עורב

עורב
	עורב מזרע
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
סדרה:	ציפורי שיר
תת־סדרה:	דמויי־דרור
אינפרא־סדרה:	עורבאים
משפחה:	עורביים
סוג:	עורב
שם מדעי
	Corvus; ‏ליניאוס, 1758

ערך זה עוסק בסוג של ציפור. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו עורב (פירושונים).

עוֹרֵב (שם מדעי: corvus) הוא סוג של ציפורים ממשפחת העורביים. המינים בסוג זה הם מהגדולים ביותר בסדרה ציפורי שיר. הגדול מכולם הוא עורב עב־מקור מאפריקה, שמשקלו 1.5 ק"ג, ודומה לו בגודלו המין עורב שחור.

בני הסוג קאק (Coloeus) נכללו בעבר בסוג זה.

מאפיינים עריכה

העורבים שחורים לרוב, בעלי רגליים קצרות וחזקות ומקורים מסיביים. הם אוכלי כל, אך הם מעדיפים בשר, ובמיוחד נבלות.

העורבים לא חברותיים במיוחד, ולעיתים נאספים לקבוצות גדולות, אך אינם יוצרים מושבות. כל זוג עורבים מקים לעצמו קן, הנקבה דוגרת על הביצים ושני בני הזוג מאכילים את הגוזלים שלהם.

בסוג זה כ־40 מינים, הנפוצים בכל היבשות פרט לאמריקה הדרומית, ובאיים רבים. בישראל נמצאים המינים: עורב אפור, עורב מזרע, עורב שחור, עורב חום־עורף, עורב הודי, עורב קצר־זנב.

אינטליגנציה עריכה

סוג זה מראה סימנים של אינטליגנציה גבוהה במיוחד,^[1] ואחד המינים (עורב קלדוניה החדשה) נחקר רבות, מכיוון שנראה שהוא עושה שימוש אינטנסיבי בכלים. מינים שונים של עורבים אף הראו סימנים ראשוניים של כישורים לשוניים ויכולת תקשורת לטווחים ארוכים. ניתן לאלף אותם, ואף ללמד אותם לחקות קול אדם, בדומה לתוכי.

לפי מחקר שפורסם ב-2020, העורבים מודעים ליכולות הקוגניטיביות שלהם, יכולת שיוחסה עד כה לבני אנוש ומספר מצומצם של בעלי חיים אינטליגנטיים במיוחד. מחקר זה יחד עם מחקר נוסף שנערך על יונים, תנשמות, תוכים ועורבים, מצא את הסיבה הביולוגית לאינטליגנציה הייחודית, וכי התודעה והאינטליגנציה מבוססות על פעילות אינטנסיבית של נוירונים במוח הציפור, בחלק הנקרא – 'פאליום' (אנ').^[2]

העורב בתרבות עריכה

במיתולוגיה עריכה

בשל צבעו השחור, קולו המקרקר והיותו אוכל נבלות, קישרו בתרבויות רבות בין עורבים לבין מוות וכוחות אפלים. האינטליגנציה של העורב, הנחשבת לגבוהה יחסית, הפכה אותו לסמל של חכמה בקרב תרבויות שונות.

המזרח התיכון עריכה

בעלילות גילגמש, אותנפישתים שולח יונה, סנונית ולבסוף עורב לבדוק האם ניתן לשוב ולחיות בארץ. העורב מוצא גופות צפות על פני המים, ולא חוזר. בספר בראשית, נוח שלח עורב מהתיבה לראות אם הארץ יבשה מהמבול אך העורב לא התרחק מהתיבה. לכן, הוא שלח לאחר מכן יונה. בספר מלכים עורבים מספקים מזון לאליהו הנביא.

סקנדינביה עריכה

במיתולוגיה הנורדית למשל, מלוויו של אל החוכמה והמלחמה אודין היו זוג עורבים, הוּגין ומוּנין ("חשיבה" ו"זיכרון" בהתאמה). אודין עצמו קושר רבות למוות.

יוון עריכה

קבוצת הכוכבים העורב זוהתה במיתולוגיה היוונית עם העורב שסיפר לאל אפולו על בגידתה של קורוניס - אחת מאהובותיו. אפולו שלא האמין לעורב הפך את צבעו מלבן לשחור, אך לאחר שנוכח באמיתות דבריו הפך אותו לעוף קדוש ונתן לעורבים את המשימה להכריז על מוות. על פי אגדה אחרת, אפולו שלח עורב עם גביע להביא לו מים מהנהר, אך העורב התמהמה בדרכו, וכשהבין שהוא מאחר שעתיד להיענש, הביא לאפולו נחש מים שכביכול מנע ממנו את הגישה לנהר. כעונש על השקר והאיחור קבע אפולו את העורב יחד עם הגביע ונחש המים בשמיים כקבוצות כוכבים סמוכות.

האירים עריכה

במיתולוגיה האירית, עורבים קושרו ל"מוריגן", אלת הקרב, הלחימה והעצמאות.

בספרות ובאמנות עריכה

סופרים ואמנים מודרניים יותר, המשיכו את הרעיון של עורבים כסמל לכוחות השחור ומבשרי מוות. לדוגמה בספרות גותית עורבים היו מוטיב מקובל, שלעיתים קרובות סימלו את המוות.

ביצירותיו של ויליאם שייקספיר, כדוגמת אותלו ומקבת' עורבים מוזכרים יותר מאשר כל עוף אחר.

בלדה עממית סקוטית "שלושה בני עורב" מספרת על שיחתם של שלושה עורבים הדנים בדבר ארוחתם הבאה, שהיא גופתו של אביר שנפל לא מכבר. אך העורבים מגלים שעל הגופה שומרים כלב ציד, נץ ועלמה נאמנים.

הפואמה הגותית של אדגר אלן פו "העורב" ידועה באווירת האימים והכישוף שלה. במרכז הפואמה מפגש בין אדם שאיבד את אהובתו ובין עורב מדבר. האיש מדבר עם העורב, וזה בתגובה עונה לו רק מילה אחת בכל פעם: Nevermore (מילולית: "לא עוד"). הצייר אדואר מאנה יצר ליתוגרפיה כאילוסטרציה לפואמה זו. הצייר הפוסט־אימפרסיוניסט פול גוגן צייר את היצירה "Nevermore" שמכילה איור של עורב ומספר מוטבים המקשרים בין הפואמה לציור. זאת ועוד, סרטי הקולנוע המבוססים על הרומן הגרפי "העורב" מתייחסים לפואמה זו ומציגים את מוטיב העורב כחוט המקשר בין המתים לחיים.

מספר להקות מטאל כתבו שירים על בסיס הפואמה של פו: גרייב דיגר הגרמנית Raven, נבדק ב-2022-08-19, אלוביטי השווייצרית Quoth the Raven, נבדק ב-2022-08-19 ורוטינג כרייסט היוונית Rotting Christ - The Raven (by Edgar Allan Poe), נבדק ב-2022-08-19.

"שדה חיטה עם עורבים" הייתה אחת היצירות האחרונות שהשלים הצייר האקספרסיוניסט וינסנט ואן גוך לפני התאבדותו. אופייה הקודר של היצירה, הדרך הנקטעת באמצעה והעורבים המעופפים על רקע השמים המעוננים עוררו פירושים המקשרים בין השמים המעוננים והעורבים המעופפים לדיכאונו ולמותו הקרב של ואן גוך, אך פירושים אלו לא מקובלים היום.

עץ העורבים ("The Tree of Crows"), אחת היצירות המפורסמות של הצייר הרומנטי קספר דויד פרידריך, נושאת אופי אפל וקודר.

בספר הילדים מסע הפלאים של נילס הולגרסון היה עורב זקן ושמו בתקי אשר עזר לנילס במשימות שנתקל בהן ללא מוצא.

הספר הרביעי בסדרת הספרים שיר של אש ושל קרח מאת ג'ורג' ר.ר. מרטין נקרא "משתה לעורבים". השם עורב מופיע בסדרת הספרים הן ככינוי לאחים במשמר הלילה (מכיוון שהם לובשים גלימות שחורות) והן לעורבים המשמשים כמעין יוני דואר. באנגלית ישנה הפרדה בין השמות: האחים במשמר הלילה נקראים "Crow" כשם הסוג עצמו (Corvus) והעורבים נקראים "Raven" כשם מין בתוך סוג העורב.

העורב גם מרבה להופיע במשלים, כגון במשל "העורב והשועל", או "העורב הססגוני".

מיני העורב לפי תפוצה עריכה

מינים אוסטרליים ומלנזיים

עורב אוסטרלי (C. coronoides)
עורב יערות (C. tasmanicus)
עורב קטן (C. bennetti)
עורב אוסטרלי קטן (C. mellori)
עורב טוראס (C. orru)
עורב קלדוניה החדשה (C. moneduloides)
עורב ארוך־מקור (C. validus)
עורב לבן־מקור (C. woodfordi)
עורב בוגנוייל (C. meeki)
עורב חום־ראש (C. fuscicapillus)
עורב אפרורי (C. tristis)

מינים ניו זילנדיים

עורב איי צ'טהאם (C. moriorum) - נכחד
עורב ניו זילנדי (C. antipodum) - נכחד

מינים פסיפיים (מאיי האוקיינוס השקט)

עורב המריאנה (C. kubaryi)
עורב הוואי (C. hawaiiensis) - נכחד בטבע
עורב גס־גוף (C. viriosus) - נכחד
עורב גבה־מקור (C. impluviatus) - נכחד

מינים טרופי־אסייתיים (מדרום־מזרח אסיה)

עורב דק־מקור (C. enca)
עורב־חנקני מאורציוס (C. typicus), לעיתים בסוג Coracina
עורב בנגאיי (C. unicolor) - ייתכן שנכחד
עורב פלורס (C. florensis)
עורב לבן־סינר (C. torquatus)
עורב הודי (C. splendens) - מין פולש לישראל, יציב נדיר באילת ובדרום הערבה.
עורב ארוך־מקור (C. macrorhynchos)
עורב הג'ונגל (C. levaillantii)

מינים אירואסייתים וצפון אפריקאים

עורב חום־עורף (C. ruficollis), בישראל יציב בכל אזורי המדבר.
עורב קצר־זנב (C. rhipidurus), בישראל יציב נדיר, אך מצוי סביב ים המלח.
עורב מזרע (C. frugilegus), בישראל חורף מצוי למדי במישור החוף ובשפלה
עורב אפור (C. cornix), בישראל יציב ונפוץ גם במקומות יישוב
עורב שחור (C. corax)
עורב נבלות (C. corone)

מינים מצפון וממרכז אמריקה

עורב אמריקאי (C. brachyrhynchos)
עורב צ'יוואווה (C. cryptoleucus)
עורב הדגים (C. ossifragus)
עורב אלסקה (C. caurinus)
עורב טמאוליפס (C. imparatus)
עורב סינלואה (C. sinaloae)
עורב ג'מייקה (C. jamaicensis)
עורב היספניולי (C. leucognaphalus)
עורב הדקלים (C. palmarum)
עורב קובני (C. nasicus)

מינים דרום ומרכז אפריקאים

עורב הכף (C. capensis)
עורב צבוע (C. albus)
עורב סומלי (C. edithae)
עורב עב־מקור (C. crassirostris)
עורב לבן־עורף (C. albicollis)

העורבים במדרשי חז"ל עריכה

על הפסוק במלכים (מלכים א יז ד) וְהָיָ֖ה מֵהַנַּ֣חַל תִּשְׁתֶּ֑ה וְאֶת־הָעֹרְבִ֣ים צִוִּ֔יתִי לְכַלְכֶּלְךָ֖ שָֽׁם, מובא בשם המפרשים שם ברד"ק ואת העורבים צויתי – עורבים ממש והם העופות השחורים וטעם צויתי ששמתי בלבם להביא לחם ובשר שתי פעמים ביום ואין לשאול מאין היו מביאין לו כי באמת ממקום כשר היו מביאין לו אחר שברצון האל היו מביאין לו והרבה כשרים היו בישראל שאומר והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו (מלכים א י״ט:י״ח). ובדברי רז"ל יש אומרים שהיו מביאין לו משלחנו של אחאב ויש אומרים משלחנו של יהושפט, וכוחם של העורבים הם בנתינת צדקה ובמתן פרנסה למרות היותם אכזריים בטבעם.

בתלמוד מוזכר העורב בתור עוֹרְבָא פָּרַח הוא ביטוי שהמקבילה הנכונה שלו בלשון העממית של ימינו היא "ראה, ציפור!", שאומרו עושה בו שימוש במטרה לחמוק מדיון בנושא העיקרי להסיט את תשומת לבו אל עניין אחר.

הביטוי, שמקורו בארמית ותרגומו המילולי "העורב התעופף" נלקח ממסכת ביצה^[3] כאשר רב אויא סבא שאל את רב הונא שאלה הלכתית קשה, השיב לו רב הונא: "עורבא פרח".

לפי הסבר רש"י, רב הונא העביר נושא במתכוון, על ידי האמירה: עורבא פרח, כלומר ראה את העורב הפורח מעלינו.^[4]

לפי פירושו של רבינו חננאל, דבריו "עורבא פרח" מכוונים כלפי דבריו של אותו אמורא, שדעתו היא דעתם של ילדים המשחקים בציפורים ועורבים. כלומר הבלים שאין בהם כל ממש.

רבה, בנו של רב הונא, שאל אותו לפשר הדבר, שהרי רב הונא היה מכבד את רב אויא סבא באופן מיוחד בהצביעו על גדלותו המיוחדת בתורה. רב הונא הבהיר לו כי אי ההגיון אינו בשאלה עצמה, אלא בתזמון שבו היא נשאלה, שכן השאלה הייתה קשה מאוד לעיון, והיא נשאלה בזמן שרב הונא היה עייף וחלש ולא יכול היה להשיב עליה כראוי.