חוק הזכויות 1689

חוק הזכויות או מגילת הזכויות או הצהרת הזכויות (באנגלית: Bill of Rights או Declaration of Rights) משנת 1689 הוא חוק של הפרלמנט האנגלי הדן בזכויות תושבי אנגליה. שמו המלא של החוק הוא: "החוק המכריז על הזכויות והחירויות של הנתינים, והקובע את סדר הירושה של הכתר" (באנגלית: An Act Declaring the Rights and Liberties of the Subject and Settling the Succession of the Crown).

חוק הזכויות
The Bill of Rights

פרטי החוק
מדינה	הממלכה המאוחדת
שם רשמי	An Act Declaring the Rights and Liberties of the Subject and Settling the Succession of the Crown
גוף מחוקק	הפרלמנט האנגלי
שטחים שעליהם חל החוק	ממלכת אנגליה
הסכמה מלכותית	16 בדצמבר 1689
תאריך תחולה	1689

חוק הזכויות

חוק זה מהווה את אחד המסמכים העיקריים של המשפט החוקתי האנגלי, יחד עם המגנה כרטה, עם חוק ההסדר משנת 1701 וחוקים חוקתיים נוספים.

לימים הועתק תוכנו של חוק זה אל המשפט החוקתי של ממלכות חבר העמים הבריטי כגון ניו זילנד וקנדה. בסקוטלנד חל דבר חקיקה אחר: "חוק תביעת הזכויות 1689" שתוכנו דומה.

רקע

בעקבות המהפכה המהוללת ברח ג'יימס השני מאנגליה ב-23 בדצמבר 1688. בטרם הוכרזו ויליאם השלישי ומרי השנייה כמלכי אנגליה ואירלנד ניסח פרלמנט הכנס את הצהרת הזכויות ודרש מהם להסכים לנוסח. הצהרת הזכויות הועברה אליהם ב-13 בפברואר 1689 בעת ששהו בבית הסעודות בארמון וייטהול שבלונדון. ויליאם ומרי הסכימו לנוסח והוכתרו כמלכי אנגליה באפריל 1689. ב-16 בדצמבר 1689 נחקקה ההצהרה והפכה לחוק של הפרלמנט הבריטי.

זכויות יסודיות

חוק הזכויות קובע את הזכויות, החירויות והעקרונות הבאים:

• אסור למלך לבטל חוקים או להשעות חוקים ללא הסכמת הפרלמנט
• הזכות להגנה מפני התערבות בית המלוכה במערכת המשפט (נאסר על המונרך להקים מערכת בתי משפט עצמאית, או לפעול כשופט)
• הזכות להגנה מפני מיסוי על ידי בית המלוכה מכוח סמכויות המלך, ללא הסכמה של הפרלמנט
• הזכות לפנות בבקשה אל המונרך
• לא יוקם צבא קבע בעת שלום מבלי הסכמת הפרלמנט
• החירות של הפרוטסטנטים להחזיק כלי נשק להגנתם (בהתאם למותר על פי חוק ובהתאם למעמדם)
• הזכות לבחור את חברי הפרלמנט בלי התערבות של המונרך
• החירות לשאת דברים בפרלמנט - הליכי הפרלמנט אינם נתונים לסמכות בתי המשפט או כל גוף או מוסד אחר שאינו הפרלמנט עצמו
• הגנה מפני ענישה אכזרית, ומפני עירבון גבוה מידי
• הגנה מפני קנסות או עיקולים בלא משפט
• לא ניתן למנוע את כינוס הפרלמנט, כינוסי הפרלמנט יערכו לעתים קרובות

כמו כן החוק כלל רשימה של חוקים של המלך ג'יימס השני שבוטלו מפורשות, וקובע כי בריחתו של ג'יימס השני שקולה לוויתור על הכתר. החוק מוסיף וקובע כי נוצרי קתולי אינו יכול להיות מונרך באנגליה "מאחר שהתברר מניסיון שאין הדבר עומד בקנה אחד עם הביטחון והטוב הציבורי של ממלכה פרוטסטנטית זו שהממלכה תנוהל על ידי נסיך הנתון למרות האפיפיור". בשל כך נקבע בחוק כי מונרך חייב לשאת שבועת אמונים בעת הכתרתו ולהתחייב להגן על הפרוטסטנטיות.

החוק קובע כי ויליאם ומרי יהיו יורשיו של ג'יימס, וכי הכתר יעבור לילדי מרי, ובהיעדרם לאחותה אן ולילדיה, ובהיעדרם לילדי ויליאם אם ינשא שנית לאחר מותה של מרי.

החוק קובע כי על המונרך לכנס את הפרלמנט בזמנים קבועים (על פי המשפט החוקתי האנגלי, הפרלמנט אינו יכול להתכנס מבלי שזומן על ידי המונרך). כלל זה אושר שנית בחוק שלוש השנים משנת 1694.

שינויים והשפעות

חוק הזכויות שונה בחוק ההסדר 1701 ובהמשך בחוקי האיחוד של 1707 על מנת להסדיר בעיות חוקתיות נוספות שהתעוררו בשל הוראות חוק זה (בין היתר - בשל העובדה שחוק זה לא דן במצב בו גם לוויליאם השלישי לא יהיו יורשים).

לחוק זה הייתה השפעה רבה על מגילת הזכויות - עשרת התיקונים הראשונים לחוקת ארצות הברית הנקראים באנגלית באותו שם - Bill of Rights, ובהמשך אף על ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם של ארגון האומות המאוחדות ועל האמנה האירופית לזכויות אדם. בדומה לחוק הזכויות - גם מגילת הזכויות וההצהרות קובעות זכות למשפט הוגן וחירות מפני ענישה אכזרית.

חוק זה תקף בממלכה המאוחדת גם בימינו. כך למשל ב-21 ביולי 1995 הוגשה תביעה דיבה מטעם חבר הפרלמנט הבריטי ניל המילטון נגד עיתון "הגארדיאן". בית המשפט הקפיא ההליכים בתביעה בטענה שהוא לא יכול לבחון את הנעשה בדיוני הפרלמנט בשל האמור בחוק הזכויות. בעקבות פסיקה זו תוקן חוק הזכויות באמצעות חוק לשון הרע 1996 המתיר לחבר פרלמנט לוותר על ההגנה המוענקת לו מכוח חוק הזכויות ולאפשר תביעות כגון זו שהוגשה.

בשנת 1989, בחלוף שלוש מאות שנים לחקיקת החוק הוצא בממלכה המאוחדת מטבע בשווי שני ליש"ט המנציח את חוק הזכויות ואת המהפכה המהוללת.

תוקף בממלכות חבר העמים ובמדינות אחרות

חוק הזכויות עדיין בתוקף באירלנד אף שזו אינה חלק מהממלכה המאוחדת, כמו כן החוק בתוקפו בניו זילנד (כפי שנקבע בפסק הדין בעניין פיצג'רלד נ' מולדון בשנת 1976 בעקבות הודעת ראש ממשלת ניו זילנד רוברט מולדון כי יש להתייחס לחוק כמבוטל מאחר שהוא מתכוון לבטלו בקרוב. בית המשפט העליון של ניו זילנד פסק כי החלטת הממשלה בטלה מאחר שהיא סותרת את הסעיף הראשון של חוק הזכויות (הקובע כי רק לפרלמנט הכוח להשעות חוקים).

קישורים חיצוניים

• טקסט החוק באתר הפרלמנט הבריטי
• תוכן החוק אתר אוניברסיטת ייל