חכמי חלם

פולקלור יהודי אודות עיר של טיפשים

חכמי חלםיידיש: די כעלמער חכמים) - ביטוי שנוצר בפולקלור היהודי במזרח אירופה, לפיה הפכה בזמנו העיר חלם שבפולין למושא של בדיחות בתור עיר של טיפשים. יהודים ישבו בה מאות בשנים, והכינויים חכמי חֶלֶם או חֶלְמָאִים מרמזים לבריות שמעשיהם טיפשיים ואבסורדיים. לא ידוע מדוע דווקא חלם נבחרה לייצג "עיר של טיפשים". קיימת סברה כי הסיבה נעוצה במילה הפולנית "חולם" (ביידיש: קליסקי), שפירושה "טיפש"[1], ומצד שני ייתכן אף כי מקור הביטוי "חולם" בפולנית בא משמה של העיר.[דרוש מקור] גרסה נוספת היא, כי חכמתם ומאידך, תמימותם של יהודי חלם, יצרה את המונח.

כיום נהוג להשתמש במושג "מעשה חלם" או "חלמאוּת" כביטוי לבזבוז כספי ציבור על ידי הרשויות, כאשר הוא נעשה בניגוד לכל היגיון, כמו סלילת כביש ארוך לשום מקום, בניית תחנת רכבת באמצע שום מקום, בניית גשר גדול מעל שדה ריק שאף אחד לא עובר בו, משלוח דואר חוזר לכתובת שאינה קיימת, וכדומה.

סופרים אחדים עסקו בליקוט סיפורים אודות חכמי חלם, בכללם הסופר אלתר דרויאנוב וכן הסופר היידי יצחק בשביס-זינגר שליקטם בספרו "שלומיאל איש חלם ועוד סיפורים", שאף עובד לסרט בשם הרפתקאות שלומיאל.

היסטוריה

עריכה

ספר ראשון שכלל סיפורים על שוטים המיוחסים לעיר חלם הופיע בעילום שם בשנת 1867 ומיוחס לאייזיק מאיר דיק[2]. הראשון להשתמש בביטוי "שוטי חלם" היה קרל פרידריך וילהלם וואנדר (Karl Friedrich Wilhelm Wander) אשר במאסף של אגדות עם בשנת 1873, כלל גם את הביטוי "שוטי חלם" על סמך מידע שקיבל מאיגנץ ברנשטיין[3]. במהרה פשט השימוש בעיר חלם בקרב מספרי בדיחות ומחדדי חידות[4].

מתחילת המאה ה-20 משמש הביטוי "חכמי חלם" כביטוי שגור בדיון הפוליטי[5].

מסיפורי חכמי חלם

עריכה

תושבי חלם נהגו, על-פי הפולקלור, לעשות מעשים נפסדים שאין בהם תכלית, ובהם היו מתגאים כאילו היוו תרומה של ממש. רבות מהבדיחות מציגות מעשי טפשות של הציבור כולו, ויש בהן העוסקות בטפשותו של חלמאי יחיד. דוגמה:

מצאוּ לסופר-הקהל של חלם, שהוא יושב וכותב מכתב באותיות של "קידוש לבנה". אמרו לו:
אותיות גדולות אלו למה?
הסביר הסופר:
לדודי אני כותב, וחרש הוא, לא עליכם...

אחד מסיפורי חלם הידועים שמשותפים לתרבויות אחרות:

באחד הימים נתברר לתושבי חלם כי העיר מלאה בתושבים ורחובותיה צפופים. על כן כינסו את מועצת העיר שהחליטה להקים רובע מגורים חדש, אלא שהר גדול שניצב בקצה העיר מנע את ביצוע ההחלטה. לפיכך נתכנסו שוב והחליטו כי יש להזיז את ההר ממקומו. יצאו כל תושבי חלם מבתיהם וניגשו יחדיו להזיז את ההר כי גדול היה. במשך מחצית היום דחפו בידיהם את ההר עד שהחלו בגדיהם להידבק לעורם בשל המאמץ הרב. על כן פשטו את מעיליהם מעל גופם. בינתיים עברו מאחוריהם כמה גנבים זריזים, נטלו את מעיליהם ונמלטו מהמקום. כשהגיעה שעת ערב, התעייפו התושבים וביקשו לנוח ולאכול. משהביטו לאחור ראו כי המעילים שהושארו שם אינם נראים עוד באופק. על כן צהלו ושמחו שהצליחו להזיז את ההר מרחק רב ביום אחד.

כיוון שחכמי חלם הם יהודים, נכללים בסיפוריהם, בנוסף לסיפורים המופיעים גם בעמים אחרים, גם סיפורים יהודיים מובהקים. דוגמה:

משזקן שמשהּ של חלם התחיל קובל: תש כוחו ורגליו כושלות, ואין הוא מספיק להלך מבית לבית ולהקיש על כל תריס ותריס ולעורר ישנים, שיקומו ל"סליחות".
נענו לו ראשי-העדה ותיקנו: מכאן ואילך יכנסוּ כל התריסים לחצר בית-הכנסת הגדול והשמש יקיש על כוּלם בבת-אחת...

"ספר הבדיחה והחידוד" מספר על שלוש ערי טיפשים, כל אחת וייחודה:

שלושה טיפשים הם: חלמאי, שיקלוֹבי ודרוּיי, ומה בין שלושתם?
דרוּיי בביתו – אדם ככל האדם; דרוּיי בציבור – טיפש מופלג.
חילופו בשׁקלוֹבי; בציבור – אדם ככל האדם, בביתו – טיפש מופלג.
חלמאי, בין בביתו ובין בציבור – טיפש שבטיפשים.

בשנת 1940 כתב משה גרשנזון בברית המועצות את המחזה "חכמי חלם" שהוצג על במות תיאטראות ביידיש בכל העולם, כולל בישראל.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • אורי סלע, "חכמי חלם", בספרו מלה בסלע, הוצאת כתר, 1990.
  • אדיר כהן, "ההומור של חכמי חלם", מעגלי קריאה 30, מאי 2004, עמ' 65–75.
  • שלמה אבס (עורך), הסיפורים הבלתי נשכחים של חכמי חלם, הוצאת עגור, 1992
  • יניב יג'בי, מעשה חלם, הוצאת אפיק, 2023

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ יגאל אורן, "חוג הארץ השלם" מאת רבי שלמה החלמאי : סיפורו של ספר, מרכז ההנצחה, בית יד לבנים, קריית טבעון;
    יונתן אסתרקין, מפגש בן דורי: האחים בן זאב בהצגת ילדים חדשה, באתר nrg‏, 19 באוגוסט 2008
  2. ^ Wise Men of Chelm, YIVO encyclopedia
  3. ^ Ruth von Bernuth, How the Wise Men Got to Chelm, page 168
  4. ^ שאלה?, חבצלת, 21 בפברואר 1896
  5. ^ למשל: תגים העצם בגרון, דואר היום, 6 בפברואר 1927
    עזריאל קרליבך, אמריקה נכנסה למלחמה, הצופה, 21 במרץ 1941