טבול יום

טבול יום הוא כינוי, בהלכות טומאה, לאדם שנטמא וטבל, אך עדיין לא הסתיים היום בו טבל. דרגת טומאתו היא שני לטומאה.

מסכת טבול יום מסדר טהרות, עוסקת בדיניו של טבול יום.

הסבר המונח

טבול יום הוא אדם שהיה טמא בטומאה של אב הטומאה או ראשון לטומאה, וטבל במקווה טהרה, אך עדיין לא הסתיים היום בו טבל. תהליך הטהרה מסתיים רק עם סיומו של היום בצאת הכוכבים, הנקרא בתלמוד הערב שמש. דין זה נלמד מהפסוק בספר ויקרא, פרק כ"ב, פסוק ז': ”וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים כִּי לַחְמוֹ הוּא”. לפי חז"ל, ה"קודשים" בפסוק זה מתייחסים לתרומה (שכן מחוסר כיפורים אסור באכילת קורבן גם אחר סיום היום), והמילה "וטהר" מתייחסת לשמש – שהשמש "נטהרת" (=עוברת) לגמרי מן הרקיע, דבר שנעשה בצאת הכוכבים.

דיניו

טבול יום מטמא תרומה ועושה אותה שלישי לטומאה ומטמא קדשים ועושה אותם רביעי לטומאה.

במצב זה של טומאה קלה, רשאי הוא לאכול מעשר שני, אך לא תרומה. בסוף היום - תהליך טהרתו נשלם, ואם הוא כהן יהיה מותר לו גם לאכול תרומה. לגבי רוב הטמאים, סוף היום משלים לגמרי את טהרתם, והם רשאים גם לאכול קודש. ברם, לגבי כמה מן הטמאים (זב, זבה, יולדת ומצורע). קבעה התורה שעליהם להביא קרבן להשלמת טהרתם. עד הבאת קרבנם הם מוגדרים כמחוסר כיפורים, ואסורים לאכול קרבן או להיכנס לבית המקדש.

לטבול יום דינים מיוחדים: בעוד שטומאת משקין "עושה תחילה", כלומר שהיא תמיד תהיה ראשון לטומאה בין אם המשקים נגעו באב הטומאה ובין אם נגעו בראשון לטומאה, הרי שמשקין שנגע בהם הטבול יום הם כמו כל שאר הטומאות - דרגה אחת פחות מהדבר המטמא.

טבול יום חייב כרת על ביאת מקדש והמקור לכך הוא בפרשת תזריע - ”ואל המקדש לא תבא”, פסוק העוסק באשה ה"יושבת על דם טוהר" שדינה כטבול יום. אמנם, לטבול יום מותר להיכנס עד עזרת נשים (לא כולל), דהיינו עד החיל (כולל).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טבול יום בוויקישיתוף

• הערך "טבול יום", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.