טמפה ביי לייטנינג
טמפה ביי לייטנינג (באנגלית: Tampa Bay Lightning) היא קבוצת הוקי קרח מקצוענית מטמפה, פלורידה, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NHL בה היא חברה בבית האטלנטי שבחטיבה המזרחית. ידועה בכינוי "בּוֹלְטס" (Bolts, מ-Bolt of lightning).
 | |||||
| מידע כללי | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| אולם ביתי | |||||
 | |||||
| אמלי ארנה | |||||
| (19,092 מושבים) | |||||
 טמפה, פלורידה, ארצות הברית | |||||
| מדינה |
ארצות הברית  | ||||
| תאריך ייסוד | 1992 | ||||
| ליגה | NHL | ||||
| חטיבה | מזרחית | ||||
| בית | אטלנטי | ||||
| היסטוריה | טמפה ביי לייטנינג (1992 - ההווה) | ||||
| בעלים |
ג'ף ויניק | ||||
| מנכ"ל |
 ז'וליאן בריזבואה | ||||
| מאמן |
ג'ון קופר | ||||
| תארים | |||||
| |||||
| תלבושת | |||||
 | |||||
| מדים (בית, חוץ, חלופיים) | |||||
| http://lightning.nhl.com | |||||
  | |||||
הקבוצה נוסדה ב-1992 והחלה לשחק ב-NHL בעונת 1992/93.
הלייטנינג זכו בגביע סטנלי 3 פעמים, השתיים האחרונות שבהן ברצף ב-2020 וב-2021.
היסטוריה
עריכהתחילת הדרך
עריכהבסוף שנות ה-80, בעקבות העניין שעורר מעברו של וויין גרצקי ללוס אנג'לס קינגס בכל דרום ארצות הברית, הודיעה ה-NHL על כוונתה להמשיך ולהתרחב באזור. שתי קבוצות משקיעים מאזור מפרץ טמפה שמו להם ליעד להביא, לראשונה אי פעם, קבוצת NHL לאזור, שתהייה קבוצת ה-NHL הראשונה אי פעם בדרום-מזרח ארצות הברית. הקבוצה האחת הובלה בידי פיטר קרמנוס, איש עסקים תושב סיינט פיטרסברג. הקבוצה השנייה הובלה בידי האחים שחקני העבר פיל וטוני אספוזיטו, שניים מגדולי השחקנים בכל הזמנים - פיל כחלוץ וטוני כשוער. שותף משני בקבוצה היה ג'ורג' סטיינברנר, הבעלים המיתולוגי של קבוצת הבייסבול ניו יורק יאנקיז.
הקבוצה של האחים אספוזיטו הראתה ל-NHL את כוחה כבר ב-1990 כאשר ארגנה בטמפה משחק ראווה בין פיטסבורג פינגווינס, עם מריו למיה, לבין לוס אנג'לס קינגס עם גרצקי, משחק שמשך למעלה מ-25000 צופים. פיל אספוזיטו גייס לעזרת קבוצת המשקיעים שלו גם קבוצה של משקיעים יפנים, שסייעו לממן את הצעת הקבוצה ועזרו לה לנצח ולזכות בזיכיון להפעיל קבוצה באזור החל מעונת 1992/93. קרמנוס, שהפסיד ולא זכה בזיכיון, הפך מאוחר יותר לבעלים של הרטפורד ויילרס.
עוד לפני שהקימה סגל שחקנים ראשוני, הצטיידה הקבוצה בסגל ניהולי ומקצועי מהמדרגה הראשונה. פיל אספוזיטו עצמו הפך לנשיא ומנהל הקבוצה, והוא מינה כמאמן את טרי קריספ, שזכה בשחקן פעמיים בגביע סטנלי במדי פילדלפיה פליירס וכמאמן הוביל את קלגרי פליימס לזכייה בגביע סטנלי ב-1989. לתפקיד עוזר המאמן מינה אספוזיטו את וויין קשמן שכיכב עם אספוזיטו בבוסטון ברואינס הגדולה של שנות ה-70.
עוד לפני תחילת העונה הראשונה שלהם ב-NHL עשו הלייטנינג היסטוריה נוספת כשהחתימו את השוערת מנון ראום, האשה הראשונה שחתמה בקבוצת NHL. ראום שיחקה במשחק טרום עונה היסטורי מול סנט לואיס בלוז, אולם לא הגיעה לסגל הקבוצה לעונה הרגילה ולא זכתה לשחק במשחק NHL רשמי. היא שיחקה במשחק טרום-עונה נוסף עונה אחת לאחר מכן. בזאת באה דרכה בלייטנינג אל סופה.
1992 - 1995: התחלה מכובדת אך לא מספיקה
עריכההלייטנינג שיחקו בעונתם הראשונה, עונת 1992/93, את משחקיהם הביתיים ב"אקספו הול", אולם קטן של 11000 מקומות בלבד. במשחק הבכורה שלהם הפתיעו בניצחון מרשים 7:3 על שיקגו בלאקהוקס, כאשר כריס קונטוס כובש ארבעה שערים - שיא מועדון המחזיק מעמד עד היום והושווה רק ב-2014.
הלייטנינג היו באותה עונה, עד שפלורידה פנתרס הצטרפה לליגה עונה אחת לאחר מכן, קבוצה יחידה ומבודדת בדרום-מזרח ארצות הברית. הקבוצה נאלצה לנסוע מרחקים עצומים לכל משחק חוץ - העיר הקרובה ביותר לטמפה עם קבוצת NHL הייתה אז וושינגטון המרוחקת למעלה מ-1300 קילומטר. לאחר התחלה חזקה של העונה, ולמרות הצטיינותו של החלוץ בראיין ברדלי שכבש 42 שערים (שיא מועדון שהחזיק מעמד עד 2007), הלכו וניכרו סימני תשישות בקבוצה ויכולתה ירדה בצורה חדה, והקבוצה החמיצה את הפלייאוף כשסיימה אחרונה בבית שלה, "בית נוריס" - עם מאזן שלילי, אך עדיין מאזן מצוין יחסית לקבוצת התרחבות באותה תקופה.
עונת 1993/94 החלה עם בית חדש לקבוצה, אצטדיון הבייסבול המקורה "סנקוסט דום" בסיינט פיטרסברג, שהוסב להוקי קרח (כיום "טרופיקנה פילד", ביתה של קבוצת הבייסבול טמפה ביי רייס). בבת אחת עברו הלייטנינג מה"אקספו הול" הקטנטן לאולם הגדול ביותר ב-NHL. כמחווה ללייטנינג (Lightning - "ברק") הוסב שמו של ביתם החדש ל"ת'אנדרדום" (Thunderdome - "כיפת הרעם"). כבר במשחק הראשון בו, מול פלורידה פנתרס שאך זה הצטרפה לליגה, מילאו את הת'אנדרדום 27,227 צופים שקבעו שיא קהל ב-NHL. גם ממוצע הקהל העונתי של הלייטנינג, 19,556 צופים למשחק, קבע שיא NHL, אף על פי שהקבוצה שוב סיימה אחרונה את הבית שלה, הבית האטלנטי - אם כי שוב עם מאזן טוב יחסית לקבוצה צעירה בליגה.
עונת 1994/95 קוצרה בארבעה חודשים בשל סכסוך עבודה בליגה, והלייטנינג סיימו אותה במקום השישי בבית האטלנטי מתוך שבע קבוצות. בראיין ברדלי המשיך להיות הכח המניע בהתקפת הקבוצה.
1995 - 2001: פלייאוף ראשון ונפילה עמוקה
עריכהבעונת 1995/96, כשברדלי ממשיך להוביל את ההתקפה, קיבלו הלייטנינג עונה מצוינת מהמגן הסלובקי רומן המרליק ומהשוער דארן פופה, ובפעם הראשונה בתולדותיהם סיימו עונה רגילה במאזן חיובי ועלו לפלייאוף, כאשר סיום חזק של העונה הכניס אותם לפלייאוף מהמקום השמיני על חשבון האלופה היוצאת ניו ג'רזי דווילס.
בפלייאוף פגשו הלייטנינג את פילדלפיה פליירס המדורגת ראשונה, והצליחו לקחת את יתרון הביתיות כשניצחו באחד משני המשחקים הראשונים בפילדלפיה. 25,945 צופים באו לראות את משחק הפלייאוף הראשון אי פעם בטמפה, והניצחון של הלייטנינג שהעלה אותם ליתרון בסדרה משך 28,183 צופים למשחק הרביעי - שיא קהל חדש ב-NHL שנשבר לבסוף רק ב-2003 כאשר ב-NHL החלו לשחק מספר משחקים באצטדיוני פוטבול ובייסבול תחת כיפת השמיים. השיא מחזיק מעמד עד היום כשיא הקהל ב-NHL באולם סגור. למרות זאת הפליירס העדיפים ניצחו בשלושת המשחקים הבאים והדיחו את הלייטנינג.
עונת 1996/97 סימנה את תחילת הנפילה הארוכה של הלייטנינג, למרות המעבר ממגרש הבייסבול המוסב לאולם חדיש משלהם, ה"אייס פאלאס" בטמפה (כיום אמלי ארנה). פציעות ארוכות של פופה וברדלי ויכולת הבקעה ירודה של שאר השחקנים הביאו את הלייטנינג למאזן של 32 ניצחונות מול 40 הפסדים ו-10 תיקו, מאזן מאכזב שלא הספיק לפלייאוף. העונות הבאות היו קשות עוד יותר, כאשר בין 1997/98 ו-2000/01 לא הגיעה הקבוצה ל-25 ניצחונות בשום עונה.
הנפילה הגדולה של הקבוצה לוותה בעזיבת כמעט כל כוכביה מהשנים הראשונות, בין בשל סיום חוזיהם ובין בשל עסקאות כושלות שניהל פיל אספוזיטו. קווין קריספ המאמן פוטר ב-1998. בנוסף התברר שהקבוצה שרויה בחוסר סדר ניהולי מוחלט. למעשה, נבדקה הקבוצה באותה תקופה על ידי רשות המיסים של ארצות הברית (IRS) בחשד שהיא מהווה "מכבסת כספים" עבור בעליה. התברר גם שהבעלים של החברה היפנית "קוקוסאי גרין" שהחזיקה בקבוצה לא פגשו מעולם את מנהלי הקבוצה או בעלי תפקיד ב-NHL, לא ביקרו מעולם בטמפה ולא ראו מימיהם משחק של הקבוצה. הכספים שהחברה השקיעה בקבוצה התבררו כהלוואות בלבד, והקבוצה הייתה בבעיית נזילות תמידית. על פי מגזין פורבס, ב-1998 היו חובות הקבוצה גבוהים פי 2.36 מערכה.
לבסוף קנה את הקבוצה איל הביטוח ארט ויליאמס. בניגוד ליפנים, ויליאמס היה מעורב אישית בענייני הקבוצה. מיד עם תחילת עונת 1998/99 הוא פיטר את פיל וטוני אספוזיטו. לאחר עונת 1998/99 מכר ויליאמס המאוכזב את הקבוצה למיליארדר ביל דוידסון, בעליה של קבוצת הכדורסל דטרויט פיסטונס.
הלייטנינג התנחמו בגיוסם של שני כישרונות צעירים שליוו אותה בשנים הבאות - ונסן לקבלייה שנבחר ראשון בדראפט של 1998, ומרטן סן לואי שהגיע לקבוצה ב-2001 לאחר שלא הצליח להשתלב בקלגרי פליימס.
2001 - 2004: העלייה לצמרת ושנות הקסם
עריכה
עונת 2001/02 החלה עם ייצוב עמדת השוער, כאשר ניקולאי חביבולין תפס את עמדת השוער הראשון. חביבולין, שכבר ביסס את עצמו ככוכב NHL, חזר אחרי שנה בליגה משנית בעקבות סכסוך חוזי עם קבוצתו הקודמת, פיניקס קויוטיס, והציג יכולת טובה בשער. הלייטנינג עדיין החמיצו את הפלייאוף, אולם שיפרו את מאזנם לעומת העונות הקודמות והראו סימני התאוששות.
בעונת 2002/03 מצאה הקבוצה את התפוקה ההתקפית שחמקה ממנה עד אז. ארבעה שחקנים - לקבלייה, סן לואי, ואצלב פרוספל ובראד ריצ'רדס - צברו למעלה מ-70 נקודות כל אחד. הלייטנינג נאבקו מול וושטינגטון קפיטלס על אליפות הבית הדרום-מזרחי. הלייטנינג סיימו את העונה עם המאזן הטוב בתולדותיהם - 36 ניצחונות, 25 הפסדים, 16 תיקו ו-5 הפסדים בהארכה, ובסך הכל 93 נקודות בטבלה, נקודה יותר מהקפיטלס. בכך זכו הלייטנינג בפעם הראשונה באליפות הבית שלהם והבטיחו דירוג גבוה לקראת הפלייאוף. למעשה הדירוג של הלייטנינג והקפיטלס סידר לשתי הקבוצות סדרת פלייאוף זו מול זו בסיבוב הראשון, אולם בגלל הדירוג הגבוה יותר של הלייטנינג היה יתרון הביתיות שלהם.
יתרון הביתיות לא בא לידי ביטוי כאשר הקפיטלס ניצחו בשני המשחקים הראשונים בטמפה ונראו בדרך לניצחון בסדרה. המשחק השלישי בוושינגטון הגיע להארכה, ושער של לקבלייה הביא ללייטנינג ניצחון ומנע מהם פיגור עמוק עוד יותר בסדרה. שארית הסדרה הייתה שייכת למרטן סן לואי, שכבש שערים מכריעים בשלושת המשחקים הבאים והביא ללייטנינג בפעם הראשונה ניצחון בסדרת פלייאוף. בסיבוב השני כשלה הקבוצה בחמישה משחקים מול ניו ג'רזי דווילס עתירת הניסיון.
בעונת 2003/04 התחזקה הקבוצה בחלוץ הוותיק קורי סטילמן שהגיע מסנט לואיס בלוז. סטילמן, יחד עם ריצ'רדס ולקבלייה, נתנו שוב תוצרת התקפית מצוינת, אולם מעל כולם עמד מרטן סן לואי שצבר 94 נקודות שהספיקו לו לזכייה בגביע ארט רוס כמבקיע המצטיין, אליו התווסף גם תואר ה-MVP של העונה ולצידו גביע הארט. גם איגוד השחקנים בחר בסן לואי ל-MVP של העונה וזיכה אותו בפרס לסטר פירסון. מאמן הקבוצה, ג'ון טורטורלה, זכה בגביע אדמס כמאמן העונה. הלייטנינג סיימו עם המאזן הטוב ביותר בחטיבה המזרחית, עם 46 ניצחונות מול 22 הפסדים, 8 תיקו ו-6 הפסדים בהארכה ובסך הכל 106 נקודות בטבלה - הפעם הראשונה, והיחידה עד 2018, שהלייטנינג סיימו את העונה עם יותר מ-100 נקודות. המאזן המצוין העלה את הלייטנינג לפלייאוף כמדורגים ראשונים במזרח, עם יתרון ביתיות עד לסדרת הגמר.
את הסיבוב הראשון עברו הלייטנינג בקלות יחסית, כשהדיחו את ניו יורק איילנדרס בחמישה משחקים, בעיקר בעקבות הצטיינותו של ניקולאי חביבולין במשחק החוץ בלונג איילנד. הסדרה בסיבוב השני, מול מונטריאול קנדיאנס עשירת המסורת, הייתה חד-צדדית עוד יותר, והלייטנינג ניצחו אותה בארבעה משחקים ועלו לראשונה לגמר החטיבתי.
סדרת גמר המזרח הייתה דרמטית הרבה יותר מקודמותיה, כאשר הלייטנינג ופילדלפיה פליירס לקחו זו לזו את יתרון הביתיות ולבסוף הגיעו למשחק שביעי ומכריע בטמפה. שני שערים מהירים ועמידה טובה של חביבולין בשער, אף על פי שספג שער אחד, הספיקו ללייטנינג לנצח את הסדרה ולזכות בעלייה היסטורית לסדרת הגמר על גביע סטנלי.
בסדרת הגמר פגשו הלייטנינג קבוצה מפתיעה אחרת, קלגרי פליימס. כמו הגמר החטיבתי, גם סדרת גמר גביע סטנלי הייתה דרמטית והפכפכה. הפליימס ניצחו בטמפה במשחק הראשון ולקחו את יתרון הביתיות, ולאחר שלושה משחקים הובילו 2:1 בסדרה; שער של בראד ריצ'רדס במשחק הרביעי הספיק כדי להשוות את הסדרה כאשר ניקולאי חביבולין שמר על רשת נקייה.
הסדרה עברה שוב לטמפה, והמשחק החמישי גלש להארכה שבה ניצחו הפליימס שעלו ליתרון של 3:2 בסדרה, עם הזדמנות לזכות בגביע באולמם הביתי. המשחק השישי היה דרמטי לא פחות, כאשר רק בהארכה השנייה הצליח מרטן סן לואי לכבוש שער מכריע ולהביא את הסדרה לטמפה, למשחק שביעי ומכריע.
גיבור המשחק השביעי היה החלוץ הרוסי רוסלן פדוטנקו, שהגיע ללייטנינג עונה אחת קודם לכן. פדוטנקו כבש פעמיים, ובשארית המשחק הסתמכה הקבוצה שוב על יכולתו של חביבולין בשער. הפליימס הכניעו את חביבולין רק פעם אחת, והלייטנינג ניצחו במשחק וזכו בגביע סטנלי בפעם הראשונה אי פעם - הפעם הראשונה שקבוצה שהצטרפה לליגה בשנות ה-90 זכתה בגביע סטנלי. בראד ריצ'רדס נבחר ל-MVP של הפלייאוף וזכה בגביע קון סמיית'.
2005 - 2010: כישרונות גדולים ושנים אפורות
עריכהלאחר שעונת 2004/05 בוטלה בשל סכסוך עבודה בין הליגה לשחקניה, התייצבו הלייטנינג כמחזיקי גביע סטנלי לעונת 2005/06. ללא חביבולין שעזב ועם מרטן סן לואי ביכולת חלשה יחסית, הלייטנינג לא הזכירה ברמתה את הקבוצה שזכתה בגביע. הלייטנינג הצליחו לעלות בקושי לפלייאוף מהמקום השמיני והאחרון במזרח, והודחו בקלות בסיבוב הראשון בידי אוטווה סנטורס.
ונסן לקבלייה כיכב בעונת 2006/07 כשזכה בגביע מוריס "רוקט" רישאר כמלך השערים של ה-NHL עם 52 שערים, ובסך הכל שיא מועדון של 105 נקודות. הלייטנינג עדיין חיפשו שוער שייכנס לחלל שהותיר ניקולאי חביבולין, אולם שוער הרכש מרק דני שהגיע מקולומבוס בלו ג'אקטס אכזב ביכולתו. השוער המחליף, יוהאן הולמקוויסט, תפס את מקומו וייצב את עמדת השוער. הלייטנינג סיימו עם מאזן טוב של 44 ניצחונות לעומת 33 הפסדים ו-5 הפסדים בהארכה/מכות עונשין, אולם החמיצו את אליפות הבית הדרום-מזרחי ועלו לפלייאוף רק מהמקום השביעי בחטיבה. בפלייאוף שוב הודחו בסיבוב הראשון, על ידי ניו ג'רזי דווילס.
עונות 2007/08 ו-2008/09 היו רעות מאוד לקבוצה, והיא סיימה את שתיהן אחרונה בבית הדרום-מזרחי. המאמן שהביא לקבוצה את גביע סטנלי, ג'ון טורטורלה, פוטר בסוף עונת 2007/08, וגם מחליפו בארי מלרוז לא החזיק מעמד זמן רב בקבוצה.
עונת 2009/10, עם ריק טוקט כמאמן, ראתה שיפור מסוים בקבוצה. סטיבן סטמקוס, החלוץ שהקבוצה בחרה בדראפט של 2008 כבחירה הראשונה, כבש 51 שערים, והתחלק בגביע מוריס "רוקט" רישאר עם כוכב פיטסבורג פינגווינס סידני קרוסבי שהגיע לאותו מאזן. סן לואי ולקבלייה הפיקו גם הם תוצרת התקפית נאה. הקבוצה שיפרה מאוד את מאזנה, אולם החמיצה את הפלייאוף.
2010 - 2014: חזרה זמנית לצמרת וסוף עידן לקבלייה-סן לואי
עריכהבמהלך עונת 2009/10 נמכרה הקבוצה לאיש עסקים מבוסטון, ג'פרי ויניק. ויניק מינה את אחד מגדולי השחקנים בכל הזמנים, סטיב אייזרמן, למנהל הקבוצה. אייזרמן בחר לשחרר את טוקט מתפקידו ומינה למאמן את גי בושה, שהיה לפני כן מאמן מונטריאול קנדיאנס. לפני עונת 2010/11 ביצע אייזרמן עסקה גדולה שהביאה ללייטנינג את החלוץ המנוסה סיימון גנייה מפילדלפיה פליירס. עסקאות נוספות הביאו לקבוצה שחקנים נוספים ובראשם החלוץ שון ברגנהיים והמגן פאבל קובינה. במהלך העונה חוזקה גם עמדת השוער כאשר דוויין רולוסון, שכבר היה כוכב מוכח בליגה, נרכש מניו יורק איילנדרס.
תוצאות פעולותיו של אייזרמן לא איחרו לבוא. שחקני הרכש השתלבו מצוין עם הוותיקים לקבלייה, סן לואי וסטמקוס. הלייטנינג חזרו לפלייאוף לאחר שלוש עונות של הפסקה מהמקום החמישי בחטיבה המזרחית. למרות חסרון ביתיות הדיחו הלייטנינג את פיטסבורג פינגווינס בשבעה משחקים, ולאחר מכן הדהימו כשהביסו את וושינגטון קפיטלס, המדורגת ראשונה בחטיבה המזרחית, והדיחו אותה בארבעה משחקים בלבד. בגמר החטיבתי, לאחר סדרה הפכפכה, הודחו הלייטנינג בשבעה משחקים על ידי בוסטון ברואינס.
עונת 2011/12 הייתה מצוינת באופן אישי לסטיבן סטמקוס, שהבקיע 60 שערים וזכה בגביע מוריס "רוקט" רישאר כמלך השערים של הליגה בפעם השנייה בשלוש עונות. ההצלחה האישית של סטמקוס לא תורגמה הפעם להצלחה קבוצתית, והלייטנינג החמיצו את הפלייאוף. גם עונת 2012/13 הסתיימה בהצטיינות אישית של שחקן - מרטן סן לואי, שסיים את העונה המקוצרת עם 60 נקודות וזכה בגביע ארט רוס בפעם השנייה - אך שוב נחלו הלייטנינג כישלון קבוצתי ולא עלו לפלייאוף. בתום העונה תם עידן בקבוצה, כאשר הקבוצה נפרדה מהקפטן והחלוץ המצטיין שלה, ונסן לקבלייה, וסן לואי התמנה לקפטן במקומו.
הזעזועים בקבוצה נמשכו בעונת 2013/14, כאשר גם מרטן סן לואי נפרד מהקבוצה והועבר לניו יורק ריינג'רס. סטיבן סטמקוס מונה לקפטן במקומו, קפטן שלישי בפחות משלוש שנים. הזעזועים בקבוצה נתנו את אותותיהם בפלייאוף, בו גילתה הקבוצה יכולת חלשה והודחה בארבעה משחקים בלבד על ידי מונטריאול קנדיאנס.
ריצת הפלייאוף של 2014/15: שוב בגמר
עריכהלאחר הזעזועים בעונות הקודמות התייצבה הקבוצה. עונה סדירה מצוינת בעונת 2014/15, בה סיימו את הליגה עם 108 נקודות והובילו אותה בהבקעת שערים, המשיכה בריצת פלייאוף מרשימה. הלייטנינג ניצחו בקלות יחסית את דטרויט רד וינגס והמשיכו בסיבוב השני בניצחון נגד הביתיות על מונטריאול קנדיאנס, הקבוצה עם אחת ההגנות הטובות בליגה, בשישה משחקים.
בגמר החטיבתי פגשו הלייטנינג את ניו יורק ריינג'רס, הקבוצה עם המאזן הטוב בליגה בעונה הרגילה. לאחר סדרה הפכפכה בה החליף יתרון הביתיות צדדים, הצליחו הלייטנינג להדיח גם את הריינג'רס במשחק חוץ שביעי ומכריע, ועלו בפעם השנייה בתולדותיהם לסדרת הגמר על גביע סטנלי.
בסדרת הגמר לא עמד ללייטנינג כוחם מול שיקגו בלאקהוקס העדיפה, והם נוצחו בחמישה משחקים בלבד.
2015 - 2017
עריכהעונת 2015/16 הייתה מוצלחת אף היא עבור הלייטנינג שעמדו על סף הגעה שנייה ברציפות לסדרת הגמר, אך במשחק השביעי והמכריע בגמר החטיבה המזרחית נוצחו על ידי פיטסבורג פינגווינס והודחו.
הלייטנינג החתימו בקיץ 2016 את סטיבן סטמקוס על חוזה חדש ל-8 שנים, יחד עם שורה של שחקני רכש שהוחתמו על חוזים ארוכים בראשות כוכב ההגנה השוודי ויקטור הדמן. למרות זאת נכשלה הפעם הקבוצה ולא עלתה לפלייאוף.
ריצת הפלייאוף של 2018
עריכהעונה רגילה מצוינת של הקבוצה הסתיימה במקום הראשון בחטיבה המזרחית עם 54 ניצחונות ו-113 נקודות בטבלה. החלוץ הרוסי ניקיטה קוצ'רוב הוביל את התקפת הקבוצה עם 100 נקודות יחד עם סטיבן סטמקוס (86 נקודות) והשוער אנדריי וסילבסקי קבע שיא מועדון עם שמונה משחקים בהם שמר על רשת נקייה.
קוצ'רוב וסטמקוס המשיכו להצטיין גם בפלייאוף ומשכו את קבוצה על פני ניו ג'רזי דווילס ובוסטון ברואינס בשני הסיבובים הראשונים, עד לסדרת הגמר של החטיבה המזרחית מול וושינגטון קפיטלס.
סדרה הפכפכה החלה בשני הפסדי בית של הלייטנינג ונמשכה בשני ניצחונות חוץ ובניצחון נוסף, ביתי, שהעלה את הקבוצה ל-3:2 בסדרה והעמיד אותה משחק אחד מהגעה נוספת לסדרת הגמר על גביע סטנלי - אך בשני המשחקים כשלה הקבוצה, נוצחה בסדרה 4:3 והודחה.
2018 - 2022: התבססות בצמרת, שתי אליפויות רצופות וסדרת גמר נוספת
עריכה
עונת 2018/19 הייתה העונה הרגילה הטובה ביותר בתולדות הקבוצה. תוך תצוגות משכנעות הובילה הקבוצה את הליגה בפער שהלך וגדל, וזמן רב לפני סיומה כבר הבטיחה את זכייתה הראשונה בגביע הנשיאים כקבוצה עם המאזן הטוב ביותר בעונה הרגילה. בסיום העונה מאזן הקבוצה הורה על 128 נקודות בטבלה ו-62 ניצחונות - השוואה של שיא ה-NHL שקבעה דטרויט רד וינגס בעונת 1995/96. ניקיטה קוצ'רוב הוביל את התקפת הקבוצה ואת המבקיעים בליגה כולה עם 41 שערים ו-87 אסיסטים, ובסך הכל 128 נקודות שהביאו לו זכייה בגביע ארט רוס. לעומת העונה הרגילה יוצאת הדופן, בפלייאוף נפלה הקבוצה ביכולתה באופן חד, בעיקר במשחק ההגנה, והודחה בארבעה משחקים בלבד כבר בסיבוב הראשון על ידי קולומבוס בלו ג'אקטס.
הלייטנינג המשיכו להתבסס בצמרת הליגה גם בעונה הרגילה של 2019/20. כאשר העונה הרגילה הופסקה לקראת סיומה בשל מגפת הקורונה דורגו הלייטנינג שניים בבית האטלנטי ובחטיבה המזרחית כולה. ניקיטה קוצ'רוב המשיך להיות המבקיע המצטיין של הקבוצה, כשסיים את העונה הרגילה עם 85 נקודות ב-68 משחקים בהם שותף. עם זאת, לקראת הפלייאוף איבדו הלייטנינג את הקפטן סטיבן סטמקוס, שנפצע לתקופה ארוכה, ושיחק בפלייאוף רק 3 דקות במצטבר באחד המשחקים.
בשל דירוגם הגבוה, עלו הלייטנינג היישר אל הסיבוב הראשון של הפלייאוף ונמנעו מהסיבוב המוקדם שהתווסף במיוחד באותה עונה. כדי לקבוע את דירוגם הסופי לקראת הפלייאוף, שיחקו הלייטנינג בבית מוקדם בשיטת ליגה מול שלוש קבוצות הצמרת האחרות של החטיבה המזרחית. עם שני ניצחונות והפסד אחד שמרו הלייטנינג על דירוגם במקום השני לקראת הסיבוב הראשון של הפלייאוף. בגלל מגפת הקורונה, התנהל הפלייאוף ללא קהל ובצורה מרוכזת בשני אולמות בלבד (בטורונטו ובאדמונטון), כך שהלייטנינג לא יכלו ליהנות מיתרון ביתיות למרות דירוגם.
הסיבוב הראשון זימן ללייטנינג מפגש נוסף מול קולומבוס בלו ג'אקטס, הקבוצה שהביסה אותם עונה קודם לכן. אחרי משחק ראשון אותו ניצחו בקושי לאחר 5 הארכות, ומשחק נוסף בו נוצחו, השתלטו הלייטנינג על הסדרה והדיחו את הבלו ג'אקטס עם ניצחונות בשלושת המשחקים הבאים.
בסיבוב השני פגשו הלייטנינג את בוסטון ברואינס, מחזיקת גביע הנשיאים, שפגרת הקורונה פגעה בכושרה. לאחר הפסד במשחק הראשון הראו הלייטנינג את כושרם העדיף עם ארבעה ניצחונות רצופים ועלייה לגמר החטיבה המזרחית.
למרות סדרה קשה יותר מהקודמות מול אחת מהפתעות הפלייאוף, ניו יורק איילנדרס, הצליחו הלייטנינג לנצח גם הפעם, ולאחר שישה משחקים עלו בפעם השלישית בתולדותיהם לסדרת הגמר על גביע סטנלי.
בסדרת הגמר פגשו הלייטנינג את אלופת החטיבה המערבית דאלאס סטארס, שהפגינה גם היא כושר מצוין לאורך הפלייאוף. אחרי סדרה צמודה של שישה משחקים, כולל אחד שהגיע להארכה כפולה ומשחק נוסף שהגיע להארכה, ניצחו הלייטנינג בסדרה וזכו בפעם השנייה בתולדותיהם בגביע סטנלי.
ניקיטה קוצ'רוב המשיך להיות המבקיע המצטיין של הקבוצה גם בפלייאוף, תוך שהוא קובע שיאי מועדון לפלייאוף בודד באסיסטים (27) ובנקודות (34). את החלל שהותיר סטיבן סטמקוס הפצוע מילאו בהצלחה בריידן פוינט, שכבש 14 שערים וצבר בסך הכל 33 נקודות, והצ'כי אונדריי פאלאט עם 11 שערים. מצטיין נוסף היה השוער אנדריי וסילבסקי, ששיחק בכל המשחקים ללא מנוחה ושיפר בצורה ניכרת את נתוניו הסטטיסטיים. המגן השוודי ויקטור הדמן, שבנוסף ליכולתו ההגנתית תרם 10 שערים ו-22 נקודות מעמדת המגן, נבחר ל-MVP של הפלייאוף וזכה בגביע קון סמיית'.
הקבוצה המשיכה להצטיין בעונת 2020/21 למרות היעדרו של ניקיטה קוצ'רוב מהעונה הסדירה כולה עקב פציעה. לאחר מאבק בצמרת הבית המרכזי, שהוקם זמנית עקב מגפת הקורונה והתגלה כחזק ביותר, סיימו הלייטנינג במקום השלישי, כך שאת שני הסיבובים הראשונים שיחקה הקבוצה כנגד הביתיות. קוצ'רוב חזר מפציעתו בתחילת הפלייאוף, ולמרות שנעדר מהעונה הרגילה כולה חזר בכושר הבקעה מצוין, וסייע לקבוצה לעבור בסיבוב הראשון את פלורידה פנתרס - במפגש הפלייאוף הראשון אי פעם בין שתי הקבוצות מפלורידה - בשישה משחקים, ולאחר מכן את קרוליינה הוריקנס בחמישה משחקים, ובכך לזכות באליפות הבית המרכזי ולעלות לחצי הגמר.
בחצי הגמר פגשו הלייטנינג שוב את ניו יורק איילנדרס ונאבקה בה על העלייה לסדרת הגמר זו השנה השנייה ברציפות. הסדרה הקשה הגיעה למשחק שביעי ומכריע שהוכרע בשער בודד לטובת הלייטנינג.
בסדרת הגמר פגשו הלייטנינג את מונטריאול קנדיאנס, ותוך הפגנת עליונות ברורה ניצחו את הסדרה בחמישה משחקים וזכו בפעם השלישית בתולדותיהם, והשנייה ברציפות, בגביע סטנלי. מצטייני ההתקפה מהעונה הקודמת הצטיינו גם הפעם - קוצ'רוב סיים עם 32 נקודות, ובריידן פוינט הבקיע 14 שערים. השוער אנדריי וסילבסקי, שהצטיין במיוחד במשחקים המכריעים בכל סדרה, נבחר הפעם ל-MVP של הפלייאוף וזכה בגביע קון סמיית'.
ההצלחות נמשכו גם בעונת 2021/22 סביב הציר של הדמן-קוצ'רוב-סטמקוס, כאשר עונה טובה של 51 ניצחונות ו-106 נקודות העלו את הקבוצה לפלייאוף מהמקום השלישי בבית האטלנטי. בפלייאוף העלו את רמתם גם השוער וסילבסקי והחלוץ הצ'כי אונדריי פאלאט, ובעזרתם הלייטנינג הדיחו בסיבוב הראשון במשחק שביעי ומכריע בחוץ את טורונטו מייפל ליפס, והביסו בסיבוב השני את הקבוצה עם המאזן הטוב בליגה ויריבתם המושבעת, פלורידה פנתרס, בארבעה משחקים בלבד בהם הבקיעו 13 שערים וספגו שלושה בלבד.
בגמר החטיבתי התייצבו הלייטנינג מול ניו יורק ריינג'רס, ולמרות שנקלעו לפיגור 2:0 בסדרה ניצחו את ארבעת המשחקים הבאים כדי לעלות, בפעם השלישית ברציפות, לסדרת הגמר על גביע סטנלי.
הניסיון לזכות בפעם השלישית ברציפות בגביע סטנלי, הישג שלא השיגה אף קבוצה בליגה מאז ניו יורק איילנדרס ב-1982, נתקל במשוכה גבוהה בדמות אלופת המערב, קולורדו אוולאנש. האוולאנש הובילו לאורך כל הסדרה, ניצחו אותה בשישה משחקים, ומנעו מהלייטנינג אליפות שלישית ברציפות.
2022 - ההווה
עריכהעונה טובה נוספת של ניקיטה קוצ'רוב, אותה סיים עם 30 שערים ו-113 נקודות, הובילה את הלייטנינג לפלייאוף נוסף בעונת 2022/23 מהמקום השלישי בבית האטלנטי - אך רצף העליות לגמר נקטע בהפסד בסיבוב הראשון בפלייאוף מול טורונטו מייפל ליפס.
קוצ'רוב הצטיין במיוחד בעונה הבאה, 2023/24, כשסיים כמבקיע המצטיין של הליגה עם 144 נקודות שהביאו לו זכייה בגביע ארט רוס, מתוכן 100 אסיסטים - החמישי בהיסטוריה של הליגה שמגיע ל-100 אסיסטים בעונה. למרות זאת הקבוצה התקשתה, עלתה לפלייאוף רק מהמקום השביעי בחטיבה המזרחית, והודחה בסיבוב הראשון על ידי יריבתה המושבעת פלורידה פנתרס - הפעם הראשונה שהלייטנינג הפסידו לפנתרס בסדרת פלייאוף. בסיום העונה עזב את הקבוצה הקפטן הוותיק שלה, סטיבן סטאמקוס, שלאחר 16 עונות בקבוצה עבר לנאשוויל פרדטורס. ויקטור הדמן התמנה לקפטן במקומו.
היריבות עם פלורידה פנתרס
עריכהללייטנינג יש יריבות טבעית מול הקבוצה הנוספת בליגה ממדינת פלורידה - פלורידה פנתרס. בעוד הלייטנינג מבוססים באזור מפרץ טמפה, הפנתרס מבוססים באזור מיאמי רבתי ומייצגים אותו.
הקבוצות נפגשו נכון ב-2024 ב-3 סדרות פלייאוף; בשתי הראשונות ניצחו הלייטנינג, הפנתרס ניצחו בסדרה השלישית.
סגל שחקנים
עריכה נכון ל-26 באוקטובר 2024
|
|
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של טמפה ביי לייטנינג- טמפה ביי לייטנינג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
טמפה ביי לייטנינג, ברשת החברתית פייסבוק
טמפה ביי לייטנינג, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
טמפה ביי לייטנינג, ברשת החברתית אינסטגרם
טמפה ביי לייטנינג, סרטונים בערוץ היוטיוב
.svg){kind=icon}