שרגא קדרי
שרגא קדרי (טפר) (כ' בטבת תרס"ז, 6 בינואר 1907 – י"ב בסיוון תשמ"ב, 3 ביוני 1982) היה סופר עברי, עורך ואיש ציבור.
 | |
| לידה |
6 בינואר 1907 לבוב, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
3 ביוני 1982 (בגיל 75) |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| שפות היצירה |
עברית |
  | |
תולדותיו עריכה
קדרי נולד בלבוב שבגליציה בשם שרגא טפר, בן לדב עקיבא טפר, חזן. למד בחדר ואחר כך גם בישיבה ובגימנסיה. מגיל צעיר סייע בעבודתו לפרנסת המשפחה. הצטרף בנעוריו לתנועת הנוער הציונית החלוץ המזרחי, ועלה ארצה בשנת 1926, לאחר הכשרה במסגרתה.
בארץ היה פועל פרדסים, עבד בבניין ובסלילת כבישים. עלה עם משפחתו למושב כפר פינס, שהיה ממייסדיו. בתחילה היה מקורב לסופרי תנועת העבודה, אך בהמשך חייו התקרב שוב לגופים דתיים לאומיים כגון המפד"ל. משנת 1931 החל לכתוב סיפורת ולפרסם מיצירתו בכתבי העת הספרותיים בארץ, הן של תנועת העבודה: (הפועל הצעיר, דבר) והן של המזרחי והמפד"ל (הצופה, ההד). לאחר שעזב את מושב כפר פינס השתקע עם משפחתו בירושלים.
שרגא קדרי התמחה בענייני נוער עבריין ונשא בשורה של תפקידים בכירים בתחום זה. בין השאר היה המזכיר הכללי של משרד הסעד לאחר הקמת המדינה, חבר בוועדה הקרואה שניהלה את ירושלים ועוד. נוסף לכתיבת הסיפורת שלו, סיפורים קצרים נובלות ורומנים, פרסם שרגא קדרי גם מאמרי פובליציסטיקה. בעיקר בשנותיו האחרונות, כאשר תמך בתנועת ארץ ישראל השלמה.
שרגא קדרי היה גם עורך, וערך כמה ממאספי ירושלים. על עבודתו הספרותית זכה בשנת 1964 ב"פרס שפירא" לספרות, מיסודה של המפד"ל.
היה נשוי לימימה, בתו של קדיש סילמן, ולהם שלושה בנים ובת. אחד מבניו הוא עקיבא קדרי, מרצה למתמטיקה במכללה ירושלים ועורך כתב העת "אלף אפס" לחידות היגיון.
אחיו ברוך קדרי היה שחקן ביישוב בשנות ה-20 וה-30, בונה תפאורות בתיאטרון הבימה.
מספריו עריכה
- ממרתף העולם, סיפורים, הוצאת דבר, תל אביב 1936.
- אסונה של עלינה, רומן, הוצאת ארץ ישראל, תל אביב 1939.
- עיניים עצומות, סיפור, עם עובד, תש"ה 1945.
- הבהוב בשקיעה, תרצ'ט 1939.
- מי יתן בוקר, סיפור, עם עובד, תש"ך 1960.
- מגילת כורך ספרים, סיפור, קריית ספר, ירושלים, 1962
- שזופי הלחי האחת, סיפורים, אגודת הסופרים ליד הוצאת מסדה, 1967.
- פרופסור אלקנה ורמי בנו, סיפור, אגודת שלם ירושלים תשל'א 1971.[1]
- וצאן ידו, סיפורים תרצ"ו - תשל"ו, הביא לדפוס דוד טלזנר, עציון ירושלים, 1977.
- והבוקר לדרכו עולה, רומן, יחדיו תל אביב 1981.
לקריאה נוספת עריכה
- יוסף פרידלנדר, ביקורת על ספרו של קדרי, 'וצאן ידו', סיפורים, נדפס במאזנים, ירחון לספרות, מ"ה, עמ' 267–269, 1977.
- אריה ליפשיץ, על אירועים ורחשי נפש: סיפורי שרגא קדרי, מאזנים, מט, 1 (תשל"ט) 29-31 1979.
- אלעזר שרביט, הלכי נפש ומערכי לשון: עיון חוזר ביצירות שרגא קדרי, ירושלים יג, 1-2 (תשל"ט) 111-118 1979.
- אריה ליפשיץ, לדמותם של שני מספרים ירושלמיים: יהודה יערי ושרגא קדרי, בצרון ה, 17/18 (תשמ"ג) 123-127 1983.
- אלעזר שרביט, יצירת ש. קדרי בהיבט נוסף, הצופה (1983) 6, 8 1983.
- יהושע טן-פי, והבוקר לצדו עולה, על ספרו של שרגא קדרי, בתוך 'מבוע', ליצירה דתית בספרות בחברה ובמחשבה, י"ח', עמ' 203–2202, תשמ"ג 1983.
- גרשון שקד, דיון נרחב ביצירתו של קדרי, בתוך הסיפורת העברית 1880–1980, כרך ג', עמ' 157 – 164, 1988.
קישורים חיצוניים עריכה
- "שרגא קדרי, הסופר ויצירתו": אוסף מאמרים וסיפורים שנכתבו על ידי שרגא קדרי
- רשימת הפרסומים של שרגא קדרי, בקטלוג הספרייה הלאומית
- דוד תדהר (עורך), "שרגא קדרי (טפר)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1766
- הספרים של שרגא קדרי, באתר "סימניה"
- שרגא קדרי, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
מפרי עטו:
הערות שוליים עריכה
- ^ על פי מאיר אוריין, בספרו על יהודה אבן שמואל, הפרופסור ברומן זה אינו אלא בן דמותו של יהודה אבן שמואל.