חברה מתירנית

חברה מתירנית היא חברה שבה חלק מהנורמות החברתיות הופכות ליברליות במידה רבה^[1], במיוחד בנוגע לחופש מיני^[2]. בדרך כלל זה מלווה בשינוי במה שנחשב לסטייה. חברה מתירנית אומנם משמרת בדרך כלל את הכלל "לא פוגעים באחרים" (עיקרון הפגיעה או עקרון האי-תוקפנות), אך מלבד זאת יש בה מעט מאוד קודים מוסריים, דתיים או משפטיים (אין בה למשל פשעים ללא קורבן).

מאפיינים עריכה

חברה מתירנית יכולה להיראות כתוספת לחברה חופשית. החברה החופשית מבוססת על ליברליזם פוליטי ופילוסופי מהמאה התשע-עשרה, בעוד שהחברה המתירנית מרחיבה את החירות מעבר לחופש פוליטי ואינטלקטואלי ומוסיפה גם חופש חברתי ומוסרי^[3].

היבטים שהשתנו לאחרונה בחברות מתירניות מודרניות עריכה

החופש המיני גדַל. זה כולל את החופש לקחת חלק בפעילויות מיניות שנחשבו בעבר לא מקובלות או אפילו פליליות, כמו BDSM, פטישיזם מיני והומוסקסואליות. החופש לִצְפות בחומרים אלימים ומיניים, כולל סרטים, מוזיקה, אמנות וספרות – גדַל, והצנזורה המוטלת על חומרים אלה, ועל אמנויות אחרות – פחתה.
כוחן של קבוצות דתיות הולך ונחלש, ולעיתים קרובות התהליך מלווה בהתגברות החילוניות.

היסטוריה עריכה

בחברות רבות, וביניהן בחברה המערבית, היו באופן מסורתי – ועדיין יש – הגבלות חברתיות על המסגרות וההקשרים בהם פרטים יכולים להשתתף במעשים מיניים, ועל סוג המעשים, כמו גם הגבלות מעמדיות, אתניות או מיניות על מי יכול לעשות מעשים מיניים עם מי.

בחברה המערבית, מודרניזם וחילון הביאו לשינוי הדרגתי ביחס למיניות עוד מראשית המאה ה-20, בעיקר במטרופולינים כמו ניו-יורק, פריז, וברלין.

פיתוח הגלולה למניעת הריון נחשב לזרז משמעותי, שביחד עם תרבות הנגד של שנות ה-60 הביאו למהפכה המינית.

שנות ה-60 באירופה ובאמריקה הביאו לקדמת הבמה עמדות ליברליות יותר כלפי חופש אמנותי, הומוסקסואליות, ושימוש בסמים – עמדות שמקורן בקבוצת בלומסברי. לעיתים קרובות מציינים גם את ההתרופפות שחלה בדבקות הקודמת של בריטניה במוסר וערכים ויקטוריאניים. המונח "חברה מתירנית" שימש במקור ככינוי גנאי בפיהם של אלה שהאמינו שיש בחברה יותר מדי הפקרות מינית^[2].

בשנות השבעים והשמונים נקטו כמה סוציולוגים בריטים גישה ספקנית יותר כלפי שאלת "החברה המתירנית" של שנות השישים, וציינו כי היא למעשה הביאה רק לתיקונים ולהסדרה חלקית של פעילויות חברתיות שקודם לכן היו לא חוקיות ו/או סבלו מסטיגמה. לדוגמה, חוק העבירות המיניות הבריטי מ-1967 ביטל את ההפללה של הומוסקסואליות בבריטניה, אך בכפוף לגיל הסכמה גבוה יותר ולא שוויוני – 21, אם כי גיל ההסכמה ירד בהמשך ל-18 (1994), ולבסוף, ל-16 (2002). בנוסף, החוק מ-1967 ביטל את הפללת ההומוסקסואליות בנסיבות מוגבלות בלבד. באופן דומה, חוק ההפלות הבריטי מ-1967 לא אִפשר הפלה לפי בקשה אלא דרש קבלת היתר רפואי. יתר על כן, במספר מקרים העמדות החברתיות הפכו ליברליות יותר, כגון בנושא אי-ההפללה של קנאביס, אך הדבר לא הגיע לכדי שינוי חקיקה. לפיכך, ייתכן שהיקף "המתירנות" שהתחוללה בשנות השישים תואר בהפרזה^[4]. אולם, במקרה של זכויות להט"ב בבריטניה, מערב אירופה, קנדה וניו זילנד, השינויים הראשונים היו רק הקדמה לתקופות נוספות של שינויי חקיקה, שהרי מאז האי-הפללה הראשונית של ההומוסקסואליות התאפשרו גם נישואים חד-מיניים או איחוד אזרחי, ואימוץ בקהילה הגאה.

כמו כן, היו תקופות נוספות של חקיקה רפורמיסטית חברתית, שלא תוארו באופן דומה כעדויות לחברה מתירנית. תקופות אלה כוללות את החקיקה שעברה באוסטרליה ובניו זילנד לביטול ההפללה של הזנות, כמו גם את החקיקה שעברה במדינות רבות בארצות הברית לביטול ההפללה של קנאביס רפואי, והלגליזציה החלקית של קנאביס לצורכי פנאי בקנדה. נראה שהמונח חברה מתירנית הפך משויך לתקופה היסטורית ספציפית.

ביקורת עריכה

אף על פי שליברלים רואים את המתירנות כחיובית, שמרנים חברתיים טוענים שהיא מחלישה את המבנים המוסריים והחברתיים-תרבותיים הדרושים לחברה מתוקנת וראויה. לדוגמה, הורדת שיעורי הגירושים, הפחתת השכיחות של מחלות המועברות במגע מיני ושליטה בפשע הן מטרות רצויות, ומתירנות עלולה לפגוע בהשגתן.

אחרים משיבים כי בעיות אלה בעצמן הן תוצאה של הדיכוי המבקש להעלים אותן. אנשים שנהנים מהחופש לחשוב, להתבטא, ולהתנהג ללא כפייה, תרמו לחברה שבה חושבים חופשיים יכולים לשגשג, בלי חשש מדיכוי שנובע מחוסר סובלנות.

בישראל עריכה

החברה הקיבוצית הקדימה את החברה הישראלית בנושא המתירנות והייתה מתירנית באופן יחסי לזמנה^[^{דרוש מקור]}. לא הייתה בה פוריטניות מתחסדת והיא התירה לפרטים להיות חופשיים יותר בהתנהגות הארוטית והסקסואלית (אומנם רחוק עדיין מהמקובל היום). הלבוש בקיבוצים עוצב אף הוא בסגנון חופשי, לא מוחצן ארוטית, אך גם לא מכופתר כמקובל בחברה המסורתית והדתית.

ראו גם עריכה

הערות שוליים עריכה

^ "The Permissive Society: America, 1941-1965" by Alan Petigny
^ ¹ ² John Ayto (2006). Movers and Shakers: A Chronology of Words that Shaped Our Age. Oxford University Press. p. 172. ISBN 978-0-19-861452-4.
^ D. Germino; K. van Beijme (6 בדצמבר 2012). The Open Society in Theory and Practice. Springer Science & Business Media. p. 57. ISBN 978-94-010-2056-5. {{cite book}}: (עזרה)
^ עידת הדיוּת הלאומית (ed) הרשאה ובקרה : "חוק ההסדר של שנות השישים:" לונדון: מקמילן: 1980 טים ניובורן: "הרשאה והסדרה: מוסר בבריטניה שלאחר המלחמה": לונדון: רוטלדג ': 1992

[1] "The Permissive Society: America, 1941-1965" by Alan Petigny

[Ayto2006-2] ¹ ² John Ayto (2006). Movers and Shakers: A Chronology of Words that Shaped Our Age. Oxford University Press. p. 172. ISBN 978-0-19-861452-4.

[GerminoBeijme2012-3] D. Germino; K. van Beijme (6 בדצמבר 2012). The Open Society in Theory and Practice. Springer Science & Business Media. p. 57. ISBN 978-94-010-2056-5. {{cite book}}: (עזרה)

[4] עידת הדיוּת הלאומית (ed) הרשאה ובקרה : "חוק ההסדר של שנות השישים:" לונדון: מקמילן: 1980 טים ניובורן: "הרשאה והסדרה: מוסר בבריטניה שלאחר המלחמה": לונדון: רוטלדג ': 1992

[1]

[2]

[3]

[4]