ממלכות חבר העמים הבריטי

ממלכות חבר העמים הבריטי (באנגלית: Commonwealth realms) הן 15 מדינות עצמאיות מתוך 56 המדינות החברות בחבר העמים הבריטי, שבראשן עומד מלך משותף^[1]^[2]. מלכן של מדינות אלו הוא המלך צ'ארלס השלישי. תפקידי המלך בארצות מלכותו הם טקסיים וסמליים בלבד.

הציר המרכזי של מדינות אלו הוא הממלכה המאוחדת (The United Kingdom), שכוללת את אנגליה, סקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד, ואשר בה יושב המונרך (כיום המלך) ישיבת קבע. יתר 15 המדינות מכונות כל אחת realm, מונח שאפשר לתרגמו כ"ממלכה" או כ"נחלת המלך". אלו הן מדינות עצמאיות, שבכל אחת מהן בית מלוכה מקומי, ומונרך הנבחר, על-פי חוקיה המקומיים (שהם אימוץ של חוקי הממלכה המאוחדת). בהתאם לחוקים אלה, מכהן צ'ארלס השלישי בכל אחת ואחת מהממלכות בנפרד כמונרך, ותאריו של המלך צ'ארלס השלישי הם בו זמנית "מלך הממלכה המאוחדת", "מלך קנדה", "מלך אוסטרליה", "מלך ניו זילנד" וכו' (ולא: "מלך קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד...").

עד שנות ה-50 של המאה ה-20 היה מקובל לכנות כל אחת מהארצות האלה דומיניון, אולם מונח זה רמז לכפיפות של הארצות לשלטון בבריטניה, ולכן, כדי להדגיש את עצמאותן של הארצות, החלו להשתמש במונח realm (אם כי המונח "דומיניון" מעולם לא בוטל באופן רשמי). הכרה במונרך מבית המלוכה הבריטי כשליט המדינה אינה תנאי לחברותה של מדינה בחבר העמים הבריטי. חבר העמים הבריטי כולל גם מדינות שיש להן בתי מלוכה משלהן או מוסד נשיאות (רובן מושבות בריטיות לשעבר). בכל זאת, כל המדינות החברות חייבות להכיר במונרך הבריטי כראש חבר העמים הבריטי.

שיטת הממשל

בממלכות חבר העמים הבריטי (למעט בממלכה המאוחדת), המלך ממנה מושל כללי המכהן כמשנה למלך וממלא בממלכות אלה את תפקידיו של המלך בהיעדרו. נהוג כי המושל הכללי ממונה בכל מדינה על ידי המלך, בהמלצת ראש הממשלה של כל מדינה ומדינה. באיי שלמה וטובלו נהוג שראש הממשלה נועץ בבית המחוקקים בטרם הוא ממליץ למלך. בפפואה גינאה החדשה ממונה המושל הכללי בהצבעה של הפרלמנט.

בממלכה המאוחדת, המלך ממנה את יועץ המדינה (Counsellor of State) הממלא את תפקידיו הרשמיים בהיעדרו.

כאמור, בחבר העמים הבריטי מדינות רבות נוספות שאינן ממלכות חבר העמים. מדינות אלו לא מעוניינות שבראשן יעמוד מונרך מבית המלוכה הבריטי ועל כן במדינות אלה ראש המדינה הוא שליט מלוכני אחר (לדוגמה בברוניי) או שליט נבחר (לדוגמה בהודו). עם זאת גם מדינות אלו חייבות להכיר בכך כי באופן סמלי מנהיג חבר העמים הבריטי הוא מלך הממלכה המאוחדת.

ממלכות חבר העמים

ממלכות חבר העמים (לפי סדר אלפביתי):

דגל	מדינה	בית המלוכה	תאריך	תואר המלך	נס מלכותי
אוסטרליה	אוסטרליה	בית המלוכה האוסטרלי	מאז אימוץ חוק וסטמינסטר בשנת 1942 (שתוקפו רטרואקטיבי משנת 1939)	צ'ארלס השלישי, בחסד האל, מלך אוסטרליה והממלכות והטריטוריות האחרות שבממלכתו, ראש חבר העמים.	אין
איי שלמה	איי שלמה	בית המלוכה של איי שלמה	מאז עצמאותה בשנת 1978	צ'ארלס השלישי, בחסד האל, מלך איי שלמה והממלכות והטריטוריות האחרות שבממלכתו, ראש חבר העמים.	אין
אנטיגואה וברבודה	אנטיגואה וברבודה	בית המלוכה של אנטיגואה וברבודה	מאז עצמאותה בשנת 1981	צ'ארלס השלישי, בחסד האל, מלך אנטיגואה וברבודה והממלכות והטריטוריות האחרות שבממלכתו, ראש חבר העמים.	אין
בהאמה	בהאמה	בית המלוכה של בהאמה	מאז קבלת העצמאות בשנת 1973	צ'ארלס השלישי, בחסד האל, מלך קהיליית איי בהאמה והממלכות והטריטוריות האחרות שבממלכתו, ראש חבר העמים.	אין
בליז	בליז	בית המלוכה של בליז	מאז עצמאותה בשנת 1981	צ'ארלס השלישי, בחסד האל, מלך בליז והממלכות והטריטוריות האחרות שבממלכתו, ראש חבר העמים.	אין
גרנדה (מדינה)	גרנדה	בית המלוכה של גרנדה	מאז קבלת עצמאותה בשנת 1974	צ'ארלס השלישי, בחסד האל, מלך הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד ושל גרנדה והטריטוריות האחרות שבממלכתו, ראש חבר העמים.	אין
ג'מייקה	ג'מייקה	בית המלוכה הג'מייקני	מאז קבלת עצמאותה בשנת 1962	צ'ארלס השלישי, בחסד האל, מלך ג'מייקה והממלכות והטריטוריות האחרות שבממלכתו, ראש חבר העמים.	אין
הממלכה המאוחדת	הממלכה המאוחדת	בית המלוכה הבריטי	-	צ'ארלס השלישי, בחסד האל, מלך הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד והממלכות והטריטוריות האחרות שבממלכתו, ראש חבר העמים, מגן האמונה.
טובאלו	טובאלו	בית המלוכה של טובאלו	מאז עצמאותה בשנת 1978	צ'ארלס השלישי, בחסד האל, מלך טובלו והממלכות והטריטוריות האחרות שבממלכתו, ראש חבר העמים.	אין
ניו זילנד	ניו זילנד	בית המלוכה הניו זילנדי	מאז אימוץ חוק וסטמינסטר בשנת 1947	צ'ארלס השלישי, בחסד האל, מלך ניו זילנד והממלכות והטריטוריות האחרות שבממלכתו, ראש חבר העמים, מגן האמונה.	אין
	סנט וינסנט והגרנדינים	בית המלוכה של סנט וינסנט והגרנדינים	מאז עצמאותה בשנת 1979	צ'ארלס השלישי, בחסד האל, מלך סנט וינסנט והגרנדינים והממלכות והטריטוריות האחרות שבממלכתו, ראש חבר העמים.	אין
סנט לוסיה	סנט לוסיה	בית המלוכה של סנט לוסיה	מאז עצמאותה בשנת 1979	צ'ארלס השלישי, בחסד האל, מלך סנט לוסיה והממלכות והטריטוריות האחרות שבממלכתו, ראש חבר העמים.	אין
סנט קיטס ונוויס	סנט קיטס ונוויס	בית המלוכה של סנט קיטס ונוויס	מאז עצמאותה בשנת 1983	צ'ארלס השלישי, בחסד האל, מלך סנט כריסטופר ונוויס והממלכות והטריטוריות האחרות שבממלכתו, ראש חבר העמים.	אין
פפואה גינאה החדשה	פפואה גינאה החדשה	בית המלוכה של פפואה גינאה החדשה	מאז עצמאותה בשנת 1975	צ'ארלס השלישי, מלך פפואה ניו גיני והממלכות והטריטוריות האחרות שבממלכתו, ראש חבר העמים.	אין
קנדה	קנדה	בית המלוכה הקנדי	מאז אימוץ חוק וסטמינסטר משנת 1931	צ'ארלס השלישי, בחסד האל, מלך הממלכה המאוחדת, קנדה והממלכות והטריטוריות האחרות שבממלכתו, ראש חבר העמים, מגן האמונה.

בשל העובדה שהמלך מתגורר בממלכה המאוחדת, אין בממלכה המאוחדת מושל כללי וכן בשל העובדה שהיחס בין בית המלוכה לבין ממשלת בריטניה הוא ישיר ואישי, מבחינים לרוב בין הממלכה המאוחדת לבין יתר ממלכות חבר העמים.

מועצת ראשי השבטים הגדולה של פיג'י הכירה עד ביטולה בהפיכה הצבאית של 2013 במלכה אליזבת השנייה כ"ראש השבט העליון של פיג'י" אולם המלכה לא נחשבה כראש המדינה ופיג'י אינה ולא הייתה ממלכת חבר העמים.

דגלי המלך במדינות ממלכת חבר העמים

ערך מורחב – נס מלכותי

הנס המלכותי האישי של המלכה אליזבת השנייה.

מלכי בית המלוכה הבריטי משתמשים בנס המלכותי רק בממלכה המאוחדת. בכהונתם כמלכי ממלכות חבר העמים יש להם דגלים נפרדים - כך למלך דגל נפרד בהיותו מלך אוסטרליה, קנדה, ניו זילנד וג'מייקה.

כל אחד מדגלים אלה הוא נס שעליו סמל המדינה, ובמרכז תג מלכותי - קיצור שם המלך ועליו כתר.

למלך יש נס מלכותי נפרד בבקרו במדינות חבר העמים הבריטי שבהן אינו ראש מדינה (מדינת חבר העמים שאינן ממלכות חבר העמים). בעבר היו למלכה אליזבת דגלים עבור סיירה לאון, מאוריציוס, מלטה וטרינידד וטובגו אולם עם עצמאותן של מדינות אלה, ומשהפכו לרפובליקות, הפכו הדגלים חסרי כל שימוש.

דגלי המושלים הכלליים

בדומה למלך, לכל אחד ואחד מהמושלים הכלליים יש נס משלו - אריה צועד היושב מעל הסמל המלכותי של אנגליה, ומעליו כתר מלכותי. מתחת לסמל המלכותי רשומה שם הממלכה.

למושל הכללי של קנדה דגל משלו ובו האריה מחזיק בידו עלה עץ אדר המסמל את קנדה.

התפתחות היסטורית

ארבע עשרה מבין ממלכות חבר העמים הבריטי של ימינו היו בעבר מושבות בעלות שלטון עצמי אשר קיבלו עצמאות. שתי הממלכות האחרות הן הממלכה המאוחדת עצמה ופפואה ניו גיני אשר נוצרה בשנת 1975 כאיחוד בין גינאה החדשה הגרמנית (שהייתה שטח בנאמנות בינלאומית של אוסטרליה) וגינאה החדשה הבריטית (שהייתה מושבה של בריטניה, שנוהלה למעשה על ידי אוסטרליה מאז שנת 1905).

רעיון הפיכת המושבות הבריטיות לממלכות עצמאיות הוצע לראשונה בשנות ה-60 של המאה ה-19 - כאשר נדונה שאלת הפיכת הקונפדרציה של קנדה לממלכה עצמאית. בעקבות התנגדותם של משרד המושבות מחד ושל ארצות הברית מאידך, הוקמה בשנת 1897 קונפדרציה בעלת שלטון עצמי בשם הדומיניון של קנדה.

בשלהי המאה ה-19 מושבות נוספות קיבלו שלטון עצמי. במהלך מועצת האימפריה שנערכה בשנת 1907 התעקש ראש ממשלת קנדה - וילפרד לורייר על הצורך לבדוק את הקשר שבין מושבות הכתר למושבות בעלות העצמאות. המונח "דומיניון" שיוחד עד אז לקנדה הורחב לכל המושבות בעלות שלטון עצמי (לרבות אוסטרליה, ניו זילנד, ניופאונדלנד, מושבת הכף, מושבת נטאל ומושבת טרנסוואל). בשנת 1910 אוחדו שלוש המושבות בעלות השלטון העצמי עם מושבת נהר האורנג' ויחד יצרו את איחוד דרום אפריקה - אשר הפך לדומיניון. בשנת 1921 גם אירלנד הפכה לדומיניון כתנאי בהסכם השלום עם הממלכה המאוחדת.

אף שלדומיניונים היה שלטון עצמי, באופן רשמי הם היו כפופים לפרלמנט הבריטי והיו בשליטת בית המלוכה הבריטי אשר שלט עליהם באמצעות מושל כללי ממונה. הממלכה המאוחדת היא שקבעה את מדיניות החוץ ומדיניות הביטחון של המושבות.

השתתפותם של הדומיניונים במלחמת העולם הראשונה הגדילה את דרישתם לקבוע בעצמם את מדיניות החוץ והביטחון שלהן - ובהתאם כל דומיניון היה צד לחוזה ורסאי, וחבר בחבר הלאומים, יחד עם הודו (שלא הייתה במעמד דומיניון). בשנת 1920 שלחה קנדה שגרירים לארצות הברית ובשנת 1923 חתמה על אמנת דייג ההליבוט (Halibut Fisheries Treaty) בעצמה, מבלי לקבל את הסכמת הממשלה בממלכה המאוחדת. בשנת 1925 הדומיניונים סירבו לקבל על עצמם את ההתחייבות מכוח הסכמי לוקרנו עליה חתמה רק הממלכה המאוחדת.

בשנת 1926 נערכה שוב מועצה אימפריאלית, שהבנותיה סוכמו במסגרת הצהרת בלפור משנה זו. בהצהרה נקבע כי הדומיניונים הם אוטונומיים בשלטונים ובעלי מעמד שווה למעמד הממלכה המאוחדת. כל ממשלה של דומיניון היא בעלת קשר ישיר עם בית המלוכה (המייוצג על ידי המושל הכללי - שכעת ייצג את בית המלוכה ישירות ולא את ממשלת הממלכה המאוחדת). ההסכמה התקבלה בבריטניה כחוק בשנת 1927 - ובעקבות חוק זה הפכו הדומיניונים וכן אירלנד למדינות עצמאיות, שבית המלוכה מולך בכל אחד ואחד מהם בנפרד. בעקבות חוק וסטמינסטר של שנת 1931 נקבע שלכל דומיניון, כמו גם לאירלנד, יהיה בית מחוקקים עצמאי. כל דומיניון נדרש לאשרר חוק זה בטרם יכנס לתוקפו בדומיניון (אוסטרליה אשררה את החוק בפרלמנט שלה בשנת 1942 (כשהוא רטרואקטיבי לשנת 1939) וניו זילנד בשנת 1947). החוק לא אושר בניופאונלנד, אשר שבה להיות מושבה בשנת 1934 ולבסוף הצטרפה לקנדה בשנת 1949.

חוק וסטמינסטר הותיר מספר סמכויות לפרלמנט הבריטי ובהן הסמכות של הפרלמנט הבריטי לחוקק חוק עבור דומיניון לבקשת אותו דומיניון.

אירלנד ניתקה את הקשר עם הפרלמנט הבריטי עם הפיכתה לרפובליקה בשנת 1949 וכך עשתה גם דרום אפריקה בשנת 1961. קנדה ניתקה את הקשרים עם הפרלמנט הבריטי בשנת 1982 - בהסכמת הפרלמנט הבריטי, וניו זילנד ואוסטרליה ניתקו קשרים אלה בשנת 1986 בהסכמת הפרלמנט הבריטי.

עם קבלת עצמאותה של בורמה בשנת 1948 - הייתה זו הפעם הראשונה שמושבה קיבלה עצמאות מבלי להפוך לחלק מחבר העמים. באותה שנה הפכו הודו ופקיסטן לדומיניונים עצמאיים - אולם הם נותרו חלק מחבר העמים. בעקבות עצמאויות אלה גובשה בשנת 1949 החלטה לפיה מושבות המקבלות עצמאות יכולות להחליט על היותן רפובליקות עצמאיות או ממלכות - כולן במעמד שווה לממלכה המאוחדת במסגרת חבר העמים - והכינוי "חבר העמים הבריטי" ("British Commonwealth") הוחלף בשם "חבר העמים" ("Commonwealth of Nations").

בשנת 1952 הכריזה המלכה אליזבת השנייה בצו שניתן בארמון סנט ג'יימס כי היא המלכה של "ממלכה זו, והממלכות והטריטוריות האחרות" - ובעקבות צו זה הביטוי שהיה מקובל עד אז "מלכת הדומיניונים הבריטים שמעבר לים" הוחלף בביטוי "מלכת מלכויותיה האחרות וטריטוריות" בתארה של המלכה, והמילה "ממלכה" (realm) החליפה את המילה "דומיניון".

בשנת 1953 נחקק בכל אחת משבע הממלכות חוק הסגנון המלכותי והתארים אשר קבע כי המלכה היא "מלכת אותה ממלכה והממלכות האחרות והטריטוריות, ראש חבר העמים". חלק מהממלכות (קנדה, אוסטרליה וניו זילנד) הכירו בתארה של המלכה גם בשלטונה בממלכה המאוחדת. בעקבות חוקים אלה נערך טקס הכתרה בכל מדינה ומדינה.

הממלכה האחרונה שהפכה לממלכת חבר העמים הייתה סנט קיטס ונוויס בשנת 1983. מרבית המושבות הבריטיות קיבלו עצמאות מוחלטת ואוטונומיה חקיקתית מבלי לשמור קשר לבית המלוכה הבריטי (אף שחלק שמרו על קשרים אלה ואחרים עם בריטניה, ובהם זכות ערעור לבית הלורדים הבריטי כערכאת ערעור עליונה).

שאלות חוקתיות

תפקיד בית המלוכה בממלכה

אף שבאופן רשמי הסמכויות החוקתיות של המלך הן זהות בכל אחת ואחת מהממלכות, הוא אינו מבצע באופן אישי את תפקידו, למעט אלה הנעשים בממלכה המאוחדת, אלא במקרים מיוחדים - וזאת מכיוון שהמלך מתגורר בבריטניה הגדולה. יחד עם זאת, כאשר המלך מבקר בממלכות השונות (המלכה אליזבת נהגה לבקר בהן מדי חמש או שש שנים), הוא מקיים את תפקידיו החוקתיים בעצמו. בתקופה בה המלך אינו נמצא בממלכות השונות (היינו מרבית הזמן) ממלא המושל הכללי את תפקידו השונים כנציג הוד מעלתו.

עצם העובדה שהמלך עומד בראש ממלכות רבות ושונות מחד, ומייצג לרוב את עמדת ממשלת הממלכה המאוחדת מאידך, יוצרת חיכוכים פוליטיים - כגון אלה שאירעו כאשר המלכה אליזבת ביקרה בירדן ובנאומה הציגה את עמדת הממלכה המאוחדת - עמדה לה התנגדה ממשלת אוסטרליה.

האירועים בהם נוצרה בעיה במצב בו שלט בית המלוכה הבריטי על ממלכות שונות היו מועטים. בשנת 1939 דרום אפריקה וקנדה הכריזו מלחמה על גרמניה הנאצית מספר ימים לאחר הממלכה המאוחדת. עובדה זו הביאה למצב החוקתי הבעייתי בו המלך ג'ורג' השישי מולך הן על מדינות המצויות במצב מלחמה עם גרמניה, והן על מדינות השומרות על יחסי שלום עימה (אוסטרליה וניו זילנד הכריזו מלחמה על גרמניה הנאצית באותו יום בו הכריזה הממלכה המאוחדת מלחמה).

במהלך מלחמת הודו–פקיסטן הראשונה בשנת 1947 מצא עצמו המונרך ג'ורג' השישי עומד בראש שתי מדינות לוחמות זו בזו (ומהיותו ריבון במדינות אלה - מצא עצמו להלכה במלחמה עם עצמו).

המושל הכללי בכל מדינה ומדינה, מתוקף תפקידו, צריך לדאוג לכך שהמלך לא ימצא עצמו בניגוד עניינים בשל חילוקי דעות בין הממלכות השונות. דוגמה לכך היא מבצע זעם דחוף, אז פלשה קואליציה בהנהגת צבא ארצות הברית לגרנדה במטרה להדיח את השליט הדסון אוסטין (שהשתלט על גרנדה זמן קצר קודם לכן, אך לא ביטל את המלוכה ולא הדיח את המושל הכללי), ובכך יצרה מחלוקת חוקתית, שכן בין הכוחות הפולשים היו גם צבאות של מספר ממלכות חבר העמים, כגון ג'מייקה וברבדוס, שאף הם פועלים מכוח המלוכה. הבעיה נפתרה כאשר המושל הכללי של המדינה, סר פול סקון (אנ'), הכריז בשם המלכה כי הצבא האמריקני מוזמן על מנת "לשמור על הסדר באי", ובהמשך אף "הזמין" את הכוחות של ממלכות חבר העמים האחרות שפלשו לגרנדה. פעולה זו נעשתה במכוון מבלי שהמושל יידע את המלכה עצמה (בהתאם לסמכויות המושל לעשות פעולות כאלה).

הריבון בממלכה

ממלכות חבר העמים הם מדינות ריבוניות עצמאיות זו מזו. אין לממלכה המאוחדת כל מעמד מיוחד בממלכות אלה (אף שחלק מהממלכות השאירו את בית הלורדים כחלק ממערכת המשפט שלהן). בראש כל אחת ואחת מהמדינות עומד ריבון נפרד, וזאת על אף שמדובר באותו אדם (כיום המלך צ'ארלס). כך לדוגמה, כל ממלכה וממלכה קובעת את התארים שנושא בית המלוכה בממלכה ואת תפקידי בית המלוכה, וכן כל ממלכה וממלכה קובעת את סדר ההורשה באופן עצמאי (משמעות הדבר, תאורטית, שממלכה אחת יכולה להחליט על סדר הורשה אחר, ולקבוע בתור יורש העצר אדם אחר ממלכה אחרת).

אופיו המלוכני של השלטון

מאחר שמדובר בממלכות נפרדות, המלך עומד בנפרד בראש כל ממלכה וממלכה.

למשל, בראשה של קנדה עומד כריבון " מלך קנדה" ולא "מלך בריטניה" ובאותה מידה בראש הממלכה המאוחדת עומד "מלך הממלכה המאוחדת" ולא "מלך קנדה" (אף שמדובר באותו אדם).

יחד עם זאת, מאחר שמדובר באותו אדם (אף שלא מדובר באותו "כתר") התוצאה היא שקיים דמיון רב בין מאפיינים שונים של הממלכות השונות. כך למשל, דמותה של המלכה הופיעה על מטבעות ובולים בכל הממלכות השונות (אף שמדובר במטבעות שונים ובולים שונים), וכן פוליטיקאים, שופטים ומתאזרחים נדרשים להביע נאמנות למלך (ואף שמדובר באותו אדם, מדובר במלך הנפרד לכל ממלכה וממלכה).

מדינות ממלכת חבר העמים לשעבר

הנס המלכותי של מלטה בין השנים 1964–1974 בהם הייתה המדינה ממלכת חבר העמים.

עם קבלת עצמאות מהממלכה המאוחדת, מרבית מדינות חבר העמים קבעו כי המלכה תישאר ראש המדינה של מדינות אלה - אולם תוארה של המלכה השתנה על מנת להראות את עצמאות המדינות (כך, המלכה אליזבת השנייה הייתה ל"מלכת ברבדוס" בברבדוס ולא "מלכת הממלכה המאוחדת" כראש מדינת ברבדוס). המדינות הראשונות שפעלו בצורה זו היו דרום אפריקה וסרי לנקה. כאשר, בשנת 1975 קיבלה פפואה ניו גיני עצמאות מאוסטרליה הוכרזה המלכה אליזבת השנייה כ"מלכת פפואה ניו גיני" - וזאת אף שפפואה לא הייתה מושבה בריטית בכללותה.

מרבית מדינות חבר העמים, ובייחוד מדינות אפריקה, הפכו עם הזמן לרפובליקות וביטלו עקב זאת את בית המלוכה, או תיקנו את חוקתם והסירו את בית המלוכה מראשות המדינה, וזאת עקב הרגשות האנטי-אימפריאליסטים והאנטי-קולוניאלים שנפוצו במדינות אלה. חלק ממדינות אלה נותרו בחבר העמים - בזכות "הצהרת לונדון" משנת 1949 שהתירה להודו להכיר במלכה אליזבת כראש חבר העמים הבריטי ולהישאר כחברה בחבר העמים הבריטי, אולם להפסיק להכיר בה כראש המדינה. בפקיסטן נותרה המלכה כראש המדינה עד הפיכתה לרפובליקה איסלאמית בשנת 1956 - עת הפך המושל הכללי לנשיא המדינה.

בחלק ממדינות אלה (כגון מלטה, טרינידד וטובגו ומאוריציוס) הוחלף המושל הכללי בנשיא בעל סמכויות סמליות. במדינות כמו גאנה, מאלווי וגמביה הפך הנשיא לראש הרשות המבצעת, ולמעשה בוטלה שיטת וסטמינסטר כשיטת הממשל במדינה.

כאשר ממשלת המיעוט הלבן ברודזיה הכריזה באופן חד צדדי על עצמאות רודזיה בשנת 1965 ועל המלכה כראש המדינה וכ"מלכת רודזיה", סירבה המלכה לקבל תפקיד זה. המושל הכללי פיטר את ראש הממשלה (שהתעלם ממנו והורה להחליפו). בשנת 1970 הוכרזה המדינה כרפובליקה ובוטלה המלוכה.

כאשר התואר "מלכת הממלכה המאוחדת" הוסר מתוארה של המלכה באוסטרליה בשנת 1973 הכריזה ממשלת קווינסלנד על המלכה כ"מלכת קווינסלנד" או בתוארה המלא - "מלכת אוסטרליה, קווינסלנד ויתר ממלכותיה וטריטוריותיה" במטרה לוודא שהמלכה תישאר מלכת קווינסלנד. צעד זה בוטל על ידי בית המשפט העליון של אוסטרליה במסגרת מקרה "מלכת קווינסלנד" בשנת 1974, אולם בית המשפט אכן פסק שלכל מדינה באוסטרליה קשר ישיר עם חבר העמים, פסיקה שבעקבותיה נחקק חוק אוסטרליה בשנת 1986.

בפיג'י בוטל מוסד המלוכה בשנת 1987 כתוצאה מהפכה צבאית. אולם אף שפיג'י עזבה את חבר הלאומי נותרו במדינה הסמלים המלכותיים - דמותה של המלכה נותרה על בולים ומטבעות, ויום הולדתה של המלכה נותר חג לאומי. עם שובה של המדינה לחבר העמים הכריזה מועצת הצ'יפים כי המלכה היא "הצ'יף העליון" של המדינה.

בורמה, סודאן, קפריסין, זמביה, בוטסואנה, דרום תימן, סומלילנד, נאורו, סיישל, דומיניקה, קיריבטי, זימבבווה, נמיביה וונואטו הפכו לרפובליקות עם קבלת עצמאותן - וסירבו להפוך לחלק מחבר העמים הבריטי.

מצרים, ירדן, עיראק, מלאיה, זנזיבר, המלדיביים, ברוניי, טונגה, כווית, עומאן, קטר, בחריין, איחוד האמירויות הערביות, סווזילנד ולסוטו היו כולן פרוטקטורטים של הממלכה המאוחדת, אך בכולם היה בית מלוכה ולכן עם קבלת עצמאותם לא הפכו לממלכות חבר העמים.

המנדט הבריטי על ארץ ישראל ניתן לבריטניה כפיקדון מטעם חבר הלאומים, ומאוחר יותר מטעם האו"ם שירש אותו. החלטת האו"ם לסיים את המנדט הבריטי, פירושה הייתה גם ניתוק הקשר בין בית המלוכה הבריטי לארץ ישראל, וממילא אף צד מבין הטוענים לריבונות על הארץ לא היה מעוניין בקשר עם בית המלוכה הבריטי. עם סיומו של המנדט ב-1948, הוכרזה מדינת ישראל כרפובליקה עצמאית במרבית שטחי המנדט (אם כי המונח "רפובליקה" מעולם לא הוזכר במפורש), וחלקים אחרים משטח המנדט הועברו בשנת 1949 לשליטת ממלכת מצרים וממלכת ירדן, שגם בהן לא היה לבית המלוכה הבריטי כל מעמד.

ניופאונדלנד שהייתה דומיניון נפרד ויתרה על השלטון העצמי בשנת 1934 ולבסוף הצטרפה לקנדה בשנת 1949.

הטריטוריות של טריפולי וקירנאיקה שהיו בשליטה בריטית (לאחר שנכבשו מאיטליה במלחמת העולם השנייה), אוחדו עם פזאן שהייתה בשליטת צרפת והפכו להיות ממלכת לוב בשנת 1951.

אריתריאה שנשלטה על ידי הממלכה המאוחדת לאחר תבוסת איטליה במלחמת העולם השנייה הפכה לחלק מאתיופיה בשנת 1952. החלק הצפוני של מושבת קמרון הבריטית אוחד עם ניגריה והחלק הדרומי שלה אוחד עם קמרון (הצרפתית) בשנת 1961. בשנת 1963 מושבות הכתר סינגפור וסארוואק, צפון בורנאו ומלאיה התאחדו והפכו למלזיה אשר קבעה לה בית מלוכה משלהן (סינגפור נפרדה ממלזיה בשנת 1965).

הונג קונג עברה לשליטת סין העממית בשנת 1997.

להלן רשימת התקופות בהן מדינות שונות היו ממלכות חבר העמים (וסיבת הפסקת היותן ממלכת חבר העמים):

אוגנדה ¹ - 1962 עד 1963 (תיקון לחוקה)
אירלנד ⁴ - 1931 עד 1936/1949
ברבדוס ³ - 1966 עד 2021 (חוקה חדשה)
גאנה ³ - 1957 עד 1960 (משאל עם)
גויאנה ¹ - 1966 עד 1970 (תיקון לחוקה)
גמביה ³ - 1965 עד 1970 (משאל עם)
דרום אפריקה ² - 1931 עד 1961 (משאל עם)
הודו ³ - 1947 עד 1950 (תיקון לחוקה)
טנגניקה (כיום חלק מטנזניה) ¹ - 1961 עד 1962 (חוקה חדשה)
טרינידד וטובגו ³ - 1962 עד 1976 (חוקה חדשה)
מאוריציוס ² - 1968 עד 1992 (חוקה חדשה)
מלאווי ³ - 1964 עד 1966 (חוקה חדשה)
מלטה ² - 1964 עד 1974 (תיקון לחוקה)
ניגריה ¹ - 1960 עד 1963 (תיקון לחוקה)
סיירה לאון ³ - 1961 עד 1971 (חוקה חדשה)
פקיסטן ¹ - 1947 עד 1956 (חוקה חדשה)
פיג'י ² - 1970 עד 1987 (הפיכה צבאית)
ציילון כיום סרי לנקה ¹ - 1948 עד 1972 (חוקה חדשה)
קניה ³ - 1963 עד 1964 (חוקה חדשה)

1. משטר נשיאותי.
2. תפקיד הנשיא היה במקורו סמלי. כיום משטר נשיאותי.
3. תפקיד נשיאותי סמלי.
4. שינוי חוקתי של ביטול מוסד המושל הכללי בשנת 1936, מוסד הנשיאות הוגדר בחוקה בשנת 1937 אולם לבית המלוכה נותר תפקיד חיצוני עד הפיכה לרפובליקה בשנת 1949 בחקיקה רגילה.

דעת הקהל

בדרך כלל תומכי השארת המלוכה במדינה מסוימת הן אותן קבוצות באוכלוסייה התומכות בהשארת הקשרים (ולו הסמליים) לממלכה המאוחדת. במהלך המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 מרבית הפוליטיקאים בדומיניונים (שהיו אז מושבות בעלות אוטונומיה פנימית) תמכו בחיזוק הקשרים הצבאיים והכלכליים עם הממלכה המאוחדת (וזאת על אף שלעיתים היו ניגודי אינטרסים בין הדומיניונים לממלכה המאוחדת). שמירת הקשרים עם הממלכה המאוחדת ובייחוד המשך השלטון המלוכני בדומיניונים נראו למרבית תושבי הדומיניונים כדבר מובן מאליו - ולעיתים אף השייכות לאימפריה הבריטית נראתה עדיפה על פני עצמאות מדינית.

עם עליית הסנטימנטים הדה- קולוניאליסטיים החל מאמצע המאה ה-20, גבר הרצון לעצמאות מדינית וכלכלית ועימו עלו קולות הקוראים לניתוק הקשרים עם מוסד המלוכה. החל משנות ה-80 של המאה ה-20, אף לא אחת מממלכות חבר העמים שומרת על קשרים חוקתיים או משפטיים עם הממלכה המאוחדת. בית המלוכה מהווה אמנם גורם מקשר, אך אין מדובר בגורם מאחד כפי שהיה בשיאה של האימפריה הבריטית, ולמעשה רואים את בית המלוכה כבית מלוכה עצמאי בכל מדינה ומדינה (אף שבראשו עומדת אותו מלך).

מחלוקת בשאלת המלוכנות

בסוף המאה ה-20 החל דיון ציבורי בממלכות חבר העמים בשאלת השארת מוסד המלוכה על כנו. מרבית התושבים מתייחסים באדישות מה למוסד המלוכה הפאסיבי למעשה בפעילותו בממלכות חבר העמים, אחרים רואים את מוסד המלוכה כגורם א-פוליטי מאחד בין מדינות חבר העמים הבריטי, אולם יש הרואים את מוסד המלוכה כמוסד המונע עצמאות אמיתית של מדינתם מהממלכה המאוחדת - והעובדה שדמות המונרך מופיעה על סמלי המדינה (המטבעות, הבולים והשטרות) הופכת את מדינתם ל"מדינת משנה" של הממלכה המאוחדת.

תומכי המלוכנות

בתחילת שנות ה-60 ועם עליית התנועות הרפובליקניות הקוראות לביטול המלוכה, החלו במקביל לעלות תנועות הקוראות לשמר את מוסד המלוכנות במדינה.

בשנת 1943 נוסדה באנגליה הליגה המלוכנית הבינלאומית במטרה לשמור את המלוכנות ברחבי האימפריה הבריטית ובייחוד בממלכות חבר העמים. באותה שנה נוסדה באוסטרליה הליגה המלוכנית האוסטרלית - הפועלת נמרצות בחל משנת 1999 נגד התנועות הרפובליקניות באוסטרליה הקוראות לביטול המלוכה.

בשנת 1955 נוסדה בניו זילנד הליגה המלוכנית של ניו זילנד בראשות ראש הממשלה הניו זילנדי לשעבר ג'ני שיפלי, ויושב ראש בית הנבחרים של ניו זילנד פיטר טאפסל. בשנת 1970 נוסדה הליגה המלוכנית של קנדה במטרה להאבק בתנועות של לסטר פירסון ופייר טרודו שניסו להפחית את חשיבות המלוכה בקנדה.

רפובליקניזם

התנועות הרפובליקניות הקיימות כיום בממלכות חבר העמים שונות מאלו שביטלו את המלוכה במדינות חבר העמים מיד עם קבלת עצמאותן. בממלכות הקיימות קיים בית מלוכה מזה זמן רב - ולעיתים למעלה ממאה שנים. מרבית אזרחי המדינות מרוצים מהמצב הקיים, והוויכוחים דנים בעיקר בתועלת שבביטול בית המלוכה ובשינויים שיגרמו למצב הקיים. הרפובליקנים נדרשים להראות כי אכן יש תועלת במהלך מסוג זה, ולא די בטענות תאורטיות בשאלות חוקתיות ומשפטיות.