פתיחת התפריט הראשי

חָגְלָה (Alectoris) היא סוג עוף ממשפחת הפסיוניים, בסדרת התרנגולאים. החוגלה מתאפיינת בגובה של כ-30 ס"מ, מקור ורגליים אדומים, בנוצות-כנפיים מפוספסות שצבעיהן משתנים בין לבן, חום ושחור, צוואר בהיר אותו מקיף פס שחור וחזה בעל צבע אפור עד תכלת.

קריאת טבלת מיוןחָגלה
Alectoris barbara Tenerife.jpg
חוגלות ברבריות
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: תרנגולאים
משפחה: פסיוניים
תת־משפחה: חוגלות
סוג: חוגלה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Alectoris
קאופ, 1829
תחום תפוצה
AlectorisChristensen.svg
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
חוגלה בפסיפס הציפורים בקיסריה

החוגלה היא עוף חברתי החי בלהקות המונות בין 10-20 פרטים, כאשר בעונת הדגירה (לרוב חודש פברואר) הלהקה נפרדת לזוגות. בעונה זו מתרחשים משחקי חיזור של הזכרים מול הנקבות, ולאחר מכן, עם בוא תקופת הדגירה, חופרת הנקבה גומה אותה היא מרפדת בעלים ושם מטילה את ביציה. הזכר מבלה את זמנו עם הנקבה בתקופה הזו, ולאחר כחודש, עם בקיעת הביצים, מצטרף הזכר ללהקת זכרים אחרת.

החוגלה היא מהירה מאוד אבל לא יכולה לעוף רחוק בגלל משקלה הרב.

החוגלה במקורות ישראלעריכה

יש המזהים את ה"קורא" המקראי עם החוגלה. במשנה נזכר "קורא זכר" שלדעת ר' אליעזר חייב במצות שילוח הקן (חולין יב ב). כבר הקדמונים כמו אריסטו ידעו שהזכר של החוגלה דוגר לעיתים על הביצים כמו הנקבה. החוגלה וגם מיני החוגלית המצויים באירופה הם עופות טהורים והייתה להם מסורת כשרות פעילה בקהילות רבות, למשל: בארץ ישראל, בספרד, מרוקו, אנגליה וגרמניה[1].

מינים בסוגעריכה

החוגלה מצויה כמעט בכל רחבי ארץ ישראל, בעיקר באזורים ההרריים. בסוג נמנים המינים הבאים:

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא חוגלה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ זהר עמר, מסורת העוף, תל אביב תשס"ד, עמ' 239-241