יהדות ברטיסלאבה

אנדרטה לזכר יהודי סלובקיה ועליה צלליתו של בית הכנסת הנאולוגי הגדול, אשר נהרס בימי השלטון הקומוניסטי

מועד תחילת קיומה של הקהילה היהודית בברטיסלאבה אינו ברור, אולם קיימות עדויות היסטוריות על קיומה של קהילה יהודית במקום כבר במאה ה-11.

בתקופת ימי הבינייםעריכה

במאה ה-13 ידעו יהודי העיר רדיפות מידי הצלבנים. יהודי ברטיסלאבה, בניגוד ליהודי קהילות בערים אחרות בסלובקיה (דוגמת ניטרה) זכו לחסות המלך אנדראש השלישי (1265-1301) בשנת 1291 ולכן התאפשר להם לגור בתוך חומות העיר ב"רחוב היהודים". במחצית המאה ה-14 הוסרה חסותו של המלך מן היהודים והם הפכו להיות תלויים בשלטונות העיר, דבר שהחמיר את מעמדם וחשף אותם להתנכלויות מצד תושבי העיר.

בשנת 1360 גורשו יהודי העיר ברטיסלאבה והורשו לשוב לתחומיה רק בשנת 1368. אף לאחר שובם המשיכו יהודי העיר לסבול מהתנכלויות וממיסים כבדים שהוטלו על עסקיהם. בשנת 1399 קיבלו יהודי העיר רשות לבנות בית כנסת, כנראה במקום בית כנסת קודם שנהרס בעת גירושם ובתחילת המאה ה-15 החזיקו היהודים בבית קברות מחוץ לחומות. בין המאות ה-15-18 התגוררו רוב יהודי העיר במעין גטו יהודי בתוך החומות ועסקו במסחר, בייצור יין ובשיווקו.

בחודש אוקטובר 1526, על רקע מפלת ההונגרים לכוחות האימפריה העות'מאנית, ציוותה מריה, מלכת אוסטריה והונגריה (15051558) לגרש את היהודים מתחום העיר והם התיישבו לרגלי מצודת "שלוסברג" בפרבריה וקיבלו את חסות בעליה, בתמורה לדמי חסות גבוהים אותם גבה. בעת הגירוש אף נהרס בית הכנסת שברובע היהודים והפך למנזר. בשנת 1572 ציווה מקסימיליאן השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה לגרשם אף מתחומי המצודה. קהילה יהודית שבה להתקיים בברטיסלאבה רק לאחר שבשנת 1670 גורשו יהודי וינה ורבים מהם נדדו לברטיסלאבה הסמוכה.

מאותה עת ועד לסוף המאה ה-18 ידעה קהילת ברטיסלאבה תקופה של יציבות, על אף התנכלויות תדירות של תושבי העיר ליהודים. במפקד שנערך בשנת 1709 נימנו כ-200 משפחות יהודיות אשר ישבו ברובע שקם לרגלי מצודת "שלוסברג". בשלהי המאה ה-18 אף הורשו יהודים לשוב ולהתגורר בין חומות העיר.

לפני מלחמת העולם הראשונה ולאחריהעריכה

הקהילה היהודית בברטיסלאבה בתחילת המאה ה-19 מנתה כ-2000 נפש והפעילה מוסדות קהילה רבים ומגוונים. בין השנים 1803 ו-1839 כיהן ברבנות בברטיסלאבה הרב משה סופר הידוע כחת"ם סופר, אשר הגיע לעיר מפרנקפורט וייסד בה ישיבה גדולה, "ישיבת פרשבורג". הישיבה מנתה בשיאה כ-500 תלמידים, שהגיעו מרחבי מרכז אירופה. בימי מאורעות אביב העמים התחוללו פרעות אף ביהודי ברטיסלאבה ויהודים רבים נאלצו להימלט מן העיר לאחר שרכושם נבזז ורבים מהם נפצעו. למרות ההתנכלויות גדלה הקהילה היהודית ובמחצית המאה ה-19 מנתה ה-4000 נפש. בשנים 1868-1869 השתתפה משלחת מיהודי העיר בראשות הכתב סופר בדיוני הקונגרס היהודי שהתקיימו בבירה פשט.

אף שקהילת ברטיסלאבה, בניגוד לקהילות אחרות בהונגריה, לא התפלגה מיד לאחר הקונגרס היהודי, הפילוג אירע בשנת 1872 ומאותה עת התקיימו בעיר שתי קהילות: אורתודוקסית לצד נאולוגית. הקהילה האורתודוקסית הייתה הגדולה והחזקה מבין השתיים והחזיקה ברוב מוסדות הקהילה. שנים ארוכות לא היה לקהילת ברטיסלאבה הנאולוגית בית כנסת בעיר, עד שהושלמה בניית בית הכנסת הנאולוגי הגדול בשנת 1895. בשנת 1897 החלה פעילות ציונית מאורגנת בקרב יהודי ברטיסלאבה ונוסדה אגודת "אהבת ציון". בשנת 1898 שלחו ציוני ברטיסלאבה נציג מטעמם לקונגרס הציוני השני וכך עשו אף שנה מאוחר יותר עם כינוסו של הקונגרס הציוני השלישי.

בתחילת המאה ה-20 שגשגה קהילת יהודי ברטיסלאבה, רבים מבני הקהילה עסקו במקצועות חופשיים ובשנת 1900 כיהנו 24 יהודים במועצת העיר. בשנת 1902 אירחה העיר את הכינוס הראשון של ציוני הונגריה אותו אירגן תאודור הרצל. בשנת 1902 החלה לפעול בעיר תנועת המזרחי ובשנת 1904 נערכה בעיר הוועידה העולמית הראשונה של תנועת המזרחי. מאות מיהודי העיר גויסו לצבא האימפריה האוסטרו-הונגרית בעת מלחמת העולם הראשונה וחמישים מבני הקהילה נפלו בקרב. עם תום מלחמת העולם הראשונה גברה ההתנכלות ליהודי העיר ובתי עסק רבים בבעלות יהודית נבזזו. תופעות אלה חלפו רק בשנת 1919 עם ביסוס השלטון הצ'כוסלובקי בעיר. באותה שנה נוסדה אף בעיר "הסתדרות ציוני סלובקיה" אשר איגדה תחתיה 15 ארגונים ציוניים שונים אשר פעלו בערי סלובקיה. קהילת יהודי ברטיסלאבה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם הפעילה מגוון של מוסדות ובהם בית תמחוי, בתי ספר, ישיבות, בתי כנסת, בתי עלמין ואגודות צדקה וחסד. החל משנת 1912 פעלה בעיר אגודת ספורט מכבי שלצורך הקמת מתקניה נרכשה חלקת קרקע.

בשנת 1929 תרמו יהודי ברטיסלאבה להקמת יער בארץ ישראל על שם נשיא צ'כוסלובקיה, טומאש מסריק, אשר ניטע סמוך לקיבוץ שריד. בשנת 1932 נפתח בית חולים יהודי חדש בעיר ובו 180 מיטות. בבית החולים עבדו כמה מן הרופאים היהודים הבולטים בסלובקיה והוא פעל בעיר עד לשנת 1942, אז הועבר למחנה העבודה בסרד.

תקופת מלחמת העולם השנייהעריכה

 
קבר אחים של יהודי פרשבורג
 
מצבת זיכרון ליהודי פרשבורג

בשנת 1938, עם הפיכת סלובקיה לישות מדינית אוטונומית, הורע מצבם של יהודי העיר, כמה עשרות משפחות אשר לא היו בעלות אזרחות סלובקית הוגלו לגבול סלובקיה-הונגריה. הכרזת עצמאותה של סלובקיה, ב-14 במרץ 1939 הביאה עימה הרעה נוספת במצבם של יהודי ברטיסלאבה הבירה. עוד באותה שנה נשללו רישיונות המקצוע של רוב הרופאים ועורכי הדין היהודים בעיר ופקידי ציבור יהודים רבים איבדו את משרתם. בסוף אותה שנה עלה לישראל הרב עקיבא סופר, ראש ישיבת פרשבורג משך למעלה מ-30 שנה ופתח מחדש את הישיבה בישראל. יחד עמו עלו אף חלק מתלמידיו. אך השאיר את בנו הרב אברהם שמואל בנימין סופר בעל ה״חשב סופר״ לכהן תחתיו כרב העיר ובראשות הישיבה עד חג השבועות שנת תש״ג שאז נגלה בחלום זקנו החתם סופר וביקשו שימלט מן העיר עוד באמצע החג כי הנאצים מחפשים אותו וכך היה וניצל ועלה לישראל.

בשנת 1940 חיו בעיר למעלה מ-18,000 יהודים, המספר הגדול בתולדותיה. בנובמבר 1940 הוחרמו דירותיהם של יהודים אשר התגוררו ברחובות הראשיים בעיר והם נצטוו לעבור לרובע היהודים, אף לימודיהם של תלמידים יהודים בבתי הספר הציבוריים נאסרה באותה שנה. בשנת 1941 המשיכה המגמה של החרמת רכוש יהודי, כולל קרקעות, בתי עסק ומפעלי תעשייה. בשנת 1942 נהרס בית הקברות היהודי הישן בעיר, כדי לפנות את הקרקע לסלילת כביש, קברם של החת"ם סופר ומספר קטן של רבנים, ניצלו ונותרו במובלעת קטנה במקום. החל מאוקטובר 1941 החל גירוש של יהודים מברטיסלאבה לערי שדה בסלובקיה, עד שבאביב 1942 נותרו בעיר רק כ-8,000 יהודים. רבים מאלה שגורשו לערי השדה נשלחו בסופו של דבר למחנות השמדה בפולין.

גירוש היהודים מן העיר המשיך לכל אורך שנת 1942, עד שבסופה נותרו בעיר כ-4,000 יהודים בלבד, חלקם בזכות תעודות חסות של מדינות זרות. בשנת 1944 נשלחו כאלפיים יהודים נוספים מן העיר למחנה סרד ומשם לאושוויץ. בסוף המלחמה נותרו בעיר מאות יהודים בלבד, אשר הצליחו להסתתר בימי המלחמה, הצטרפו אליהם ניצולים שחזרו ממחנות הריכוז.

לאחר המלחמהעריכה

עם תום המלחמה חודשו חיי הקהילה היהודית בעיר. בהחלטת השלטונות אוחדו שתי הקהילות, האורתודוקסית והנאולוגית, לקהילה אחת והוחלט שתתנהל לפי מנהגי היהדות האורתודוקסית. החל משנת 1946 החלה ברטיסלאבה לשמש כאחת מתחנות המעבר החשובות ביותר ליהודים פליטי מזרח אירופה, בדרכם לארץ ישראל. הקהילה היהודית והג'וינט התגייסו למאמץ העלייה והקימו בעיר בית אכסניה ומטבח ציבורי. עד לקום מדינת ישראל פעלו בעיר מגוון ארגונים ציוניים, בהם הסוכנות היהודית, וכן ארגון היאס, הג'וינט, אורט, ועוד.

עם הקמת מדינת ישראל היגרו מברטיסלאבה כ-4,000 יהודים ובהם הדמויות המרכזיות בחיי הקהילה, רובם עלו לישראל וקצתם היגרו למדינות אחרות. המשטר הקומוניסטי אשר קם בצ'כוסלובקיה אסר על המשך הפעילות הציונית בעיר, אולם כ-3,000 יהודים שנותרו בה בשנות ה-50 המשיכו לקיים חיי קהילה. עם זאת, הקהילה היהודית הלכה והתמעטה ובשנות ה-60 נותרו בה רק כאלף יהודים, מאות מהם היגרו מן המדינה עם הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה. רבה האחרון של הקהילה, הרב אליהו כץ עלה לישראל והיה לרב העיר באר שבע. התאוששותה של הקהילה החל רק בשנות ה-90, לאחר התפוררות הגוש הסובייטי. בתחילת המאה ה-21 מונה הקהילה היהודית בברטיסלאבה כ-1,000 איש.

הקהילה היהודית בברטיסלאבה מפעילה את פרויקט נתיב המורשת היהודית בסלובקיה, המאגד 24 אתרי מורשת יהודית נבחרים מתוך מאות אתרים בסלובקיה כולה. בברטיסלאבה שלושה מבין אתרי נתיב המורשת: קבר חת"ם סופר, המוזיאון היהודי ובית הכנסת האורתודוקסי. כמו כן נרשם יומן בשם "טלאי צהוב" המתאר את מאורעות השואה בעיר שנכתב על ידי הרב שמחה אונסדורפער.[1]

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ דער געלער שטערן: דאס איז מיין לעבנס געשיכטע אין די נאצישע טויטן לאגערן, געשריבן דורך שמחה אונסדורפער ; איבערגעזעצט דורך ל. הלפרין