חבצלת חבשוש
חבצלת חבשוש (30 במרץ 1950 – 18 בנובמבר 1984) הייתה משוררת וסופרת ישראלית.
 | |
| לידה |
30 במרץ 1950 תל אביב-יפו, ישראל  |
|---|---|
| התאבדה |
18 בנובמבר 1984 (בגיל 34) |
| מדינה |
ישראל |
| תקופת הפעילות | 1972–1984 (כ־12 שנים) |
  | |
ביוגרפיה עריכה
נולדה וגדלה בתל אביב למשפחה אמידה ומסורתית, שעלתה מצנעא שבתימן, משפחתה עסקה בסחר בתבלינים ובקפה. חבשוש הייתה בת זקונים למשפחה בת שבעה ילדים. בשנת 1956 לפני מבצע קדש נפל אחיה הבכור שמעון בגבול רצועת עזה, חוויה שממנה אמה לא התאוששה מעולם.
חבשוש למדה בבית הספר היסודי הדתי לבנות ברחוב שלמה המלך. לאחר שנתיים בתיכון עזבה את הלימודים ועברה לקיבוץ בית העמק, לחיות עם אחיה ציון ועם משפחתו. לאחר תשעה חודשים עזבה את הקיבוץ ועברה לגור באילת ליד אחותה הנשואה אילת שמאי.בשנת 1964 למדה בבית הספר תיכון עירוני ה בתל אביב במשך שנה אחת. בגיל 19, גרה בתל אביב.
חבשוש למדה דרמה בבית צבי. לאחר חצי שנה עזבה את הלימודים והחלה לעבוד בעבודות מזדמנות.
חבשוש למדה ציור במכון אבני ובמהלך הלימודים, בראשית שנות השבעים, קראה את הספר "החיים כמשל" של פנחס שדה והושפעה ממנו עמוקות. לאחר מכן יצרה קשר עמו. שדה היה בן 43, חבשוש בת 22 ובין השניים נוצר קשר אינטימי. היא שלחה לו מכתבי אהבה רבים ושדה שכנע אותה שהוצאת הספר כמוה כלידת פרי אהבתם. היא הסכימה להוציא לאור חלק (קטן) ממכתבי האהבה שכתבה לו כספר בשם "התמסרות" (21 מכתבים לפנחס שדה") שראה אור ב-1973 בהוצאת צ'ריקובר. בעקבות הספר, שהפך לרב-מכר[1][2], זכתה היא ומערכת היחסים בין השניים לפרסום רב. הספר יצא לאור על ידי שדה, תחת שם העט "חבצלת". לאחר הופעת הספר עזבה חבשוש את הלימודים, שקעה בדיכאון עמוק, לקתה במחלת נפש, והתאשפזה באברבנאל.
שדה זכה לביקורות נוקבות בעקבות פרסום המכתבים. הסופר נתן זך כתב "פרסם את מכתביה מתוך תאוות הסנסציה".
בנובמבר 1984 התאבדה בקפיצה מגג ביתה שבתל אביב.
יומיים לפני התאבדותה מסרה את אסופת שיריה לדודה יחיאל חבשוש, והם ראו אור אחרי מותה בהוצאה עצמית בשם "שירת חבצלת" (1986)[3].
לקריאה נוספת עריכה
- אסם-בלנדר, איילה. "ארוטיקה של הנפש", ידיעות אחרונות, 13 בפברואר 1987, עמ' 21.
- ארגמן ברנע, עמליה. "מי הרג את חבצלת", ידיעות אחרונות, 8 בינואר 1987, עמ' 32.
- זך, נתן. "לכתוב מחדש משהו שקולקל", העולם הזה, 24 בדצמבר 1986
- ראה אור בשנית בספרו של זך השירה שמעבר למלים: תיאוריה וביקורת 1954–1973, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011, עמ' 11–21.
- גרנות, משה. לקסיקון היסטורי של הסופרים העברים מאז תש"ח (1948), אגודת הסופרים העבריים ודני ספרים, 2009, עמ' 438–439.
- מגד, איל. "אחרי ההתמסרות", הארץ, 13 בפברואר 1987, עמ' ב' 6.
- קפרה, מיכל. "לא ניתנת להריגה, אפילו בתותחים", במוסף סופשבוע של העיתון מעריב, 2 בינואר 1987, עמ' 6–8, 32.
- ראובני, יותם. "חתונה בשמיים : פרסום ראשון, שבעה מכתבים עלומים של חבצלת אל פנחס שדה", במוסף שבעה ימים של ידיעות אחרונות, 23 בינואר 1987, עמ' 20–23.
- רז, רותם. "חבשוש, חבצלת", בתוך: לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים, מכון הקשרים, עורכים זיסי סתוי ופרופ' יגאל שוורץ, כנרת זב"מ, תשע"ד 2014, עמ' 426.
- שדה, פנחס. "חבצלת הקדושה" אפיריון, גיליון 4–5 (1986-1985), עמ' 21.
קישורים חיצוניים עריכה
- חבצלת חבשוש, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- כתבי חבצלת חבשוש בפרויקט בן-יהודה
גילי איזיקוביץ, הכריזמה, ההתאכזרות, ההתאבדויות: הנשים בחייו של פנחס שדה, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2013- הספרים של חבצלת חבשוש, באתר "סימניה"
- עדי קיסר ותהילה חכימי, חבצלת חבשוש חיה ומתה בשירים, באתר העוקץ, 27 ביוני 2014
- פנחס שדה או – חבצלת כנמשל, באתר "מילים - דפים בין תחומיים"
- מיכל קפרא, חבצלת התמסרה למוות כמו לאהבה, מעריב, 29 בנובמבר 1984
- מיכל קפרא, לא ניתנת להריגה, אפילו בתותחים: חבצלת חבשוש סוגרת חשבון, מעריב, 2 בינואר 1987
- דליה רביקוביץ, מות החבצלת, מעריב, 2 בינואר 1987
- דויד פרץ, הרומן הסוער, הדיכאון וההתאבדות: סיפורה של המשוררת שהועלמה, ישראל היום, 9.2.2023
הערות שוליים עריכה
- ^ רבי המכר של אפריל, מעריב, 11 במאי 1973
- ^ דורון רוזנבלום, ספרים מרגיזים, דבר, 4 באפריל 1973
- ^ עידו בלאס, 5 משוררים ותיקים, 5 צעירים ו-5 שירים, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2013