חפצי-בה

דמות מקראית, אמו של מנשה מלך יהודה

חֶפְצִי-בָהּ, היא דמות מקראית, אשת חזקיהו מלך יהודה ואם בנו מנשה מלך יהודה. שמה מופיע פעם אחת בספר מלכים ב', פרק כ"א, פסוק א'. שמה נעדר בסיפור המקביל על מלכות מנשה בנה בספר דברי הימים ב', פרק ל"ג.

חז"ל סברו כי הנביא ישעיהו נתן לחזקיהו את בתו וממנה נולדו מנשה ורבשקה: "נתן לו ישעיהו את בתו ויצא ממנו מנשה ורבשקה. יום אחד הרכיבם חזקיהו על כתפיו והביאם לבית המדרש. אמר אחד מהם: ראשו של אבא טוב לצלות עליו דגים קטנים, אמר השני: ראשו של אבא טוב להקריב עליו לעבודה זרה. חזקיהו חבטם בקרקע (השליכם ארצה), מנשה נשאר חי ורבשקה מת".[1]

יש שסברו כי הנביא ישעיהו רמז לשמה בנבואת הגאולה, שתבוא לשתיים מאמהות מלכי יהודה עזובה וחפצי-בה: לֹא-יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה, וּלְאַרְצֵךְ לֹא-יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה--כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי-בָהּ, וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלָה.[2] אחרים טוענים כי השם המופיע בפסוק ניתן לעיר ירושלים על ידי ישעיהו בתגובה לייאוש אשר אחז בעם לאחר החורבן והתחושה שה' אינו רוצה בעירו ירושלים עוד. בתגובה עונה הנביא כי שמה החדש של ירושלים הוא חפצי-בה כלומר ה' חפץ בעירו.[3]

בספרו קדמוניות היהודים מציין יוסף בן מתתיהו כי מוצאה של חפציבה מהעיר ירושלים.[4]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י', עמוד א'; הטקסט אינו מופיע בדפוס וילנה, אך נשמר בכתב יד מינכן לתלמוד ובעין יעקב (ראו למשל באתר ספריא)
  2. ^ יהודה אדרי, נשים בתנ"ך ובאספקלריית חז"ל, קריית גת, דני ספרים, 2009, עמ' 119
  3. ^ יאיר הופמן, עולם התנ"ך: ישעיהו, תל אביב, דוידזון עתי, 1994, עמ' 269
  4. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ירושלים, מוסד ביאליק, 2002, עמ' 346