חברת הסרטים גומון
חברת הסרטים גומון (בצרפתית: Gaumont) היא אולפן קולנוע צרפתי שבסיסו בניי-סיר-סן, צרפת.[1] נוסדה על ידי המהנדס שהפך לממציא לאון גומון (אנ')(1946–1864) בשנת 1895, היא חברת הסרטים העתיקה ביותר בעולם, שהוקמה לפני אולפנים אחרים כמו פאתה (נוסד בשנת 1896), Titanus (1904), Nordisk Film (1906), יוניברסל, פרמאונט וניקאצו היפנית (נוסדה ב-1912).[2]
 | |
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
חברת הפקת סרטים, חברה מסחרית  |
| מדינה |
צרפת |
| בעלים |
Sidonie Dumas |
| מייסדים |
Léon Gaumont |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1895 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1895 |
| http://www.gaumont.net/ האתר הרשמי | |
  | |
_FOMU_Antwerpen_1-5-2017_14-28-50.JPG)
גומון כיום מייצרת, שותפה ומפיצה סרטים בעיקר, ובשנת 2011, 95% מההכנסות המאוחדות של גומון הגיעו מחטיבת הסרטים.[3] החברה הופכת יותר ויותר ליצרנית סדרות טלוויזיה עם חברת הבת האמריקאית שלה, Gaumont International Television, כמו גם עם פעילות ההפקה הצרפתיות הקיימות שלה.
גומון מנוהלת כיום על ידי ניקולס סידו (הנשיא) (Nicolas Seydoux), סידוני דימא (המנהלת הכללית) (Sidonie Dumas), וכריסטוף ריאנדי (סגן המנהל הכללי) (Christophe Riandee).[4]
היסטוריה עריכה
ההתחלה עריכה
החברה עסקה במקור במכשירי צילום, והחלה להפיק סרטים קצרים בשנת 1897, כדי לקדם את המותג שלה, של מקרן מצלמה. מזכירתו של לאון גומון, אליס גאי-בלאשה, הפכה לבמאית הראשונה בתעשיית הקולנוע, והיא המשיכה להיות ראש ההפקה של אולפן הקולנוע גומון בין השנים 1897 לבין 1907.[5] משנת 1905 עד 1914, אולפני Cité Elgé שלה ב-La-Villette, צרפת, היו הגדולים בעולם. גומון החלה להפיק סרטים עלילתיים באורך מלא בשנת 1908.
החברה ייצרה ציוד משלה והפיקה סרטים בייצור המוני עד 1907 כאשר לואי פיאד (Louis Feuillade) הפך למנהל האמנותי של גומון. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, הוא הוחלף ב-Leonce Perret, שהמשיך את הקריירה שלו בארצות הברית כמה שנים מאוחר יותר. בשנת 1909 השתתפה החברה בקונגרס הסרטים של פריז, ניסיון כושל של מפיקים אירופאים ליצור קרטל דומה לזה של MPPC בארצות הברית.
גומון פתחה משרדים בחו"ל ורכשה את רשת התיאטראות Gaumont British, אשר מאוחר יותר הפיקה כמה סרטים בבימויו של אלפרד היצ'קוק כמו 39 המדרגות (1935) והגברת הנעלמת (1938). יחד עם המתחרה שלה פאתה, גומון שלטה בתעשיית הקולנוע באירופה עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914.
אחרי המלחמה הראשונה עריכה
לאחר מלחמת העולם הראשונה, גומון ספגה הפסדים כלכליים עקב התחרות המוגברת מצד הפקות הקולנוע האמריקאי בהוליווד. ב-1925 ירדה תפוקת האולפן לשלושה סרטים בלבד. בנוסף, גומון לא הצליחה לעמוד בקצב העלייה של השינויים הטכנולוגיים (למשל, הופעת הסרטים המדברים). היא נפגעה מהחובות הגוברים בתחילת שנות ה-30 ומהשפעות השפל הגדול. אז הכריזה גומון על פשיטת רגל ב-1935. ב-1937 הפסיק האולפן את ההפקה ופעל רק כחברת תיאטרון והפצה. החברה נרכשה על ידי התאגיד הצרפתי Havas ב-1938, שמה שונה ל-Société Nouvelle des Etablissements Gaumont ופתחה מחדש את אולפן הפקת הסרטים שלה.[6]
אחרי המלחמה השנייה עריכה
במהלך השנים המאוחרות של מלחמת העולם השנייה, גומון הושפעה מההרס הפיננסי של כלכלת צרפת וכן מההרס הפיזי של מתקניה. החברה הפסיקה את הייצור עד 1947. עם זאת, העניין העולמי בסרטי הגל החדש הצרפתי בשנות ה-50, כמו גם המתירנות בסרטים צרפתיים (למשל, עירום), אפשרו להפקות צרפתיות להתחרות בהצלחה מול הקולנוע האמריקאי שעדיין היה עמוס בקודים מוסריים שמרניים. בתקופה זו ניתן היה לראות את החזרה לבולטות של אולפני גומון.
ב-1975, טייקון התקשורת ויורש הכסף הישן הצרפתי, המולטי-מיליונר ניקולא סידו (Nicolas Seydoux), החל לנהל את גומון; הוא החזיק באופן אישי ב-60% מהמניות וב-70% מקולות ההצבעה. מ-1993 ועד תחילת 2004, גומון ודיסני יצרו שותפות להפקת סרטים להפצת תיאטרון.
מתחילת 2004 עד 2007 הייתה לחברה שותפות עם סוני להפקת סרטים ולהפצת תיאטרון ו-DVD ברחבי העולם. ובמשך שנים רבות, חטיבת הווידאו הביתי של גומון הייתה מיזם משותף עם סרטי סוני. נכון לעכשיו, גומון מפיצה את סרטיה באמצעות סרטי פרמאונט הום מדיה הפצת וידאו בצרפת.
בסוף 2007 השתלטה גומון על אולפן האנימציה הצרפתי אלפאנים תמורת 25 מיליון אירו ושינתה את שמו לגומון אלפאנים. נכון לשנת 2013, הוא ידוע בשם Gaumont Animation .[7] שנת 2011 הייתה השנה שבה גומון פתחה את חטיבת הטלוויזיה הבינלאומית שלה בלוס אנג'לס, ארצות הברית.[8]
מבנה תאגידי עריכה
Ciné Par הוא בעל מניות הרוב עם 69.92% מזכויות ההצבעה: ישות זו נשלטת על ידי המנכ"ל ניקולא סידו. בעלי המניות הפרטיים האחרים הם:
- First Eagle Investment Management
- Bolloré
- Group Industriel Marcel Dassault.[9]
לקריאה נוספת עריכה
- Philippe Binant, Au cœur de la projection numérique, Actions, 29, 12–13, Kodak, Paris, 2007
- Marie-Sophie Corcy, Jacques Malthete, Laurent Mannoni, Jean-Jacques Meusy, Les Premières Années de la société L. Gaumont et Cie, Afrhc, Bibliothèque du Film, Gaumont, Paris, 1999
- François Garçon, Gaumont. Un siècle de cinéma, Gallimard, coll. "Découvertes Gallimard" (nº 224), Paris, 1992
- Philippe d'Hugues et Dominique Muller, Gaumont, 90 ans de cinéma, Éditions Ramsay, Cinémathèque Française, Paris, 1986
- Yoana Pavlova, « Gaumont », in Jean-Michel Frodon & Dina Iordanova (editors), Cinemas of Paris, 145–150, University of St Andrews, St Andrews Film Studies, Scotland, 2016.
- Nicolas Seydoux, Cent ans de réflexions, Cent ans de cinéma, 6–15, Gaumont, Neuilly-sur-Seine, 1995
קישורים חיצוניים עריכה
חברת הסרטים גומון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
חברת הסרטים גומון, ברשת החברתית אינסטגרם
חברת הסרטים גומון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אתר האינטרנט הרשמי של חברת הסרטים גומון
הערות שוליים עריכה
- ^ "Contactez-nous."
- ^ Richard Abel, The Ciné Goes to Town: French Cinema, 1896–1914, University of California Press, 1994, p. 10, מסת"ב 0-520-07936-1
- ^ "2011 Gaumont Revenue statement"
- ^ "Qui – Gaumont". www.gaumont.fr. נבדק ב-2017-11-14.
- ^ Green, Pamela and Sluijs, Jarik van.
- ^ "Gaumont SA - Company Profile, Information, Business Description, History, Background Information on Gaumont SA". Reference for Business. 2015. נבדק ב-22 במרץ 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Gaumont - Sorties en salles, actualité DVD et VOD, catalogue en ligne" (PDF). www.gaumont.com.
- ^ Keslassy, Elsa.
- ^ "2011 Gaumont Annual Report" (PDF).