חיים שרגא פייבל פרנק

רבה של שכונת ימין משה בירושלים ודיין בבית דין צדק אשכנזים פרושים בירושלים

הרב חיים שרגא פייבל פרנק (תרס"ח, 1908תשל"ג, 23 בנובמבר 1972) היה רבה של שכונת ימין משה בירושלים ודיין בבית דין צדק אשכנזים פרושים בירושלים.

הרב חיים שרגא פייבל פרנק
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1908 (בן 117 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

נולד בירושלים לרב זאב וולף פרנק, בנו של הרב יהודה לייב פרנק ואחיו של הרב צבי פסח פרנק. אמו מרים הייתה בת של הרב נחום רוגזניצקי, חתנו של הרב זלמן חיים ריבלין. כיהן במשך שנים רבות כרב ומו"ץ של שכונת ימין משה. כמו כן כיהן כדיין בבית דין צדק אשכנזים פרושים בירושלים.

הרב פרנק עסק רבות בהיבטים הלכתיים של יישוב ארץ ישראל, מצוות התלויות בארץ והלכות בית המקדש. פרסם מאמרים בנושא, בין השאר בכתב העת המעיין. בין הנושאים: "בניין בית המקדש קודם למלכות בית דוד"[1] ו"תקיעה בחצוצרות בזמן הזה"[2].

לדעת הרב פרנק, רבי זירא חזר בו מהאיסור לעלות בחומה[3]. אחד מחידושיו המקוריים הוא שיש לברך ברכה על מצוות יישוב הארץ, כשאר ברכות המצוות. הוא סבר כי הסיבה שלא נקבעה ברכה מיוחדת היא משום שהיא נכללת בברכת המזון, שבה אומרים: "נודה לך ה' אלוהינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה" וחותמים "ברוך אתה ה' על הארץ ועל המזון". לכן לדעתו יש לכוון באמירת ברכה זו על מצוות יישוב ארץ ישראל[4].

נמנה עם הרבנים שעסקו באפשרות עלייה לתחומי הר הבית. באחד מדיוני הרבנים, שנערכו מיד לאחר מלחמת ששת הימים, הציע להצניח מזבח, באמצעות מסוק שכור, אל תוך רחבת הר הבית ולהקריב עליו את קורבן פסח[5].

עודד את הוצאת הספר "קול התור" וצידד בדעה שמחברו הוא זקנו הרב הלל ריבלין, שחיבר את הספר על פי תורת רבו הגר"א.

חיים אישיים

עריכה

היה נשוי לרבנית רוחמה רחל לאה (בתו של הרב אברהם דב שקאל), ולבני הזוג היו ארבע בנות. על פי הידוע, בצוואתו ציווה על בנותיו לומר אחריו קדיש[6]. הוא ואשתו נפטרו בזה אחר זה, בשנת תשל"ג. בנותיו:

גיסו הוא הרב חיים זבולון חרל"פ - רבה הראשי של ראשון לציון.

ספריו

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ המעיין כרך י גיליון א עמ' 65.
  2. ^ המעיין כרך י גיליון ד עמ' 7.
  3. ^ "תולדות זאב", קונטרס ארץ ישראל, סעיף כז
  4. ^ תולדות זאב, מסכת שבת, חלק ב עמ' סה.
  5. ^ נדב שרגאי, הר המריבה עמ' 52.
  6. ^ הרב פרופסור נריה גוטל, קדיש יתומה – תגובה, צהר ח, תשס"ב, עמ' 24. עם זאת הרב שלמה זלמן אוירבך אמר כי "זאת הייתה הדרכה מיוחדת שלו, ואצל אחרים לא ראינו שנהגו כמותו" (שם).