טיפת מזל
טיפת מזל הוא סרט קולנוע ישראלי מסוג מחזמר דרמטי, בבימויו של זאב רווח, שיצא לאקרנים בשנת 1992. הסרט מספר אודות עולה ממרוקו המפרנס בדוחק את בתו לאחר שאשתו עזבה אותו.
בימוי | זאב רווח |
---|---|
הופק בידי |
יורם גלובוס בועז דוידזון עמרי מרון |
תסריט | זאב רווח, חנן פלד |
עריכה | ציון אברהמיאן |
שחקנים ראשיים |
זאב רווח זהבה בן ברי סימון אריה מוסקונה ז'אק כהן |
מוזיקה | דובי זלצר |
צילום | יואב קוש |
מדינה | ישראל |
חברה מפיצה | גלובוס גרופ |
הקרנת בכורה | 10 באפריל 1992 |
משך הקרנה | 112 דקות |
שפת הסרט |
עברית מרוקאית יהודית צרפתית |
סוגה | סרט מוזיקלי |
דף הסרט ב־IMDb | |
עלילה
עריכהז'וז'ו בן שושן (זאב רווח), זמר יהודי מצליח במרוקו מחליט לעלות לישראל יחד עם אשתו (ברי סימון) ובתו ויוי (זהבה בן). לילה לפני המסע לישראל, אשתו מחליטה לעזוב אותו יחד עם מאהבה לצרפת. ז'וז'ו נאלץ לעלות עם בתו לישראל ללא אשתו ונתקל בקשיים של העולים החדשים בישראל הצעירה של שנות ה-50. הוא מתבייש לספר לבתו את האמת על אמה, ואומר לה כי היא הייתה חולה ומתה במרוקו. בתו גדלה והופכת לזמרת בעלת קול נדיר וכאשר ז'וז'ו נופל למשכב היא מחליטה לעבוד אצל אמרגן שפל (אריה מוסקונה) על מנת לממן לו ניתוח יקר בצרפת. כאשר ז'וז'ו מגלה זאת, הוא מגרש אותה מהבית. כשויוי מופיעה בחתונה בו נוכח החבר של אביה מוריס (ז'אק כהן) היא מובילה אותו אל אביה ומוריס מגלה שהוא התעוור ומחליט לממן ולצאת עימם לצרפת לניתוח המסובך. כאשר הם מגיעים לשם, ז'וז'ו עובר את הניתוח ומופיע לצד חברו במופע מוזיקלי. שם נתקלת האם האובדת בבתה, אותה לא ראתה מאז עזבו את מרוקו.
שחקנים
עריכהשחקן | תפקיד |
---|---|
זאב רווח | ז'וז'ו בן שושן |
זהבה בן | ויוי בן שושן |
ברי סימון | גראסיה בן שושן |
יעקב בן-סירא | פינקלשטיין |
ז'אק כהן | מוריס |
אריה מוסקונה | מרקו |
יוסי קינן | ג'קו |
אורלי בן גרטי | ויוי בת 12 |
חן גואטה | ויוי בת 4 |
קישורים חיצוניים
עריכה- "טיפת מזל", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "טיפת מזל", באתר ספר הקולנוע הישראלי
- "טיפת מזל", באתר אידיבי
- "טיפת מזל", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- "טיפת מזל", במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- הסרט המלא לצפייה ישירה באתר וואלה VOD
- "טיפת מזל" לצפייה חינם, באתר וואלה
- אבי שושן, שמע קולם ותפילתם: "טיפת מזל", 20 שנה אחרי, באתר ynet, 25 באפריל 2012