פתיחת התפריט הראשי
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: הערך דורש עריכה לשונית והגהה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
גורילות שיש להם מבנה חברתי

חיות חברתיות (social animals) הן בעלי חיים שמקיימים אינטראקציה גבוהה עם בעלי חיים אחרים, בעיקר בני מינם, כך שנוצרת חברה בעלת מבנה וכללים.

בעלי חיים רבים הם חברתיים בכך שההורים מטפלים בצאצאים, ושני פרטים מתחברים לצורך התרבות. עם זאת, במונח "חברתי" הכוונה לרוב לקבוצות שיש בהן ארגון נרחב יותר, עם קבוצות בגילאים שונים שחיות יחד, ויחסים שממשיכים מעבר למפגש אחד. אצל בעלי חיים כאלה אינטראקציות חברתיות הן קריטיות, והיעדרן עשויה להיות הרסנית עבור הפרט. יחסים אישיים וחברתיים אלה עוזרים לפרט לפתח יציבות רגשית למשך חייו.

בעלי חיים שאינם חברתיים מכונים יחידאים או בודדים. לסוגים שונים של חרקים כגון ארבה יש פאזות במהלך החיים בהן הם בודדים או חברתיים לחלופין.

מחקר בנושא של חברתיות בבעלי חיים נופל תחת מספר תחומים וביניהם פסיכולוגיה השוואתית, אתולוגיה, סוציוביולוגיה, אקולוגיה התנהגותית ומדעי המחשב (בינה מלאכותית).

אאוסוציאליותעריכה

  ערך מורחב – אאוסוציאליות

אאוסוציאליות היא רמת הארגון החברתי הגבוהה ביותר, שמאופיינת על ידי חפיפה של דורות מבוגרים, חלוקת מטלות הרבייה וטיפול משותף בצעירים.

מספר מינים, בעיקר חרקים מסדרת הדבוראים (נמלים, דבורים וצרעות), וכן מסדרת הטרמיטאים, מאופיינים בארגון חברתי ברמה המקסימלית. לקבוצות מסוימות בהם יש תפקידים ברורים ומוגדרים. בטרמיטים, העבודה מתחלקת בין המעמדות השונים במין, כולל מלכות ומלכים שמתרבים, ופועלים וחיילים שאינם מתרבים. ממיני מכרסמים ידועים רק שני מינים הפועלים במבנה ארגון חברתי גבוה זה: החולד העירום וחולד דמאראלנד.

קדם-חברתיותעריכה

קדם-חברתיות היא מצב שבו בעלי חיים מפגינים התנהגויות חברתיות שהן מעבר לאינטראקציות מיניות - למשל טיפול משותף בצעירים או חלוקת תפקידים מסוימת - אך אינם עונים על כל הקריטריונים לאאוסוציאליות. בקטגוריה זו נכללים חרקים רבים, במיוחד ממשפחת הדבוראים (נמלים, דבורים, צרעות), וכן בני אדם, ציפורים רבות ושימפנזים. בקרב הפרימטים, בני אדם וכמה מינים של מרמוסטים הם ייחודיים במידת שיתוף הפעולה בטיפול בצעירים. כמה חרקים כגון ארבה עשויים להפוך לחברתיים כשהם נעים בנחילים עצומים, אך פרט לכך אינם מתאפיינים בחברתיות יוצאת דופן.

קופי רזוסעריכה

קופים ממין מקוק רזוס חיים בקבוצות מעורבות של 20 עד 200 זכרים ונקבות. נקבות עולות על הזכרים ביחס של 4:1. לזכרים ולנקבות קיימות היררכיות נפרדות. לנקבות יש היררכיה מטרנליסטית יציבה וקבועה, ובנות מדורגות לפי ההיררכיה של אימן. בנוסף בקבוצה עשויות להיות מספר שושלות מטרנליסטיות, כך שנקבה נמצאת גבוה יותר מכל נקבה בשושלת נמוכה ממנה. קופי רזוס הם יוצאי דופן בכך שנקבות צעירות נוטות להיות בכירות יותר מאחיות מבוגרות. ייתכן שההסבר הוא שנקבות צעירות הן פוריות יותר. נראה גם שבדרך זו אמהות מונעות מהבנות הבוגרות ליצור קואליציות נגדן, משום שהבנות הצעירות תלויות בהן ולא ירוויחו מהתמרדות באמהות. גם הזכרים הצעירים שייכים לשושלת המטרנליסטית, עד לגיל ארבע או חמש שבו הם מוצאים מהקבוצה המשפחתית על ידי הזכר השליט. כך קופי רזוס בוגרים קונים שליטה באמצעות גילם והניסיון שלהם.

התפתחות חריגהעריכה

ב-1958 ערך הפסיכולוג הארי הארלו ניסוי עם קופי רזוס. הוא הגיש להם אוכל בשתי צורות ונתן להם לבחור ביניהן: בקבוק אוכל ללא כיסוי ובמקביל בקבוק אוכל העטוף במגבת. הוא מצא כי במשך 18 שעות ביום הקופים נצמדו לבקבוק העטוף. מסקנתו הייתה שהקשר בין הפרטים לא תמיד קשור לאוכל, אלא לקרבה הפיזית קרבה עם המטפל. תוצאות מחקר זה הראו שמפגשים חברתיים נחוצים על מנת שקופים צעירים יתפתחו גם נפשית וגם מינית.

ערפדיםעריכה

ערפד מצוי הוא עטלף חברותי מאוד שנוטה לחיות במושבות במקומות אפלים כגון מערות, בארות ישנות, עצים חלולים, ומבנים. באתרי קינון, גודל המושבה יכול להגיע לאלפי פרטים. המושבה מבוססת על הרמונות, שמורכבים מנקבות וצאצאיהם ומכמה זכרים בוגרים, המכונים "זכרים בני בית", וקבוצה נפרדת של זכרים המכונים "תושב חוץ". בערפדים שעירי-רגליים היררכיית ההפרדה בין הזכרים היא פחות נוקשה לעומת הערפד המצוי. הזכרים תושבי החוץ מתקבלים להרמונות כשהטמפרטורה בסביבה יורדת. התנהגות זו מצביעה על ויסות טמפרטורה חברתי.

זכרים "בני בית" מזדווגים עם הנקבות בהרמון בתקופת הייחום, אך נפוץ שגם הזכרים תושבי החוץ מזדווגים עם הנקבות. הצאצאים לרוב נשארים בקבוצה, אלא אם האמהות שלהן עוברות מקום או מתות. בתוך קבוצה עשויות להיות מספר שושלות אימהיות, בשל הצטרפות לקבוצה של נקבות מבחוץ. צאצאים זכרים נוטים לחיות בקבוצה עד גיל שנתיים בערך, ולפעמים מגורשים בכוח על ידי זכרים בוגרים.

ערפד יכול לשרוד רק יומיים בלי ארוחת דם, אך אין לו ביטחון שיצליח למצוא מזון בכל לילה. כשעטלף לא מצליח למצוא מזון, הוא לעיתים "מבקש" אוכל מעטלף אחר, אשר עשוי לפלוט כמות קטנה של דם כדי לקיים את חברו למושבה. התופעה צוינה כבר על ידי חוקרי טבע רבים כדוגמה להדדיות ואלטרואיזם בטבע. התנהגות הדדית זאת שומרת על קשר מתמשך בין הפרטים. מחקרים הראו כי עטלפים אינם חולקים את המשאבים באופן שווה, והם יתנו יותר לעטלפים שהם צפויים לפגוש שוב בעתיד, ולקרובי משפחה. ההדדיות מגדילה את כוחה של המושבה כולה, ואינה באה על חשבון העטלף הבודד.

דוגמאותעריכה

 
נקבות פילים חיות בקבוצות, יחד עם צאצאיהם.

חסרי חוליותעריכה

רבים ממיני הדבורים ומספר מיני חרקים ידועים בהתנהגות חברתית, כמו גם התריפסאים, חסילונים, סרטנים מסוימים, עכבישים ונושאי ציפורניים.

בעלי חוליותעריכה

דוגמאות חברתיות: בעלי החוליות כוללים עטלפים, (תוכים), קופים, כולל כמה ממיני מרמוסט, שפני סלע, עורבים, דולפינים חתולים, כלבים, עכבר הבית, פילים, זרזיר מצוי, גרבילים, שרקנים, שימפנזה ננסי שימפנזה מצוי, גורילות, אדם, סוסים, צבועים, לווייתנים קטלנים, ארנביים, אריות, סוריקטות, פינגווינים, תוכים, חולדות, לוטרות ים, זאבים, זברה פינק וכמה מיני דגים.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה