פתיחת התפריט הראשי

חיים גלובינסקי (190220 באוגוסט 1986[1]) היה מעסקני הספורט הבכירים בארץ ישראל המנדטורית ולאחר מכן בישראל.

חיים גלובינסקי
חיים גלובינסקי
לידה 1902 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 באוגוסט 1986 (בגיל 84 בערך)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות נחלת יצחק עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חייועריכה

במהלך מלחמת העולם השנייה התנדב גלובינסקי לצבא הבריטי לחיל החפרים. הוא נפל בשבי הגרמני במהלך הקרב על יוון ב 29 באפריל 1941 על חופי העיר קלמטה. יחד עם יוסף אלמוגי עמד בראש ההתארגנות של החיילים היהודיים במחנה השבויים "למסדורף" (סטלאג VIII-B). במסגרת תפקידו היה אחראי על חלוקת המזון. במהלך השהות במחנה אירגן קבוצות ספורט תחת דגל ישראל.[2]

גלובינסקי היה ממייסדי אגודת "הפועל" ועמד בראשה. בין השנים 19541956 כיהן כיושב ראש ההתאחדות לכדורגל בישראל, וכן שימש חבר הנהלת ההתאחדות לספורט בישראל - ויו"ר ועדת הכדורסל בהתאחדות זו,[3] ולאחר מכן גם כיושב ראש הראשון של איגוד הכדורסל.[4] משך שנים רבות כיהן כמזכיר הוועד האולימפי, ואף היה חבר במשלחות ישראל לכמה אולימפיאדות, ובהן אולימפיאדת מלבורן (1956), אולימפיאדת רומא (1960),[5] אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968),[6] ואולימפיאדת מינכן (1972).[7] כמו כן כיהן כחבר המועצה להסדר ההימורים בספורט.[8] גלובינסקי אף נטל חלק בהקמת ממסד הספורט השיקומי למען נכי צה"ל, פעילות שממנה התפתחו מוסדות ספורט הנכים בישראל.[9]

בשנת 1966 קיבל את עיטור "לאיש כפעלו" מטעם דירקטוריון הפועל.[10] בשנת 1982 קיבל מטעם אותו הארגון את תואר "עמית כבוד לעד" שניתן רק לשמונה אנשים עד היום.[11] כמו כן זכה בתואר יקיר העיר תל אביב-יפו לשנת תשל"ז-1977,[12] והוא אחד מהישראלים הבודדים שזכו באות המסדר האולימפי על תרומתם לתנועה האולימפית ולרעיון האולימפי.

לקריאה נוספתעריכה

  • ישראל פז ואוריאל זמרי, חיים לגבורות: חברים מספרים על חיים גלובינסקי במלאת לו 80 שנה (1982)

הערות שולייםעריכה