עמלק

עם מקראי
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. וכן מידע ארכאולוגי, סקירה היסטורית-מקראית מראשית ההתנחלות עד ל-?, חסר מידע על עמלק האישיות (כבנו של אליפז). ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

עמלק הוא עם או שבט הנזכר במקרא. עמלק מתואר במקרא כעם אכזרי המתפרנס במידה ניכרת משוד וביזה[1]. במסגרת זו התקיף את בני ישראל לאחר שיצאו ממצרים[2], ואת ציקלג, עירו של דוד, בעת שהותו בארץ הפלשתים[3]. העם העמלקי התקיים כעם נווד לאורך המדבר שמדרום לים המלח ועד צפון חצי האי סיני במשך תקופת התנחלותם בארץ ישראל ועד לתקופת המלוכה. על פי המסורת האפונימית המקראית, העם נקרא על שם אביו (עמלק), בנו של אליפז בן עשיו ופילגשו, תמנע[4].

הוצאתו להורג של אגג, מלך העמלקים, בידי שמואל הנביא. תחריט של גוסטב דורה

אין ידיעות חוץ־מקראיות אודות עמלק.

במסורת היהודית נחשב העם העמלקי כסמל לרֶשע. העם העמלקי מוקע בתנ"ך, עד שבאופן חריג מופיעה בתורה מצווה על עם ישראל להרוג את כולו - כולל נשיו וטפו, ולהשמיד גם את רכושו. במסורת הפסיקה ההלכתית נקבעו סייגים רבים למצוות מחיית עמלק.

עמלק בהיסטוריוגרפיה המקראיתעריכה

בתורהעריכה

האזכור המוקדם ביותר של עמלק הוא בימי אברהם אבינו בסיפור מלחמת ארבעת המלכים את החמישה. שם מסופר שכדרלעומר מלך עילם ושלושת המלכים בני בריתו, הכו את שדה העמלקי סמוך לקדש, במסגרת מסע מלחמה בדרומה של ארץ ישראל[5].
בהמשך מוזכר עמלק כבנה של תמנע פילגשו של אליפז בנו של עשו[4][6]. עמלק נמנה עם אלופי עשו היינו, אחד מראשי המשפחות[7] או ראשי השבטים של אדום[8]. יש פרשנים המסיקים מכך שהעם העמלקי היה שבט אדומי מצאצאי עשיו[9]. באזכור "שדה העמלקי" הם רואים שימוש בשמו המאוחר של המקום, ולא כראיה לקיומו של עמלק כבר בימי אברהם אבינו[10]. מנבואת בלעם עולה לכאורה, תמונה שונה. בנבואתו, מזכיר בלעם את עמלק בנפרד מאדום ורואה בעמלק "ראשית גויים", היינו עמלק אינו חלק מהעם האדומי והוא מהעמים הקדומים ביותר[11][12][13]. בפרשנות היהודית המסורתית מפרשים "ראשית גויים", כעם הראשון שנילחם בעם ישראל ולא כעם קדום[14].

בתקופת יציאת מצרים ישבו העמלקים במדבר סיני ובנגב[15]. העם העמלקי היה העם הראשון שנלחם עם ישראל בצאתם ממצריםרפידים), וזינב בנחשלים ובעייפים שהלכו בסוף המחנה. ישראל החזירו מלחמה שערה והכו את צבאו מכה שהצליחה להחלישו אך לא למגרו, תוך שהם נעזרים בסיוע אלוהי.

 
המלחמה עם עמלק ברפידים. ציור מעשה ידי ויליאם הול

ההתנגשות הבאה בין עם ישראל והעמלקים הייתה לאחר פרשת המרגלים כאשר בני ישראל ניסו לעלות בהר בניגוד לדברי משה, וספגו תבוסה קשה מידי הכנענים והעמלקים[16].

בתקופת השופטיםעריכה

במהלך אותה תקופה המשיכו ההתנגשויות בין עם ישראל והעמלקים אשר יחד עם המואבים והעמונים הכו את בני ישראל וכבשו מהם את "עיר התמרים"[17], באותה תקופה הגיע גם תחום הנדודים של העמלקים לשיאו ופשיטותיהם הגיעו עד עמק יזרעאל[18].

בתקופת המלוכהעריכה

בספר שמואלעריכה

אלוהים (באמצעות שמואל) ציווה על שאול המלך לאחר כינון הממלכה הראשונה לצאת למלחמה ולהשמיד כל זכר לעמלק: "לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לו וְלא תַחְמל עָלָיו, וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעלֵל וְעַד יונֵק מִשּׁור וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמור", באותה תקופה עבר לפחות חלק מהעם העמלקי לישיבת קבע וייסד ממלכה משל עצמו ובספר שמואל מוזכרת "עיר העמלק" ו"מלך העמלק"[19]. שאול יצא לקרב בתמיכתו של שמואל, אך החליט לחמול על אגג מלך העמלקים ועל "מיטב" הבקר והצאן, דבר שעלה לו במלכותו משום שהיה מנוגד לצו האלהי. אגג, שהיה במאסר, הוצא להורג בסופו של דבר על ידי שמואל במטרה למלא את הצו.

מלחמה נוספת עם עמלק התרחשה על פי הכתוב מספר שנים מאוחר יותר, כאשר עמלקים פשטו על צקלג, העיר בה שהה דוד בארץ פלשתים, בעת שדוד וחייליו לא היו במקום, ושבו את הנשים והילדים. דוד יוצא למרדף ארוך "מהנשף ועד הערב למחרת", מכה את העמלקים מכה נצחת, מחזיר את הנשים והילדים ולוקח שלל רב אותו הוא מחלק בין חייליו וגם שולח ממנו לתושבי יהודה[20]. ייתכן שלעמלקים בתקיפת העיר היה סיוע מצרי שכן דוד מתוודע לאירוע התקיפה רק לאחר שנעריו מוצאים נער מצרי תשוש מעולף באחד משדות המרעה שלהם, הם מטפלים בנער שטוען כי ״לא אכל ולא שתה שלושה ימים״ לפני שהתמוטט ומספר על שהעמלקים תכננו לבצע בתקיפת צקלג, ואדונו העמלקי נטש אותו לאחר שחלה[21].

את הבשורה על מות שאול ויהונתן במלחמה בפלשתים בהר הגלבוע מקבל דוד מנער שמזדהה בפניו כעמלקי וטוען כי הזדמן למקום לאחר פציעתו של שאול וביצע בו המתת חסד כבקשתו. דוד בתגובה שואל אותו כיצד לא ירא לשלוח ידו ב"משיח ה'" (הכוונה לשאול שנמשח למלך בהוראת אלוהים) ומורה לנעריו להורגו.

ספר דברי הימיםעריכה

ככל שהתחזקה הממלכה ירד כוחם של העמלקים והם נדחקו חזרה לאדום, האזכור האחרון שלהם בתנ"ך כקבוצה הוא בתקופת המלך חזקיהו שאז "בני שמעון, אנשים חמש מאות, הלכו להר שעיר...ויכו את שארית הפליטה לעמלק[22]".

בתקופה הפרסית ולאחריהעריכה

על פי המסורת המן בן המדתא האגגי, עליו מסופר במגילת אסתר[23], היה מצאצאיו של אגג שהיה מלך עמלק בזמן שאול[24][25]

במניין המצוותעריכה

זכירת מעשי עמלקעריכה

  ערך מורחב – מצוות זכירת מעשה עמלק

בספר דברים מצווה עם ישראל לזכור את התקפתם של העמלקים על עם ישראל בצאתו את מצרים: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים."[26]

על פי חז"ל, החובה היא גם להזכיר זאת בפה, ועל כן קוראים בכל שנה את "פרשת זכור" בשבת זכור - השבת שלפני פורים. הסמיכות לפורים נובעת מן הקישור בין עמלק לבין המן ה"אגגי", אותו זיהו חז"ל עם אגג מלך עמלק בזמן שמואל.

המצווה כוללת מצוות עשה, ומצוות לא תעשה, כפי שכותב הרמב"ם: "ומצות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו כדי לעורר איבתו, שנאמר "זכור את אשר עשה לך עמלק". מפי השמועה למדו, "זכור" בפה; "לא תשכח" בלב, שאסור לשכוח איבתו ושנאתו"[27].

מחיית זכר עמלקעריכה

  ערך מורחב – מחיית זכר עמלק

מחיית זכר עמלק היא ציווי מקראי בספר דברים, ומסווגת כמצוות עשה במניין תרי"ג המצוות, המצווה להכרית את זרעו של עמלק, העם שעל פי המקרא לחם עם בני ישראל עם צאתם ממצרים. המצווה מתבססת על הפסוק "וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ – תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם"[26]

נושא זה מצוי במחלוקת בין פוסקי ההלכה. לשיטת הרמב"ם חיוב מחיית עמלק שייך רק בעת מלחמה, ואילו לדעת ספר החינוך נראה שהיא חלה על כל יהודי בכל מקום ובכל זמן[28]. כמו כן, הרמב"ם פסק שקודם היציאה למלחמה יש לקרוא לו לשלום ככל עם, ורק אם סירב לכך יש להשמידו[29], וכן כתב גם ספר החינוך[30].

בימינו בטלה משמעותה העיקרית של המצווה, מכיוון שלא ניתן לזהות עם המזוהה אתנית עם עמלק[31]; חז"ל קשרו זאת לסנחריב, אשר "בלבל את האומות" על ידי הגלייתן ממקום למקום. בנוסף, ספר דברי הימים כבר מתארך לימי המלך חזקיהו את השמדתו הסופית של עמלק כעם[32].

גיור עמלקעריכה

ישנה מחלוקת האם בן לעם העמלקי יכול להתגייר. במכילתא[33], מובאת דעתו של רבי אליעזר ש"נשבע המקום בכיסא הכבוד שלו, שאם יבוא עמלקי להתגייר, שלא יקבלו אותו". ואילו הרמב"ם פסק[34], שכל הגויים שיתגיירו ויקבלו עליהם את המצוות שבתורה הם כישראל לכל דבר, חוץ מארבעה עמים בלבד: עמון, מואב ומצרים ואדום - מכאן שעמלקי יכול להתגייר. בנוסף על כך, נאמר במסכת גיטין[35], ש"מבני בניו של המן הרשע לימדו תורה בבני ברק"; משמע שבני בניו של המן, שעל פי דברי חז"ל היה עמלקי, התגיירו ואף נעשו מרביצי תורה. בספר שמואל נכתב – "בן איש גר עמלקי אנכי"[36] על השליח שמגיע לבשר לדוד על מות שאול ובניו בקרב עם הפלשתים. דוד אמנם הרגו, אך לא בשל מוצאו אלא בשל טענתו שהרג את שאול המלך, כפי שנאמר בהמשך הפרק: "ויאמר אליו דוד דמיך על ראשך כי פיך ענה בך לאמר אנכי מתתי את משיח ה'"[37].

עמלק כסמלעריכה

במשך הדורות, הפכה דמותו של העם העמלקי מאויב אתני של עם ישראל לסמל מופשט שכנגדו יש להילחם. היו שהגדירו אף אומות שלמות כ"זרע עמלק", בעיקר במובן המוסרי. על פי הגדרות אלו כתבו רבים כי גרמניה מסמלת את 'עמלק' המודרני, ורמזים אלו גברו בעיקר לאחר השואה[38], עד שמצויים דיונים בספרי שו"ת משנות ה-50[39] הדנים האם גרמני יכול להתגייר בימינו, מאחר שחלק מהמקורות אוסרים על גיור צאצאי עמלק. בסוף הדיון התירו כל הפוסקים גיור גרמני[40].

בנוסף ישנם סיפורים רבים על אומות, קבוצות או אנשים יחידים שהוכרו כ'זרע עמלק': לדוגמה, רבי אלחנן וסרמן[41] קובע בשם בעל החפץ חיים כי כל מנהיגי והוגי הקומוניסטים היהודיים מאנשי היבסקציה - מזרע עמלק הם, ו"על הללו והללו נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שיימחו מן העולם". בדברים אלו אין כוונתו שאותם קומוניסטים הם צאצאי עמלק ההיסטורי, שהרי יהודים הם, אלא יורשיו הרוחניים, "העומדים בראש צבאותיהם להילחם נגד הקב"ה". ברוח זו מסופר כי רבי חיים מוולוז'ין פגש את הדוכס הגדול ניקולאי פאבלוביץ' בנעוריו, וכינה אותו בשם 'זרע עמלק', כשהבחין בנפשו האכזרית והעריצה של הנער. לימים היה הנער לצאר ניקולאי הראשון, והוא אכן היה לאחד הצארים האכזריים ביותר בכלל, וביחסו ליהודים בפרט[42].

כמו כן רבנים שונים כינו את מתנגדיהם "עמלק" ככינוי גנאי, הרב עובדיה יוסף כינה את יוסי שריד "שריד-עמלק" על רקע חילוקי דעות בהיותו שר החינוך[43]. הרב שלום כהן כינה חובשי כיפה סרוגה כ"עמלק" על רקע המאבקים בבחירות לרבנות[44], מאוחר יותר התנצל[45].

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא עמלק בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אנציקלופדיה מקראית, בערך "עמלק".
  2. ^ ספר שמות, פרק י"ז, פסוק ח'
  3. ^ ספר שמואל א', פרק ל', פסוק א'
  4. ^ 1 2 ספר בראשית, פרק ל"ו, פסוק י"ב
  5. ^ ספר בראשית, פרק י"ד, פסוק ז'
  6. ^ היינו עמלק מאוחר ב 5 דורות לאברהם אבינו
  7. ^ פרוש רש"י לבראשית,ל"ו,ט"ו
  8. ^ ספר בראשית, פרק ל"ו, פסוק ט"ז
  9. ^ ספר בראשית, פרק ל"ו, פסוק א'
  10. ^ זו גם דעתו של רש"י בפרושו לבראשית, י"ד, ז
  11. ^ יוחנן אהרוני, אנציקלופדיה מקראית, ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ב, כרך ו, עמ' 289
  12. ^ ספר במדבר, פרק כ"ד, פסוק י"ח
  13. ^ ספר במדבר, פרק כ"ד, פסוק כ'
  14. ^ תרגום אונקלוס לבמידבר כ"ד כ'
  15. ^ ספר במדבר, פרק י"ג, פסוק כ"ט
  16. ^ במדבר יד מה'
  17. ^ שופטים ג יג
  18. ^ שופטים פרקים ו-ז
  19. ^ שמואל א טו
  20. ^ שמואל א' פרק ל'
  21. ^ זוהי עדות נוספת ליחסם האכזר של העמלקים לחלשים ונחשלים, כפי שתקפו את ישראל ביציאתם ממצרים.
  22. ^ דברי הימים א', פרק ד' פסוקים מב-מג
  23. ^ אסתר ג
  24. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ג, עמוד א'
  25. ^ קדמוניות יהודים ספר י"א,פרק ו', פסוק ה',יוסף בן מתתיהו
  26. ^ 1 2 דברים כ"ה י"ז-י"ט
  27. ^ משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ה, ה
  28. ^ ספר החינוך, פרשת כי תצא, מצווה תר"ד
  29. ^ "אין עושין מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראין לו שלום - אחד מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצווה, שנאמר "כי תקרב אל עיר להילחם עליה וקראת אליה לשלום". אם השלימו וקבלו שבע מצות שנצטוו בני נח עליהן, אין הורגין מהן נשמה והרי הן למס, שנאמר "יהיו לך למס ועבדוך". (רמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות ו, א) "...שבעה עממין ועמלק שלא השלימו אין מניחין מהם נשמה, שנאמר "כן תעשה לכל וגו’ רק מערי העמים לא תחיה כל נשמה", וכן הוא אומר בעמלק "תמחה את זכר עמלק", ומנין שאינו מדבר אלא באלו שלא השלימו - שנאמר "לא הייתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון. את הכל לקחו במלחמה כי מאת ה’ הייתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם". מכלל ששלחו להם לשלום ולא קבלו. (רמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות ו, ד)
  30. ^ ספר החינוך, פרשת שופטים, מצווה תקכ"ז
  31. ^ מנחת חינוך פרשת כי תצא מצווה תרד
  32. ^ "וַיַּכּוּ אֶת שְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה לַעֲמָלֵק וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דברי הימים א, ד מ"ג)
  33. ^ מסכתא דעמלק, פרשת בשלח.
  34. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ב, הלכה י"ז.
  35. ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ז, עמוד ב'
  36. ^ ספר שמואל ב', פרק א', פסוק י"ג
  37. ^ ספר שמואל ב', פרק א', פסוק ט"ז
  38. ^ ראו: הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, פרקים במחשבת הרב, ירושלים תשמ"ד, עמ' 136.
  39. ^ כמו הרב שמואל הלוי וואזנר, שו"ת "שבט הלוי", ‏חלק ה', סימן קמ"ט, באתר HebrewBooks.
  40. ^ "אם כי לפי מעשיהם הרעים בוודאי הם קרוב להם, אבל לדון בזמן הזה כן קשה". שבט הלוי שם.
  41. ^ מאמר 'אומר אני מעשי למלך', קובץ מאמרים, ירושלים תשכ"ג, עמ' צ'.
  42. ^ ראו למשל בספר 'מורשה' כרך ב', הרב משה הכמן, עמ' ק"ג ורפ"ט.
  43. ^ שירות גלובס, ‏הערכות בפרקליטות: לא יהיה מנוס מפתיחת חקירה פלילית נגד הרב יוסף, באתר גלובס
  44. ^ ישי כהן, ‏הגאון רבי שלום כהן: חובשי הכיפות הסרוגות הם עמלק, באתר כיכר השבת, 14 ביולי 2013
  45. ^ יונתן אוריך, ‏הרב כהן מתנצל: לא התכוונתי שכל הציבור הדתי-לאומי הוא "עמלק", באתר כיפה, 12 באפריל, 2019