יותם ראובני

משורר, סופר, מתרגם ומו"ל ישראלי

יותם ראובני (שמו בלידה: ז'אן ריבֶן, Jean Riven,‏ 2 בדצמבר 194921 בנובמבר 2021[1]) היה משורר, סופר, מתרגם, מוציא לאור, עיתונאי ועורך ישראלי. ראובני, שהושפע ממרסל פרוסט ופנחס שדה, בלט בספרות העברית כנציג של כתיבת זרם התודעה[2].

יותם ראובני
צילום מ-2000
צילום מ-2000
לידה 2 בדצמבר 1949
יאשי, הרפובליקה העממית הרומנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 בנובמבר 2021 (בגיל 71)
אשדוד, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Jean Riven עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית
תקופת הפעילות 19702021 (כ־51 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

ראובני נולד בדצמבר 1949 ביאשי שברומניה במשפחתו של חייט יהודי. בשנת 1957 התייתם מאמו אחרי שהתחיל ללמוד בבית ספר יסודי ביאשי. חלק משנותיו המוקדמות בילה בכפר ביבולאר, קרוב לנהר פרוט, שם המשיך בלימודים בבית הספר היסודי המקומי. עם מורי בית הספר נמנה באותה תקופה מורה יהודי לשפה ולספרות הרומנית, לאון וולוביץ', לימים היסטוריון וחוקר ביד ושם שהתרשם מצמאונו של הילד לקריאה ולתרבות.

עלה לישראל בשנת 1964 עם אביו ושלושת אחיו והתיישב באשדוד. למד בתיכון הממלכתי א' בעיר, אחר כך שהה בקיבוץ משגב עם, השתלב שם בגרעין נח"ל ושירת בצבא בפיקוד הנח"ל. הוא עיברת את שמו ושימש כעורך בעיתונים "הארץ" ו"ידיעות אחרונות". הטקסט הראשון שפרסם בעברית, ב-6 בפברואר 1970, בעיתון "הארץ", נקרא "למה אמרתי מה שאמרתי על זכריה סטנקו".

ספרו הראשון, "בעד ההזיה", הופיע ב-1978 ועסק בגלוי בהומוסקסואליות, נושא חריג ונדיר מאוד באותם ימים. בספר נכלל סיפורו "השערות על מותו של פייר פאולו פאזוליני" (במאי קולנוע איטלקי נודע, שנרצח בנסיבות שלא הובהרו עד היום, סמוך למפגש מיני בתשלום עם נער בן 17). הספר כלל שבעה סיפורים, שהראשון והאחרון עוסקים בצדדים קשים של החוויה ההומוסקסואלית[3]. דן מירון שיבח את נועזותו הסגנונית של הספר, וטען כי סיפוריו בנויים במתכונת המוזיקלית המעגלית של הרונדו[4].

ב-1979 פרסם ראובני את ספר השירים "דיווח מתוך התרחשות", ובאותה שנה פרסם גם המשך ל"בעד ההזיה" – קובץ הסיפורים "התפכחות". מאז כתב יצירות רבות, ביניהם "כיכר הקוקיה" (1990), על ישראלי שהיה עד בילדותו ברומניה להוצאתו להורג של אביו בעיר יאשי בידי איש התנועה הלגיונרית, שמחליט לנקום את מותו שנים אחר כך[5]. ב-2000 הקים את הוצאת נמרוד שמוציאה לאור בין השאר טקסטים קלאסיים מתורגמים[6].

ביוני 2015, במלאת 40 שנה לאגודת הלהט"ב, זכה ראובני להיכלל בין 40 המשפיעים בתולדות קהילת הלהט"ב[7]. ראובני זכה למספר פרסים חשובים. באותן שנים פנה לעשייה תיאטרלית ובין השאר הקים בביתו תיאטרון חדר[8].

באוגוסט 2017 יצא לאור אלבום מוזיקה עם 28 משיריו של ראובני, בהפקה עצמית של דויד פרל, עם יותר מ-30 זמרים ואמנים שעיבדו, הלחינו וביצעו את שיריו של ראובני לכדי אלבום שנקרא "השעה הכי יפה"[9].

בשנת 2019 ראה אור ספר שיריו האחרון של ראובני "בעיר ההגירה" בהוצאת עם עובד ובעריכת המשורר והעורך הספרותי אלעד זרט. בספר חוזר ראובני אל ילדותו כילד מהגר שעלה עם משפחתו מרומניה לאשדוד.

בשנת 2019 יצא סרט הקולנוע התיעודי "הדווקאים", שכולל בתוכו ראיונות עם ראובני[10].

נפטר מסרטן בדירתו באשדוד ב-21 בנובמבר 2021[11].

ספרי פרוזה

עריכה

בעברית:

  • בעד ההזיה (הוצאת עכשיו, 1978. הוצאה מחודשת - 2018 בהוצאת אפיק), כותרת משנה: "סיפורים - מבחר דברי וידוי על מצבו של האדם ביקום, בחלל, בלילה, בעזובה ובשממון".
  • התפכחות (הוצאת תירוש, 1979. הוצאה מחודשת בהוצאת "נמרוד" של ראובני עצמו, ב-2003)
  • מלים (הוצאת אגודת הסופרים העברים בישראל : יחדיו, 1982), רומן
  • חסד: מחול הונגרי (הוצאת כדים, 1984)[12]
  • יומן לילה (הוצאת כדים, 1987), יומן לילה 2 הוצאת מודן, 1987) יומן לילה 3 (הוצאת נמרוד, 1989)
  • כיכר הקוקיה (ספרית מעריב, 1990)
  • ימי דגון (ספרית מעריב, 1992)
  • היסטוריה עולמית של אהבת גברים (הוצאת נמרוד,2002)
  • יובל (2006)
  • פשר המעשים (נמרוד, 2006-2005. 7 כרכים)[13]
  • מיסדר אֶפֶמֶרָה (נמרוד, 2011)
  • האמנות היא הגאולה: על מצבו של פנחס שדה (נמרוד, 2011) - ראיונות עם פנחס שדה
  • הרוצח השכיר של העם היהודי (נמרוד, 2012)
  • האוטוביוגרפיה של ז'אן ריבן (אפיק - ספרות ישראלית, 2015)
  • אשדודים, (אפיק, 2017)
  • ישזמן: פרגמנטים (הוצאת נמרוד, 2018)

ברומנית:

  • Întoarcerea (החזרה)

ספרי שירה

עריכה

תרגומים

עריכה

יותם ראובני תרגם לעברית ספרי פרוזה ועיון, ביניהם משל יאקוב בהמה, תרסה מאווילה, אמיל דורקהיים, קלוד לוי שטראוס, גסטון בשלאר, פול ריקר, דניאל דפו, ג'ון גלסוורתי, קנוט המסון, יז'י קושינסקי, מרסל פרוסט, תומאס דה קווינסי, אלברטו מורביה, הנרי מילר, ארתור סי. קלארק, גרהם גרין, קורט וונגוט, ג'ון צ'יוור), מחזות מאת פייר דה מאריבו, אלפרד דה מיסה, ז'אן ז'נה, הנריק איבסן, מקסים גורקי, ברנרד פומרנס, ג'ון אוסבורן, מישל טראמבלה, ספרי מתח (ינווילם ואן דה וטרינג), ספרי מדע בדיוני, וכן מהספרות וההגות הרומנית המודרנית (מירצ'ה אליאדה, אמיל סיוראן, מיכאיל סבסטיאן, ניקולאיה שטיינהרדט, זכריה סטאנקו, ספר אנטולוגי על המיתולוגיה הרומנית), ובת זמננו (בנימין פונדויאנו, לודוביק (יוסף לייב) ברוקשטיין, סוניה פלטי, מירצ'ה קרטרסקו, נורמן מנאה, גבריאלה אדמשטיאנו, פלורינה איליס, רזוואן פטרסקו.

פרסים

עריכה

מוזיקה בהשראתו

עריכה

השיר "לפנות ערב" – הולחן על ידי אליוט

בשנת 2017 יצא האלבום "השעה הכי יפה" בניהולו האומנותי של דויד פרל, ובו ביצועים של 28 אמנים לשיריו של יותם ראובני.

לקריאה נוספת

עריכה
  • יותם ראובני, הרוצח השכיר של העם היהודי, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 415–419, הוצאת כרמל, 2017.

קישורים חיצוניים

עריכה

עם מותו

עריכה

מפרי עטו

עריכה

על "בעד ההזיה"

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^   ציוץ של האגודה למען הלהט"ב בישראל ברשת החברתית אקס (טוויטר), 21 בנובמבר 2021
  2. ^ יובל גלעד, "קתדרלה אבודה במזרח התיכון: על הפרוזה של יותם ראובני", עמדה 24, 2011, עמ' 176-131
  3. ^ אמיר מנדל, "בעד ההזיה" של יותם ראובני: ההומוסקסואליות נושאת קללה וחורבן, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2018
  4. ^ יותם ראובני, אני הייתי שהרזדה: "בעד ההזיה" כעבור 40 שנה, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2018
  5. ^ רחל דנה-פרוכטר, והילד הזה הוא יותם ראובני, כל העיר, 9 בפברואר 1990
  6. ^ שירי לב-ארי, אני אערוך, אני אתרגם, אני אענה לטלפונים, באתר הארץ, 9 בפברואר 2004
  7. ^ ג'ורג' אבני, ‏היכל הקהילה 2015: 40 המשפיעים בתולדות הקהילה, באתר ‏מאקו‏, 7 ביוני 2015
  8. ^ דוד בוחבוט, יותם ראובני, משורר וחלוץ תרבותי, עוד לא החליט היכן מקומו, במרכז או בשוליים, באתר הארץ, 12 בפברואר 2016
  9. ^ בן שלו, מיטב מוזיקאי האינדי נרתמו להלחנת שיריו של המשורר יותם ראובני, וזה הצליח, באתר הארץ, 23 בינואר 2018
  10. ^ אריאנה מלמד, "הדווקאים": הגילוי, הבלבול ותחושת האשם על מה שהוגדר סטייה, באתר הארץ, 16 ביוני 2019
  11. ^ גילי איזיקוביץ, המשורר, הסופר והמתרגם יותם ראובני מת בגיל 71, באתר הארץ, 22 בנובמבר 2021
  12. ^ ארי שביט, המין כמשל, כותרת ראשית, 31 באוקטובר 1984
  13. ^ שאול סתר, כאילו בשום מקום, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2005
  14. ^ רן יגיל, "בעיר ההגירה": השירה של יותם ראובני היא מקטע נלווה לפרוזה שלו, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2019