טום קרפר

טום קרפר
Tom Carper
לידה	23 בינואר 1947 (בן 77); בקלי, מערב וירג'יניה, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת המדינה של אוהיו (1968); בית ספר יסודי; אוניברסיטת דלאוור (1975); Whetstone High School (1964) ;
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
	https://www.carperfordelaware.com/ האתר הרשמי
	3 בינואר 2001 – מכהן; (23 שנים)
	→ ויליאם רות'
	3 בינואר 2021 – מכהן; (3 שנים ו־14 שבועות)
	→ ג'ון באראסו
	3 בינואר 2017 – 3 בפברואר 2021; (4 שנים ו־4 שבועות)
	→ ברברה בוקסר שלי מור קפיטו ←
	3 בינואר 2013 – 3 בינואר 2015; (שנתיים)
	→ ג'ו ליברמן רון ג'ונסון ←
	4 באוגוסט 1998 – 10 באוגוסט 1999; (שנה)
	→ ג'ורג' ווינוביץ' מייק ליוויט ←
	19 בינואר 1993 – 3 בינואר 2001; (8 שנים)
	→ דייל וולף רות אן מינר ←
	3 בינואר 1983 – 3 בינואר 1993; (10 שנים)
	→ טום אוונס מייק קאסל ←
	18 בינואר 1977 – 3 בינואר 1983; (6 שנים)
תחת מושל דלאוור	פיט דו פונט
	→ מרי ג'ורנלין ג'נט רזווניצקי ←

תומאס ריצ'רד "טום" קרפר (באנגלית: Thomas Richard "Tom" Carper; נולד ב-23 בינואר 1947) הוא פוליטיקאי אמריקאי חבר המפלגה הדמוקרטית, המכהן כסנאטור מטעם מדינת דלאוור מאז 2001. קודם לכן כיהן כמושל דלאוור בשנים 1993 - 2001 וחבר בבית הנבחרים של ארצות הברית בשנים 1983-1993.

ביוגרפיה עריכה

קרפר נולד בבקלי, וירג'יניה המערבית, למרי ג'ין (לבית פאטון) ולוואלס ריצ'רד קרפר. הוא גדל בדרום וירג'יניה וסיים את לימודיו התיכוניים בקולומבוס שבאוהיו. לאחר מכן סיים תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת המדינה של אוהיו. בעת לימודיו הצטרף לתוכנית הכשרת המילואים של צי ארצות הברית. בשנים 1968–1973 שירת כקצין בצי ושימש איש צוות אוויר במטוסי סיור ימי לוקהיד P-3 אוריון.^[1] במהלך שירותו השתתף במלחמת וייטנאם.

לאחר סיום שירותו, המשיך לשרת במסגרת המילואים במשך 18 שנה, עד שבסופו של דבר פרש עם דרגת קפטן. ב-1975 סיים תואר שני בממשל עסקי באוניברסיטת דלאוור, ומשם המשיך לעבוד כממשל דלאוור בתחום הכללי. לאחר מכן כגזבר של המדינה (State Treasurer), ושירת בתפקיד זה בשנים 1977–1983.

ב-1982, לאחר דחיפות מנציגים רבים במפלגתו, בהם הסנאטור ג'ו ביידן (לימים נשיא ארצות הברית), התמודד קרפר למושב היחידי המוקנה לנציגותה של דלאוור בבית הנבחרים של ארצות הברית, ונבחר לאחר שגבר על יריבו הרפובליקני המכהן, טום אוונס, כשגרף 52% ממניין הקולות. הוא נבחר לארבע כהונות נוספות ושירת בבית מחוקקים זה עד ינואר 1993.

לקראת בחירות 1993, המושל הרפובליקני מייק קאסל, לא יכול היה להתמודד לכהונה נוספת עקב הגבלת הקדנציות והחליט להתמודד על המושב היחיד של דלאוור בבית הנבחרים, מושבו של קרפר. על כן, קרפר החליט להתמודד על תפקיד המושל ולמעשה בוצעה החלפה בתפקידים, כאשר כל אחד נבחר לתפקידו החדש ללא תחרות משמעותית מהצד הפוליטי היריב. לתפקיד סגן המושל בחר קרפר ברות אן מינר, שלאחר שתי קנדציות, החליפה אותו בתפקיד ונבחרה בעצמה למושלת המדינה.

בשנת 2000 התמודד לסנאט של ארצות הברית. כשהכריז על כוונתו להתמודד למשרה זו ב-1999, הוא פיגר תחילה אחר יריבו בסקרים. מולו התמודד הסנאטור הרפובליקני המכהן, ויליאם רות', שכיהן בתפקיד זה מאז 1971. בסופו של דבר הביס קרפר את רוט, ברוב של 55.5% ממניין הקולות מול 43.7% של רוט. קרפר נבחר לכהונה שנייה ב-2006, לכהונה שלישית ב-2012, ולכהונה רביעית ב-2018.בשלושת המקרים גבר ברוב גורף על יריבו הרפובליקני, עם כ-60% מן הקולות.

בהצבעה שהתקיימה בסנאט ב-5 בפברואר 2021, התנגד קרפר להשארת השגרירות האמריקנית בירושלים. הוא היה אחד משלושה סנאטורים שהתנגדו (יחד עם סנדרס ווורן), לעומת 97 תומכים.^[2]

לקראת בחירות 2024, הודיע כי אין בכוונתו להתמודד לכהונה נוספת בסנאט ובמסיבת העיתונאים שקיים הביע תמיכה בחברת בית הנבחרים מטעם דלאוור, ליסה בלאנט רוצ'סטר, שעבדה תחתיו הן בתקופתו בבית הנבחרים והן בתפקיד המושל.^[3]