חור (דמות מקראית)
בתנ"ך, חוּר הוא בן שבט יהודה, בנם של כלב בן חצרון ואפרת: "וַיִּקַּח לוֹ כָלֵב אֶת אֶפְרָת, וַתֵּלֶד לוֹ אֶת חוּר" (ספר דברי הימים א', פרק ב', פסוק י"ט).
לפי המדרש, חור היה בנם של מרים הנביאה וכלב בן יפונה (על פי פירוש רש"י (ספר שמות, פרק י"ז, פסוק י').[1] לפי יוסף בן מתתיהו חור היה בעלה של מרים, אחות משה.[2]
בספר שמות מסופר שבמלחמת עמלק תמך חור בידי משה יחד עם אהרן, ויחד עם אהרן הנהיג את העם בעליית משה להר סיני. לפי המדרש נהרג כאשר סירב להכין לעם את עגל הזהב.[3]
נכדו היה בצלאל, בונה המשכן: "וְחוּר הוֹלִיד אֶת אוּרִי, וְאוּרִי הוֹלִיד אֶת בְּצַלְאֵל" (ספר דברי הימים א', פרק ב', פסוק כ').
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
- חור, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
הערות שולייםעריכה
- ^ לפי רוב המפרשים כלב בן יפונה וכלב בן חצרון הוא אותו האיש וכן אפרת היא מרים הנביאה. אך יש גמרא בירושלמי שממנה משמע שיש דעה שיש שני אנשים בשם כלב.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר שלישי, פרק ב, פסקה ד, סעיף 54.
- ^ במדרש רבה, פרשת צו, י׳, ג׳.
