פתיחת התפריט הראשי

התניה אופרנטית היא תהליך למידה התנהגותית שמבוססת על חיזוקים וענישה. במהלכה התנהגות שמקבלת חיזוקים, מגדילה את הסיכוי של הפרט לחזור עליה בעתיד. בעוד התנהגות שמקבלת עונשים, מפחיתה את הסיכוי של הפרט לחזור עליה שוב. חיזוק וענישה משמשים גם בתחום של עיצוב התנהגות העוסק בהקניית דפוסי התנהגות.

התניה אופרנטית היא אחד מהמושגים המרכזיים בביהביוריזם ובתחום ניתוח ההתנהגות. היא מתארת תהליך, לפיו ההתנהגות של בעלי חיים ובני אדם משתנה ועוברת תהליך של ברירה (סלקציה), בעקבות השינויים אשר מתרחשים כתגובה למעשיהם. להבדיל מההתנהגות הרספונדטית (רפלקסיבית), כאן הפרט פועל באופן אקטיבי ומשפיע על הסביבה החיצונית.[1]

תוכן עניינים

חיזוקים, ענישות והכחדותעריכה

 
סוגי החיזוקים והעונשים בהתניה אופרנטית

החוקים העיקריים של ההתניה האופרנטית מתוארים בספרו הראשון של ב. פ. סקינר התנהגות היצורים החיים (1938). במשך כ-7 שנים הוא ערך ניסויים מעבדתיים בחקר התנהגות של חולדות וגילה חוקיות וסדר בהתנהגותן. להלן חלק מהגילויים:

חוק ההתניה האופרנטית - תדירות הופעת האופרנט עולה, אם לאחריו מופיע חיזוק חיובי.

חוק הכחדה האופרנטית - תדירות התנהגותו של אופרנט שחוזק בעבר יורדת, אם החיזוק החיובי מפסיק להופיע.

מושגים מרכזייםעריכה

חיזוק - גירוי כלשהו שמופיע בתנאים מסוימים (שינוי בסביבה שהתרחש אחרי ההתנהגות) וגורם להתנהגות מסוימת לחזור על עצמה בתנאים דומים. רוב סוגי ההתנהגויות של האדם מותנות לפי הדרך הזאת.

אופרנט - התנהגות המתרחשת באופן מקרי בתנאים מסוימים ותדירות הופעתה נשלטת על ידי תוצאותיה. אין לאופרנט גירוי מסוים שגורם לו להופיע (בניגוד להתנהגות רספונדנטית ששם גירוי בלתי מותנה גורם לרפלקס).

אירועים שמעלים תדירות הופעה של התנהגות:

  • חיזוק חיובי: אם לאחר האופרנט, נוסף לסביבה גירוי שלא היה בה בעבר, ולאחריו ההתנהגות התבצעה שוב, גירוי זה יחשב כמחזק חיובי. (לרוב ניתן לחשוב שחיזוק חיובי מהווה משהו "נעים" לאדם או לבעל החיים, אך הקריטריון העיקרי הוא שלאחריו תדירות הופעת ההתנהגות עולה).
  • חיזוק שלילי: כאשר האדם נמצאים בתנאים אבריסיביים (תנאים נחשבים לאבריסיביים אם הם גורמים להופעת התנהגות של בריחה או הימנעות), כל אופרנט שיגרום לו לצאת מהתנאים האלה או להפסיק את השפעת הגירוי האברסיבי יחוזק.

אירועים שמפחיתים תדירות הופעה של התנהגות:

  • ענישה חיובית: אם לאחר האופרנט מופיע גירוי אברסיבי שלא היה בסביבה לפני התבצעותו, ולאחריו תדירות ההתנהגות יורדה, התניה זו נקראת "ענישה" או "התניה הפוכה" (סקינר, 1938).
  • הכחדה: התנהגות שחוזקה עם חיזוק חיובי, תתחיל לרדת בתדירות, אם לאחריה אין יותר חיזוק חיובי.

תליויות של חיזוקעריכה

סקינר תיאר את תהליך שינוי ההתנהגות של האדם במשך חייו כמנגנון המקביל לברירה הטבעית. כפי שהסביבה מבררת וגורמת ליצורים מסוימים לשרוד, בזמן שאחרים נכחדים, כך עושה גם הסביבה בחייו של הפרט. את ההתנהגות אפשר לנתח כאירוע המורכב משלושה שלבים, אשר נמשכים במשך כל ימי חייו של האדם, מתרחשים מרגע לרגע ומשפיעים זה על זה: א. האירוע המקדים (בדרך כלל גירוי מבחין, שיוצר תנאים שבהם עולה ההסתברות שתופיע התנהגות מסוימת. ראו ערך ניתוח התנהגות יישומי), ב. התנהגות גלויה ונסתרת של האדם (כל הפעולות הגלויות שהוא מבצע, והרגשות שהוא מרגיש - מה שקורה בו זמנית -. הגישה הקוגניטיבית טוענת שהאדם מגיב לאירוע כפי שהוא מפרש אותו, אך התהליכים הקוגניטיביים וההתנהגותיים מתרחשים בו זמנית, כתוצאה מהגירוי המבחין), וג. התוצאות שמופיעות לאחר ההתנהגות (השינויים המידיים שמופיעים בסביבה החיצונית: חיזוקים, ענישות וכו').[2] הקשר המתרחש בין שלושת המרכיבים הללו הוא נוצר באופן מקרי וזמני.

בדרך כלל נהוג להסביר התנהגות אופרנטית כהתנהגות "בעלת מטרה". אך מבחינה טכנית הסבר זה שגוי, מכיוון שהאדם מתנהג לא כי הוא "חושק במטרה" כלשהי, אלא כי בעבר ההתנהגות זו חוזקה. כך גם אפשר להתייחס לברירה הטבעית, שמכינה את האורגניזם לסביבה דומה לזאת שבה התרחשה הברירה בעבר, ולא ל"עתיד"[3].

פיזיולוגיה של התניה אופרנטיתעריכה

  ערך מורחב – מערכת החיזוק

מחקרים בבעלי חיים ובבני אדם מראים כי תהליכי למידה שמערבים חיזוק התנהגותי קשורים להפעלה של מערכת החיזוק במוח. גירויים חיוביים גורמים להפעלה של תאי עצב באזור שנקרא הטגמנטום הגחוני ולהפרשה של המוליך העצבי דופמין לתוך גרעין האקומבנס. תהליך זה גורם לתחושת הנאה. ככל הנראה, הפרשת הדופמין מסייעת לתהליכים של למידה באזורים שונים במוח, דרך התפקיד שדופמין ממלא בהגברה ארוכת טווח (Long-term potentiation).

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Skinner, B. F. (Burrhus Frederic), 1904-1990., The behavior of organisms : an experimental analysis, Acton, Mass.: Copley Pub. Group, 1991
  2. ^ Skinner, B. F. (Burrhus Frederic), 1904-1990., Science and human behavior., New York,: Macmillan, [1953]
  3. ^ Skinner, B. F. (Burrhus Frederic), 1904-1990., Upon further reflection, Englewood Cliffs, N.J.: Prentice-Hall, 1987