יהדות קוסובו

יהדות קוסובו
אוכלוסייה
	50
שפות
	סרבית, אלבנית
דת
	יהודית

יהדות קוסובו משקפת במידה רבה את ההיסטוריה של היהודים בסרביה, למעט בתקופת מלחמת העולם השנייה, כאשר קוסובו, כחלק מממלכת אלבניה, הייתה בשליטה איטלקית ולאחר מכן בשליטה גרמנית.

השלטון העות'מאני

אין כמעט תיעוד של יהודי הבלקן לפני שהאזור נכבש על ידי העות'מאנים הטורקים. אולם כל הקהילות היהודיות בבלקן זכו לחיזוק במאות ה-15 וה-16 עם הגעתם של פליטים יהודים שנמלטו מהאינקוויזיציה הספרדית והפורטוגזית. הסולטאן באיזיט השני מהאימפריה העות'מאנית קיבל את הפליטים היהודים לאימפריה שלו. והם היו מעורבים במסחר בין המחוזות השונים באימפריה העות'מאנית, בעיקר במסחר במלח.^[2]

במפקד אוכלוסין טורקי משנת 1455, באזור ברנקוביץ'(המכסה 80% מקוסובו של ימינו) תועד בית אחד בווצ'יטרן בו התגוררו יהודים.

סטטיסטיקאי^[3] אוסטרי פרסם בשנת 1899 הערכה לפיה בקוסובו היו:
אלבנים: (48%)

סרבים: (44%)

8% הנותרים: צינצרים, טורקים, צ'רקסים, רומנים ויהודים.

השלטון היוגוסלבי

לאחר מלחמת העולם הראשונה, סרביה התאחדה עם מונטנגרו, ולאחר מכן עם מדינת הסלובנים, הקרואטים והסרבים ויצרה את ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים, ששמה שונה במהרה לממלכת יוגוסלביה. באותה עת ישבו בקוסובו כ-500 יהודים.^[4]

מפקד האוכלוסין של 1921 עבור השטחים הכוללים את קוסובו של ימינו מנה 439,010 תושבים:

לפי דת:

מוסלמים: 329,502 (75%)

סרבים אורתודוקסים: 93,203

קתולים רומאים: 15,785

יהודים: 427

קתולים יוונים: 26

מלחמת העולם השנייה והשואה

בשנת 1941 חוברה קוסובו לאלבניה הגדולה שנשלטה על ידי איטליה. ביולי 1943, כשאיטליה חתמה על הסכם שביתת הנשק, הגרמנים השתלטו על קוסובו. בשנת 1944, פרטיזנים קומוניסטים כבשו מחדש את קוסובו מאלבניה והפכו אותה לחלק מיוגוסלביה הפדרלית הדמוקרטית.

גירוש

ספרות עדכנית מצביעה על חמישה גירושים מתועדים מקוסובו: באוגוסט 1941, ממיטרוביצה שנמצאה תחת הכיבוש הגרמני, נשלחו 88 יהודים למחנה הריכוז סיימישטה ליד בלגרד שם הם נהרגו. לפני הגירוש נעצרו, לכאורה ,כל הגברים היהודים במיטרוביצה, בעוד שהנשים נשלחו לעבודות כפייה יומיומיות. בפברואר 1942, הנשים נעצרו עם ילדיהן, רכוש יהודי נלקח על ידי משתפי פעולה מקומיים ובית הכנסת נהרס. דו"ח משנת 1960 למינהל ביטחון המדינה של סרביה^[5] של קורבנות מ-12 משפחות שנורו במחנה בחורף 1941.^[6]

בשנת 1942, 250 מיהודי יוגוסלביה, כולל מספר לא ידוע של יהודים ילידי קוסובו, גורשו לאלבניה. נכון לשנת 1943, ההיסטוריון דניאל פרז מציין כי הם היוו חלק מ-500 יהודים שהוחזקו במעצר בית או במחנות ריכוז בעיירות האלבניות בראט, קרויה וקאוואג'ה. הוא מציין כי תנועת יהודים שהיו ילידי ושאינם ילידי קוסובו לאלבניה נמשכה לאורך כל תקופת המלחמה.^[7]

במרץ 1942, המשטרה הצבאית האיטלקית עצרה 51 פליטים יהודים והעבירה אותם לנאצים. לפי ההיסטוריון נואל מלקולם הם נשלחו לסיימישטה. דניאל פרז מפרט כי רשימת הגירוש נערכה על ידי השלטונות האיטלקיים והמשטרה האלבנית המקומית וכי הם נשלחו תחילה ל"מחנה ריכוז" [שגיאה טרמינולוגית ככל הנראה – שכן מדובר במחנה מעצר] בפרישטינה לפני שהועברו למיטרוביצה.^[7]^[6]

ב-14 במאי 1944, המפקד הנאצי היינריך הימלר פקד על הדיוויזיה ההררית אס אס ה-21 לעצור 281 יהודים שנשלחו לברגן-בלזן דרך בלגרד הכבושה, שם, לפי נואל מלקולם, יותר מ-200 מתו, או לפי מרטין קופרס, לפחות 177 מתו.^[7]^[8]^[9]

באוגוסט 1944 רוברט אליז פרסם^[10] של 789 קורבנות, בעיקר לא-יהודים, הכולל בוסנים, אלבנים, סרבים, קומוניסטים, פרטיזנים ופעילים, שנעצרו על ידי הדיוויזיה ההררית. ברשימה היו 31 אנשים שתועדו כיהודים, ועוד 11 אנשים, בעיקר ילדים, שהיו רשומים אך ורק על בסיס השתייכות למשפחה יהודית. גורלם אינו ידוע.^[11]

נואל מלקולם סיכם שמתוך 551 יהודים ילידי קוסובו שנכחו לפני המלחמה, 210 מתו עד לסיומה. הדבר אינו תואם מספרית עם הראיות המלאות לעיל. המספר האמיתי נותר לא ידוע.

הקהילה היהודית לאחר המלחמה

הפדרציה של הקהילות היהודיות ביוגוסלביה הוקמה לאחר מלחמת העולם השנייה כדי לתאם בין הקהילות היהודיות של יוגוסלביה שלאחר המלחמה ולפעול למען זכותם של יהודים לעלות לישראל.^[12] מטה הפדרציה היה בבלגרד, בירת יוגוסלביה שלאחר המלחמה.

יותר ממחצית מיהודי יוגוסלביה ששרדו בחרו לעלות לישראל לאחר מלחמת העולם השנייה. הקהילה היהודית של סרביה, ולמעשה של כל הרפובליקות ביוגוסלביה, נשמרה על ידי הכוח המאחד של פדרציית הקהילות היהודיות ביוגוסלביה. אולם כוח זה הסתיים עם פירוק יוגוסלביה בשנות ה-90.

מלחמות יוגוסלביה

יהודי סרביה חיו בשלווה יחסית ביוגוסלביה בין מלחמת העולם השנייה לשנות ה-90. לפי מפקד האוכלוסין של 1991, היו בקוסובו 112 יהודים, אם כי ייתכן שהיו יותר. עם זאת, בסוף המלחמה הקרה התפרקה יוגוסלביה. המלחמה על קוסובו החלה בשנות ה-90, כאשר מנהיג סרביה סלובודן מילושביץ' החל לבסס את השלטון בקוסובו וצבא השחרור של קוסובו ניהל התקוממות בדלנית. ב-1999, כוחות בינלאומיים גירשו את הכוחות הסרבים מקוסובו. במהלך הסכסוך, 50 היהודים שנותרו בעיר הבירה המחוזית פרישטינה ברחו לאלבניה, משום שהיו להם קשרים תרבותיים ולשוניים הדוקים עם האלבנים.

קוסובו שלאחר המלחמה

מעט מאוד יהודים נותרו בקוסובו, לדברי צ'דה פרלינצ'ביץ', מנהיגת הקהילה היהודית הקטנה של פרישטינה. היא סיכמה כי: ”הקהילה היהודית הבודדת בפריזרן דוברת אלבנית וטורקית, ונשארה בינתיים.^[13] קהילה זו מונה כ-50 חברים, המחולקים לשלוש משפחות. אין בתי ספר יהודיים. האבטלה נפוצה, והתמיכה בקהילה מגיעה מהג'וינט.”^[14] לישראל יחסים טובים עם קוסובו, והיא שלחה סיוע הומניטרי במהלך ואחרי המלחמה 1998–1999 עם משטרו של סלובודן מילושביץ'. החל משנת 2020 ישראל הכירה בעצמאות קוסובו וזאת הקימה את שגרירותה בירושלים.^[15]

קוסובו אימצה את האופן בו מוגדרת אנטישמיות לפי כוח המשימה הבין-לאומי להנצחת זכר השואה, זאת כתמיכה במאמצים הבינלאומיים למאבק באנטישמיות.^[16]

הערות שוליים

^ סיור וירטואלי בהיסטוריה היהודית של קוסובו (באנגלית)
^ Virtual Jewish History Tour – Serbia and Montenegro
^ תיאור מפורט של ה-Sandzaks Pljevlja וה-Vilajets Kosovo, מודפס ככתב יד, Vien 1899, 80-81 (בגרמנית)
^ Romano, Jasa (1980). Jews of Yugoslavia 1941–1945. Federation of Jewish Communities of Yugoslavia. pp. 573–590.
^ מפירוט שמותיהם
^ ¹ ² שואת קוסובו (באנגלית)
^ ¹ ² ³ פרז, דניאל; עריכה: ג'ון-פול הימקה וג'ואנה באטה מיכליק (2008). בתוך,להביא את העבר האפל לאור: קבלת השואה באירופה הפוסט-קומוניסטית (באנגלית). ארצות הברית: U of Nebraska Press. עמ. 27, 28, 29. ISBN 9780803225442.
^ Martin Cüppers, “Mission in 'Greater Albania': The 21st Weapon Mountain Division of the ss 'Skanderbeg'” (paper presented at conference in Tirana, 19–20 May 2008
^ Jürgen Fischer, Bernd (1999). Albania at War, 1939-1945. Albania: C. Hurst & Co. Publishers. p. 187.
^ רשימה נרחבת של קורבנות
^ Elise, Robert (6 במרץ 2021). "Prisoners of the Nazis in Kosovo". {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
^ Jews of the Former Yugoslavia After the Holocaust
^ Spritzer, Dina (2008-02-17). "Independence at a time of uncertainty for Kosovo's Jews". Jewish Telegraphic Agency. אורכב מ-המקור ב-2008-02-20. נבדק ב-2008-02-22.
^ Jordan, Michael J. (1999-12-03). "Jews in Kosovo city share fate and struggle of Albanians". Jewish Telegraphic Agency.
^ Mizroch, Amir (2020-09-04). "Israel recognizes Kosovo". www.haaretz.com.
^ Semini, Llazar (23 באוקטובר 2020). "Albania joins global efforts to combat anti-Semitism". The Washington Post. נבדק ב-24 באוקטובר 2020. {{cite news}}: (עזרה)

[1] סיור וירטואלי בהיסטוריה היהודית של קוסובו (באנגלית)

[jvlibrary-2] Virtual Jewish History Tour – Serbia and Montenegro

[3] תיאור מפורט של ה-Sandzaks Pljevlja וה-Vilajets Kosovo, מודפס ככתב יד, Vien 1899, 80-81 (בגרמנית)

[4] Romano, Jasa (1980). Jews of Yugoslavia 1941–1945. Federation of Jewish Communities of Yugoslavia. pp. 573–590.

[5] מפירוט שמותיהם

[Kosovo_Holocaust-6] ¹ ² שואת קוסובו (באנגלית)

[שתיים-7] ¹ ² ³ פרז, דניאל; עריכה: ג'ון-פול הימקה וג'ואנה באטה מיכליק (2008). בתוך,להביא את העבר האפל לאור: קבלת השואה באירופה הפוסט-קומוניסטית (באנגלית). ארצות הברית: U of Nebraska Press. עמ. 27, 28, 29. ISBN 9780803225442.

[8] Martin Cüppers, “Mission in 'Greater Albania': The 21st Weapon Mountain Division of the ss 'Skanderbeg'” (paper presented at conference in Tirana, 19–20 May 2008

[9] Jürgen Fischer, Bernd (1999). Albania at War, 1939-1945. Albania: C. Hurst & Co. Publishers. p. 187.

[10] רשימה נרחבת של קורבנות

[11] Elise, Robert (6 במרץ 2021). "Prisoners of the Nazis in Kosovo". {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)

[12] Jews of the Former Yugoslavia After the Holocaust

[13] Spritzer, Dina (2008-02-17). "Independence at a time of uncertainty for Kosovo's Jews". Jewish Telegraphic Agency. אורכב מ-המקור ב-2008-02-20. נבדק ב-2008-02-22.

[14] Jordan, Michael J. (1999-12-03). "Jews in Kosovo city share fate and struggle of Albanians". Jewish Telegraphic Agency.

[15] Mizroch, Amir (2020-09-04). "Israel recognizes Kosovo". www.haaretz.com.

[Seminires-16] Semini, Llazar (23 באוקטובר 2020). "Albania joins global efforts to combat anti-Semitism". The Washington Post. נבדק ב-24 באוקטובר 2020. {{cite news}}: (עזרה)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]