טאצ'י

סוג של חרב יפנית

טאצ'ייפנית: 太刀) היא חרב יפנית שהייתה בשימוש מעמד הסמוראים ביפן הפאודלית. הטאצ'י הייתה החרב הנפוצה ביותר בין השנים 900 ל-1596, אז איבדה את הבכורה לקטאנה. הטאצ'י הייתה חרב מעוקלת ארוכה, ארוכה יותר מהקטאנה ולרוב גם יותר מעוקלת ממנה. האורך הממוצע של הלהב היה כ-80 סנטימטרים, בעוד שבקטאנה אורך הלהב היה 60–80 סנטימטרים. הטאצ'י נחגרה כך שהלהב פנה כלפי מטה, ההפך מהקטאנה.

טאצ'י: למעלה - הלהב, למטה - ניצב (חרב) ונדן תואמים
חרב טאצ'י ומתחתיה הנדן שלה
טאצ'י
איור של סמוראי עם שריון יפני נושא נשק מוט וחגור עם טאצ'י

בדרך כלל הסמוראים חגרו את הטאצ'י יחד עם ואקיזאשי (חרב יפנית קצרה). שילוב זה של שתי החרבות נקרא "דאישו" (daisho), וייצג את מעמדו החברתי של הסמוראי. הנדן של הטאצ'י נקרא "סאיה" (saya). השימוש הרגיל בחרב הוא לחיתוך ושיסוף, אם כי גם דקירות אפשריות. בדרך כלל מחזיקים את הטאצ'י בשתי ידיים, אך ניתן להחזיקה גם ביד אחת, וחוגרים אותה כך שהלהב פונה כלפי מטה. השימוש העיקרי בטאצ'י לא היה בשדה הקרב - שם הסמוראים השתמשו בעיקר בחץ וקשת מסוג יומי ובחניתות מסוג יארי, והחרב הייתה נשק להגנה עצמית - אלא בחיים האזרחיים, שם שימשה כנשק מרכזי באמנויות לחימה רבות, בקנגו, ובדו-קרבות רבים בערים ובתוך מבנים כגון טירות. בסוף המאה ה-16 הוחלפה הטאצ'י בקטאנה בתור נשקו האישי של הסמוראי.

גלריהעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה


  ערך זה הוא קצרמר בנושא יפן ובנושא אמצעי לחימה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.