סיפור דימיוני מחיי ילדה.
(24)הרפתקאותיו ומעשי גבורתו של הברון מינכהוזן, 1963 הוצאת מסדה.
(25)נוצת הזהב: אגדות יהודיות.
לקריאה נוספת עריכה
- 'אריאל (ליבוביץ), שלמה זלמן', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 61. (הספר בקטלוג ULI)
- ורד טוהר, "שלמה זלמן אריאל: הערות ראשונות לפועלו של סופר, עורך, מעבד ומתרגם לילדים", ספרות ילדים ונוער 137 (2014), עמ' 32 – 62.
- ורד טוהר, "מי המציא את הסיפור 'פרח לב הזהב'? היסטוריית ההתקבלות של סיפור ילדים עברי", ספרות ילדים ונוער 140 (2016), עמ' 44 – 55.
- ורד טוהר, "מאבקי כוח וזיכרון תרבותי בזירת ספרות הילדים העברית: תיאורי שלושה מקרים", עלי ספר: מחקרים בביבליוגרפיה ובתולדות הספר העברי המודפס והדיגיטלי כ"ט (תש"ף), עמ' 179 – 196.
קישורים חיצוניים עריכה
- רשימת הפרסומים של שלמה זלמן אריאל, בקטלוג הספרייה הלאומית
- מת הסופר ז. ליבוביץ (אריאל), דבר, 20 באוגוסט 1970
- נפטר הסופר זלמן ליבוביץ, מעריב, 20 באוגוסט 1970
הערות שוליים עריכה
- ^ אתר "Billiongraves"
- ^ מרכז הסתדרות המורים בישראל, ז. אריאל ליבוביץ, דבר, מודעת אבל, 20 באוגוסט 1970.
- ^ שלמה זלמן אריאל באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
- ^ אוריאל אופק, ספרות הילדים העברית 1900–1948, תל אביב: דביר, תשמ"ח 1988, עמ' 375.