יום רביעי

היום הרביעי בשבוע העברי

יוֹם רְבִיעִי הוא היום הרביעי מצאת השבת. בחלק ממדינות אירופה וכן בתקן ISO 8601 הוא היום השלישי בשבוע (לפי קביעה ש'שבוע' מתחיל ביום העבודה הראשון). בחלק מהמדינות המוסלמיות יום רביעי הוא היום האחרון בשבוע העבודה.

אלוהים בורא את גופי השמיים כדי לסמן את הזמנים.

בעולםעריכה

בשפות שמקורן בלטינית שמו של יום רביעי נקשר בכוכב חמה, ובאל מרקוריוס המזוהה עם כוכב זה. בשפות אלו שמו של יום רביעי נגזר ישירות משמו בלטינית Dies Mercurii (יום מרקורי) וכך בצרפתית השם הוא Mercredi, באיטלקית Mercoledì ובספרדית Miércoles.

בשפות הגרמאניות השם נגזר משמו של האל הנורדי, אודין–שמבוטא בגרמנית 'ווטאן' (כתיב: Wodan). וכך גם בשפה האנגלית, השם 'Wednesday' נשתרש מאותו מקור נורדי שבאנגליה של טרום הנצרות Woden, ומהווה שיבוש של Woden's Day, בהולנדית Woensdag, ו-Onsdag בשוודית.

דווקא בגרמנית עצמה נקרא יום רביעי בשם Mittwoch (מילולית: אמצע השבוע). שם זה החליף את השם המקורי Wodanstag במאה העשירית לספירה. "אמצע השבוע" הוא שמו של יום רביעי גם בפינית (Keskiviikko), באיסלנדית וביידיש (מיטוואָך).

שמו של היום ברוסית הוא סְרֶדָה (במקור: Среда),שמשמעותו "אמצע", וכך גם בשפות סלאביות אחרות, כגון צ'כית - středa.

בהינדית השם הוא Budhvar, ונגזר מ Budh, שמו ההודי של הכוכב מרקורי.

בארצות המזרח הקרוב השם הוא "היום הרביעי". כך בערבית يوم الأربعاء (יַוּם אלארבִּעאא), בעברית, ביוונית (Τετάρτη, "טֶטַארְטִי") ובשפות אחרות. בפורטוגזית Quarta-feira משמעותו "יום-החג הרביעי": ימי השבוע נקראים על שם שבעת ימי הפסחא.

בדתותעריכה

ביהדותעריכה

שמו של היום מופיע לראשונה בסיפור בריאת העולם בתנ"ך (ספר בראשית, פרק א', פסוקים י"די"ט) כיום שבו נבראו השמש והירח:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל, בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים. וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים: אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדֹל, לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים. וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים, בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, לְהָאִיר, עַל-הָאָרֶץ. וְלִמְשֹׁל, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם רְבִיעִי.

מסיבה זו תחילת שנה חדשה בלוח השנה במגילות קומראן היא תמיד ביום רביעי.

יום רביעי בחז"ל משתייך אל השבת הבאה, על כן מוסיפים (בעדות מסוימות) בסוף שיר של יום רביעי את הפסוקים ממזמור תהילים צ"ה”לְכוּ נְרַנְּנָה לַה' נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ: נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ: כִּי אֵל גָּדוֹל ה' וּמֶֽלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֺהִים.”

יום רביעי מוזכר גם במשנה, מסכת כתובות, פרק א', משנה א' המחייבת לקיים טקסי נישואים ביום הרביעי, כאשר האישה היא בגדר בתולה. דין זה אינו נוהג בימינו[1]. באופן דומה, באסטרולוגיה (ובמקומות שונים בתנ"ך) השמש משולה לחתן ולאב, והירח לכלה ולדמות האם.

בתרבויות אחרותעריכה

הנוצרים הקווייקרים מכנים את יום רביעי Fourth Day, בכדי להימנע משימוש במקור הפגאני של השם.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה