חיים דב שחר

חיים דב שחר (שוארץ) (1891, ז' באדר תרנ"א - 21 באוגוסט 1930, כ"ז באב תר"ץ[1]) היה סופר, מורה ומחנך. מפעל חייו "לוח החבר".

חיים דב שחר

ביוגרפיהעריכה

נעוריועריכה

חיים דב שחר נולד וגדל בכפר קטן, סקוראני, שבסרביה, לאביו ברוך משה שוארץ ולאימו מרים חנה בת משה פלטניק. הוא למד בחדר. את השכלתו הכללית קיבל על ידי מורים פרטיים ובשנת 1910 נסע לוורשה להשתלמות נוספת והרחבת ידיעותיו. פרסומו הספרותי הראשון ראה אור בעיתונו היומי של י. ח. טביוב "החבר". כמו כן פרסם ספורים, שירים וחידות בעיתוני הילדים "הירדן", "הפרחים", ו"החיים והטבע".

פעילותו הציונית וטיפוח השפה העבריתעריכה

שחר ארגן בעירו עבודה תרבותית וציונית. הוא טיפל באגודת "דוברי עברית" שבעיירתו ועודד את בני הנעורים להיספח לאגודתו.

חיבה יתרה הייתה נודעת לו מאז לילד העברי. הוא היה הראשון שהתחיל לארגן ולאגד את כל ילדי העירה סקורני לאגודה אחת, התווה לפניהם תוכנית רחבה של עבודה תרבותית לאומית: טיולים משותפים, הרצאות, דקלומים, הצגות ושיחות על נושאים שונים ואף שם יפה המציא לה "פרחי התחיה"

ק. ספקטור[2]

.

המועדון הראשון של "פרחי התחיה" היה בביתו של שחר, שהיה גם בית ועד לחובבי ונאמני השפה העברית. על חברי האגודה הוטל לדבר רק עברית. עם הזמן הצטרפו לאגודה גם הורי הילדים והתנועה העברית הלכה והתפשטה גם לעיירות סמוכות. אז הורגש בצורך בבית ספר עברי מיוחד בתוכנית עברית רחבה. בית הספר שהוקם שימש אחר כך יסוד לגמנסיה עברית. גם לאחר שעלה ארצה המשיך שחר לדאוג ולהתעניין בנעשה בעירו.

עלייתו ארצה והעיסוק בהוראהעריכה

בשנת 1914 (תרע"ד) הגשים את חלומו ועלה ארצה. הוא החל ללמוד בבית המדרש למורים העברי שבבית הכרם. סיים לימודיו בסוף מלחמת העולם הראשונה. עבד כמורה בבית הספר תחכמוני שבירושלים.

בתקופת לימודו נדרש (כמו תלמידים אחרין) להתגייס לצבא העות'מאני אך בחר להיפקד מהשירות כדי לא לעזוב את הארץ.

כשהייתה הרשמה של כל התלמידים לצאת לעבוד בצבא הטורקי ולהישלח לשדות המערכה השונים, שחר מצא לו האון והעוז להימלט ממשרד הלקיחה לצבא, מבלי לשים לב אל מה שהיה יכול לקרות אותו על פשע גדול ונועז כזה, בעת כזאת, באמרו:" יהיה אתי מה שיהיה, אנוכי לא אצא מארץ ישראל"

פעילותו בהסתדרות הציוניתעריכה

לאחר מלחמת העולם הראשונה מונה שחר למזכיר מחלקת החינוך של ההנהלה הציונית ועבד עם דוד ילין והנרייטה סאלד.

הוא היה הרוח החיה בכל העבודה מרובת הענפים הזאת, ואת עבודתו מילא בחריצות היותר גדולה

דוד ילין[4]

המומה ומבוטלת עמדתי וכמעט עמדתי לפנות עורף, בהופיע בו במעמד מדריך סבלן ובלתי נלאה להעבירני דרך המבוך. הוא נתגלה כמין "כל בו" כעין אוצר בלום בענייני משא ומתן, דרישות החלטות, חוקים, מקרים, סודות. הוא היה בעל המצאה ער לדרישות שלי ושל השיטה ונושאיה". "מורה דרך" זה היה שחר

הנרייטה סאלד[5]

פרויקט "לוח החבר" והתוספותעריכה

  ערך מורחב – לוח החבר

גולת הכותרת של עבודתו של שחר הייתה הוצאתו של לוח החבר שהיווה אנציקלופדיה קטנה שיועדה לתלמידים ובה קיבץ חומר ממקורות רבים (עבריים ולועזיים כאחד). את המקום המרכזי בלוח תופסת ארץ ישראל אבל הובא בו גם אוצר שלם של דברי תורה, חוכמה, פתגמים, שירי עם וקטעי ספרות. בשנת תרפ"ד (1924) יצאה החוברת הראשונה (הייתה זו גם שנת לידת ביתו היחידה, מרים) ושחר התעקש להוציאה למרות המצב הכלכלי הקשה שלו.

מטרתו של שחר בהוצאת הלוח הייתה לשים במוקד את הילד, צרכיו, ותחומי העניין שלו הנגשת החומר באופן נעים ומועיל.

פעילויות נוספותעריכה

הקמת הוצאת "המשתלה"עריכה

ב-1916 (בתקופת מלחמת העולם הראשונה) ייסד שחר את הוצאת הספרים "משתלה" בירושלים שהוציאה ספורים לילדים ולבני הנעורים.

הקמת הדפוס המאוחדעריכה

ב-1919 הכין שחר הצעה (שכללה דרכי פעולה ויתרונות) לאיחוד כל בתי הדפוס בירושלים לבית דפוס אחד גדול קואופרטיבי. ההצעה לא התממשה.

הקמת בית הכרםעריכה

שחר ורעייתו דבורה היו בין מייסדי שכונת בית הכרם ונמנו על אגודת "בוני בית", שנוסדה ב-1920 והקימה את התשתית הראשונה של השכונה. הכללים שהכתיבה האגודה חייבו רכישת המוצרים אצל יהודים וכן שהעבודה תהייה עבודה עברית. המייסדים חוו קשיים רבים עקב היות השכונה החדשה מנותקת מירושלים.

לא נתעלמו מעינינו הקשיים המרובים הקשורים בבניין שכונה מרוחקת מן העיר על סכנותיה ויסוריה. אנו לא בנינו בית, אך למען לשבת בו. חדורים היינו הרגשת בניין הארץ והיישוב. היה זה יעודנו ועל כן קיבלנו הכל באהבה

דבורה שחר[6]

הזוג שחר היו ממניחי היסוד לגן הילדים ולבית הספר של השכונה, וכן לבית הכנסת בו תמך ואליו עודד ילדים לבוא.

בראש השנה היה בית הכנסת מלא וגדוש מתפללים ורבים הצטופפו על יד הדלת ברחבה שלפני הבית. בליל ראש השנה הסתפקנו בבעל תפילה רגיל מבין שורותינו, אך למחרת היום התנדב מר ח.ד. שחר, אחד מראשוני המתיישבים בבית הכרם, לעבור לפני התיבה לתפילת מוסף. קולו הצלול והנעים לאוזן, ידיעתו העמוקה את נוסח לחן התפילה והפיוטים השאירו על המתפללים רושם נאה

חנינא מזרחי (יו"ר ועד השכונה)[7]

שחר היה מעורב בפעילות התרבותית של השכונה שכללה ערבי שבת, חגים יהודיים וכן הוצאת עלון.

נערך עונג שבת בביתו של אילנאה. השפעתו הייתה רבה על חיי התרבות בשכונה. הרוח המפעילה -שחר. הוא גם היציע להוציא עלון "ידיעות בית כרם". ההצעה הדחתה. מוקדמת מדי נראתה אותה שעה. אולם במשך הזמן בהתפתח השכונה הוצא לאור העלון. שחר ערך ילקוט לילדים "זמירות ופזמונים לשבת" – לקוטים מתוך סידור התפילה – בשם "שבת קודש"

לחגיגת נטיעות ט"ו בשבט כזו זכתה בית הכרם בשעה שהגב' הנרייטה סאלד עמדה בראש מחלקת החינוך של ההנהלה הציונית. הנטיעות נערכו ברחוב הצר שעל יד ביתנו. (הקרוי היום מעלות סילמן) שמות לרחובות הצדדיים, טרם היו אז, קראנו לסימטה זו בשם סימטת ש"ס -שחר- סילמן. (על שם הדיירים של הרחוב..)

דבורה שחר[9]

הצעה ללוח הקרן הקיימתעריכה

שחר הכין הצעה ללוח של הקרן קיימת לישראל שכלל חוכמת ארץ ישראל ונועד לסייע לעסקני הקרן בעבודתם.

הקמת "בית נער" בירושליםעריכה

בין כתביו שמורה הצעה שעובדה יחד עם מרדכי בן הלל הכהן, להקמת "בית נער" בירושלים שתשמש אכסניה לתלמידים עולי הרגל לירושלים.

הלכסיקון של הסופרים והספרות העבריתעריכה

זכריה פישמן התחיל ביצירת הלכסיקון הראשון של הספרות העברית אך הוא נפטר לפני שסיים את עבודתו, נפטר ושחר ועוד סופרים ואנשי שם החליטו לסיים את המלאכה ואף הוציאו מסמך שבו הם מתארים מה נעשה עד היום ומה יש לעשות וכן הוקמה קרן להוצאת הלקסיקון שאותה קראו על שם פישמן ועבורה החלו לאסוף תרומות[10]. השלמת הלכסיקון לא יצאה אל הפועל.

כתיבה ותרגוםעריכה

שחר תרגם לעברית סיפורים לילדים שנכתבו בשפות זרות.

פטירהעריכה

שחר נפטר באופן פתאומי כשהיה בן 39 בלבד ונקבר בבית הקברות היהודי בהר הזיתים כשעל מצבתו נכתב "ושירת חייו באמצע נפסקה".[1] במלאת שנה למותו פרסמו תלמידיו וחבריו חוברת "ציון לחבר" ובה דברים לזכרו.

לאחר מלחמת ששת הימים, נמצא הקבר ובני המשפחה שיחזרו את המצבה הייחודית לפי התרשימים שהיו בידיהם. כמה חודשים לאחר גילוי המצבה מחדש נפטרה גם אלמנתו דבורה וייס שחר.

משפחתועריכה

עם הגיעו ארצה שינה את שמו מ"שווארץ" ל"שחור". ב-1919 אימץ את הצעתו של קדיש סילמן ושינה את שמו ל"שחר".

נישא לדבורה וייס (בתו השנייה של עקיבא אריה ויס. לזוג נולדה בת יחידה מרים (מירה) שהייתה מהילדים הראשונים של שכונת בית הכרם (נישאה לאברהם קולודני).

אחים ואחיות של שחר:

  • אחותו זינה נישאה ליוסף דימנט, הם נסעו והשתקעו בברזיל (בעקבות אחיו של יוסף), אבל לאחר מספר שנים עלו לארץ עם ילדיהם (אלחנן – לימים פרופסור באוניברסיטה העברית, ויהודית ליכטנשטיין אשתו של פרופסור נח ליכטנשטיין).
  • אחותו, לונה עלתה גם היא לישראל ונישאה לאלכסנדר בראלי, הוריו של פרופסור קדמה בראלי.
  • אחותו בלומה שנישאה לגולדשמידט נשארה בבסרביה היא וכל משפחתה ניספו בשואה.
  • אחיו הצעיר ישראל שנישא לנחמה, ומשפחתו חיה בארץ.

הנצחהעריכה

  • ביתם של הזוג שחר, בבית הכרם, היה אחד הבתים הראשונים בבית הכרם והוא מועמד לשימור.
  • בקרבת הבית הוסב שם הרחוב לרחוב "ח.ד. שחר"[11]. בטקס הסרת הלוט השתתפה משפחתו, אלמנתו דבורה וראשוני בית הכרם.
  • בבבית המדרש למורים, בבית הכרם, (היום המכללה) נקרא חדר על שמו ועל שם רעייתו. במשך שנים רבות ציינה המכללה את יום הולדתו של שחר בפעילות חינוכית לזכרו שכללה הרצאה שניתנה על ידי מרצים ידועי שם (בדרך כלל בהקשר של ספרות ילדים)[12].

ספריועריכה

  • מימי הילדות - 1916, הוצאת "קופת הספר", 1931[13]

לקריאה נוספתעריכה

  • אוסף פריטים בארכיון הציוני
  • "ציון לחבר" - 1931 (הוצא במלאת שנה לפטירתו)[14][15]
  • שרגא קדרי, בית הכרם בת הארבעים תרפ"ג – תשכ"ג, הוצאת "דפוס סלומון", 1967.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 נחום איש גם-זו, על פי מקרה, דבר, 22 באוגוסט 1930
  2. ^ ציון לחבר דף לז בארכיון הציוני בירושלים
  3. ^ ציון לחבר עמוד ז בארכיון הציוני בירושלים
  4. ^ ציון לחבר עמוד ז הארכיון הציוני
  5. ^ ציון לחבר עמוד ט הארכיון הציוני
  6. ^ ספר בית הכרם עמוד 199
  7. ^ ספר בית הכרם עמוד 146
  8. ^ ספר בית הכרם עמוד 44
  9. ^ ספר בית הכרם עמוד 145
  10. ^ מתוך הקול הקורא, מסמך בארכיון הציוני
  11. ^ זה הרחוב שרבים מכנים בטעות רחוב השחר
  12. ^ בין המרצים ניתן למנות את ימימה אבידר-טשרנוביץ, יהודה אטלס, פרופסור דב נוי, מנחם רגב, דבורה עומר, אורי אורלב, ועוד. בשנת 2000 הרצתה גם נכדתו ד"ר טליה אתגר
  13. ^ מימי הילדות: ספורים/ ח.ד. שורץ, הספרייה הלאומית של ישראל
  14. ^ 1931 Festschrift for CHAIM DOV SHACHAR ציון לחבר : למלאת שנה לפטירתו של חיים דב
  15. ^ ציון לחבר: למלאת שנה לפטירתו של חיים דב שחר ז"ל, כ"ז באב תר"ץ